ב-1946 השתתף בליל פיצוץ הגשרים וכן בקרבות בגבעת הרדאר ובסטלה מריס ● בשנת 1947 יצא למחנות העקורים בהונגריה והכין את חברי תנועות הנוער לעלייה לארץ
▪ ▪ ▪
|
חיים גורי, יליד שנת 1923, נחשב לבולטים מבין משוררי "דור תש"ח". למד בילדותו במעונות עובדים בתל אביב, בחברת הילדים בבית-אלפא, בבית הספר בגבעת השלושה וסיים לימודיו בבית הספר החקלאי כדורי. בשנת 1941 הצטרף לפלמ"ח ויצא לקורסים רבים כולל קורס מ"מים. ב-1946 השתתף בליל פיצוץ הגשרים וכן בקרבות בגבעת הרדאר ובסטלה מריס. בשנת 1947 יצא למחנות העקורים בהונגריה והכין את חברי תנועות הנוער לעלייה לארץ. בהמשך עבר לצ'כוסלובקיה ופיקד על קורס הצנחנים הראשון של צה"ל שנערך במסגרת הצבא הצ'כי. במלחמה שירת בגדוד השביעי של חטיבת הנגב כסגן מפקד פלוגה, השתתף במבצע "עובדה" כסגנו של אברהם אדן (ברן) ופיקד על פלוגת מח"ל. גורי לא פסק להלחם וכקצין מבוגר השתתף בקרבות על ירושלים במלחמת ששת הימים. לאחר מכן השתתף במלחמות צה"ל כקצין חינוך. ספרו הראשון "פרחי אש" התפרסם בשנת 1949, התקבל בהתלהבות רבה ומיקם אותו בין הבולטים במשוררי "דור הפלמ"ח". בשנים 1950 - 1952 למד באוניברסיטה העברית ובשנת 1953 יצא לשנת לימוד לאוניברסיטת סורבון בפריס. באותה שנה נישא לעליזה, חברתו לנשק מימי מלחמת העצמאות. גורי זכה בפרסי ספרות רבים ואף בפרס ישראל בשנת 1988. פרסם יותר מ-12 ספרי שירה; 10 ספרי פרוזה; וכן רשימות, עדויות, תרגומי מחזות, תרגומי שירה צרפתית, תסריטים וטורים עיתונאיים רבים.
|
|
מסמכים גנוזים [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
לאחר 50 שנה, ממשיך וכותב גורי בשער האחורי של הספר ממהדורת 2000, מתפרסם הספר מחדש, קרוב ככל האפשר לנוסח המהדורה הראשונה ההיא. | |
|
|
|
חודשיים לאחר החרמתו, הופיע הספר שנית תוך השמטת קטעים שנתפסו "משום מה, במושגי הימים ההם 'גילוי סודות' ר"ל"
▪ ▪ ▪
|
ספרו של חיים גורי "עד עלות השחר" יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בדפוס "ספר". הספר כלל פואמות (מה שכונה אז "שירים ארוכים"), רשימות על מסעות הקרב בנגב ושירים. עם פרסומו, עורר מיד פולמוס ולמרות שגורי כתב כי "הדברים אשר חייתי בנפשי וראיתי במו עיני" כחייל בגדוד הרגלים בחטיבת הפלמ"ח במלחמת השחרור הוא קומם כנגדו את ראשי המדינה והצבא. הוא כתב זאת על רעיו "שעברו בדרך האש הארוכה בואכה אילת" ועל חיל הרגלים אשר עליו כתב את השיר הגדול על "אדמת הנגב הבוערת" אך זה לא עמד לטובתו. הפצתו של הספר נאסרה בפקודת המשטרה, הספרים נאספו והוטל קנס על בית-הדפוס. טענת המשטרה הייתה כי הספר לא הוגש מראש לצנזורה כנדרש. סגן הרמטכ"ל מ' מקלף, הורה לראש אמ"ן להחרים באמצעות המשטרה אלפיים עותקים של הספר שכבר הגיעו לחנויות ובית הדפוס "ספר" נסגר לשבעה ימים. חודשיים לאחר החרמתו, הופיע הספר שנית תוך השמטת קטעים שנתפסו "משום מה, במושגי הימים ההם 'גילוי סודות' ר"ל". הצנזור הסביר זאת בעיקר בעברות בהם גילה גורי שמות מפקדים מהפלמ"ח שהשתתפו בקרבות הנגב - אורי בנר (בן-ארי); בני מרשק; עוזי נרקיס; יצחק שדה,נחום שריג ואחרים. לאחר 50 שנה, ממשיך וכותב גורי בשער האחורי של הספר ממהדורת 2000, מתפרסם הספר מחדש, קרוב ככל האפשר לנוסח המהדורה הראשונה ההיא, שהוחרמה, ובו רשמיו האישיים של המחבר מהקרבות לשחרור הנגב מהכיבוש המצרי, החל במבצע "יואב" וכלה "בדגל הדיו" שהונף באילת. בארכיון צה"ל גנוז מכתבו של י' בן-אהרון (אז, סיעת מפ"ם) לבן-גוריון (אז שר הביטחון) שתהה מדוע הוחרם הספר לאחר שתוכנו וחלקים רבים ממנו כבר פורסמו בעיתונות. לתלונות אלה הצטרפו עוד חברי כנסת, אישי ציבור וסופרים כמו: נ' אלתרמן, י' ריפתין, העיתונאי דוד לזר ועוד. גם גורי, בסיוע חיים חפר, חלק על החלטת הצנזורה ויחד כתבו השניים במאי 1949, שיר בשם "נפש החופש" שהתפרסם בכתב העת "בשער" (כתב עת של החטיבה הצעירה של מפ"ם) בו מחו על הצנזורה הפוגעת בחופש הביטוי.
|
אפיון המהדורה הראשונה - 1950
|
|
בשירים מורגש היטב השפעתם של נתן אלתרמן ואבא קובנר שגורי אהבם והתחנך עליהם
▪ ▪ ▪
|
הספר "עד עלות השחר" נכתב רובו ככולו בתקופת מלחמת העצמאות והוא מחולק לשני ז'אנרים עיקריים: האחד, יומן מלחמה בו נתן גורי ביטויי לקרבות שהשתתף בהם, כולל שמות, מקומות, תאריכים ועוד. זהו יומן אך בהחלט "יומן פיוטי". השני, במרכזו מחזור שירים, "הכלולות" שצורף יותר מאוחר לפרוזה, ומעביר את אווירת המלחמה ורגשות אלה שהשתתפו בה. בשירים מורגש היטב השפעתם של נתן אלתרמן ואבא קובנר שגורי אהבם והתחנך עליהם. שמו של הספר "עד עלות השחר" לקוח מתיאור מאבקו של יעקב אבינו במלאך האלוהים (בראשית ל"ב) - מאבק שנמשך כל הליל ולבוקרו גבר יעקב. גורי מעלה תוך כדי תיאורי הקרבות את שאלת "המדוע" שמותרת רק לוותיק קרבות ולא לטירון השואל שאלה מעין זו בתום הקרב. גורי שואל זאת ערב הקרב או במהלכו ופקפוקיו מעידים על התייסרות אמיתית בתוצאותיה הנוראיות של המלחמה ללא קשר לאיזה צד נפלו החללים. בחלק השני, השירי, על-אף שגורי מדבר הרבה על שקט טרם קרב, על שקט המדבר, הרי הספר "עד עלות השחר" היה ספר הרעש (החצנה-אמירה לציבור - קריאה לשינוי) המובהק של גורי. בגרסה הראשונה של הספר כתב גורי בהרבה זעם כלפי האויב ואף קבע "שכל עוד מצוי הוא בשדותינו, נישא אליו חרב ודמים". ביטויים אלה לא הופיעו בחומרה זו בגרסה החדשה.
|
|
אברהם אדן [צילום: מן הטלוויזיה]
|
|
|
|
|
|
|
גורי מתאר את הזקן (יצחק שדה) סגנו, קצין המבצעים, ומציג את תוכנית הקרב לשיירה העומדת ומתארגנת על הכביש. | |
|
|
|
כאן לראשונה סיפור המפגש עם ברן (אברהם אדן) השקט והדינמי ומי שעתיד להוביל את הכוח לכיבוש אילת
▪ ▪ ▪
|
על-מנת להתרשם מסגנונו של גורי בחרנו להביא מהפרק "דרך האש - רשימות" את העמודים המספרים על כיבוש באר-שבע" (אוקטובר 1948) או בכותרת של גורי "הקרב על בירת השממה". הנה שורות הפתיחה: "...חיכיתי על פרשת דרכים. הערב היה בהיר, חמים קיצי. הייתה בו ראשיתה של התמורה המביאה בכנפיה ביכורי צינה באוויר, עננים אפרפרים בשיפולי האופק, ריח עשבים קמלים וטל גובר בשעות הלילה. הירח הפך וקיבל את גונו הרגיל. לו היו מסלקים את המלחמה מהעולם, אפשר היה לשיר לאותו ירח מאותם המזמורים היפים והעזים על אודות הנשים, האהבה, בלוית מיתרי גיטרה מתמשכים ונוגים". זו פרוזה רזה, המופיעה גם אצל יזהר ושמיר ונועדה לתת רקע לפעילות "הגיבורים", הפלמ"חניקים עזי הנפש המוסרים נפשם למען האומה. סיפר כיבוש באר-שבע משתרע מעמ' 13 עד עמ' 36. והרי כמה ראשי פרקים על עיקרי היומן הפיוטי של הקרב. גורי מספר כי הפלמ"ח "שחטף בעירק -מנשיה" ופירו המושג - תבוסה; הביטוי "לדפוק את המאסרים" (מ' פתוחה, המצרים) מופיע ביומן הקרבות כשגרת לשון; תאור מטה החזית שם מפקדי חטיבת הנגב מציג רת הניגוד בין אלה היושבים על המפות, צעירים בעלי פנים מרצינות החשים כי זה הקרב הקובע לבין ההכרח שלהם כצעירים להכריע מי יוותר חי עד הבוקר; גורי נוטה חסד לבנות, המשרתות כקשריות וחובשות ומעניקות לאווירת המלחמה קצת רוך, עדנה ועם טעם של בית; הוא מציג את בני מרשק כמעלה את המוראל לאחר קרב קשה עם הרבה קורבנות, העומד במרכז ההורה הסוערת ומלמד את "החדשים" איך הפלמ"ח מתכונן לקרב; הכתובות שיד נעלמה ציירה על בתים או חומות אבן בקסטינה תופסות את עינו של הסופר המצטט את זו שאינה נכנעת - "הגדוד קום יקום". כאן לראשונה סיפור המפגש עם ברן (אברהם אדן) השקט והדינמי ומי שעתיד להוביל את הכוח לכיבוש אילת. לפתע עוברת השמועה הולכים על באר-שבע. הסופר כותב: "מהלומה לרוח הקרב של האויב ועידוד עצום לישראל". גורי מתאר את הזקן ( יצחק שדה) סגנו, קצין המבצעים, ומציג את תוכנית הקרב לשיירה העומדת ומתארגנת על הכביש: תנועה שקטה עד כאוכבה, משם על דרך עפר, עקיפת חוליקאת ממזרח, חבירה לברור חייל, והגעה לרוחמה ושובל. תוך כדי הקרב עוברת השמועה - גבעתי "לקח" את חוליקאת. "לקח" כלומר כבש ואין את היכולת והרצון לשאול באיזה מחיר. כל הכישלונות וכל הפספוסים זורמים לפי גורי למחשבה אחת - הלילה תנקום החטיבה ותוכיח לכולם מאיזה חומר היא עשויה, באר-שבע חייבת להיכבש. למחרת בצהריים יושבים על המפות. מוזכרים ביבי, ברנר, יצחק זמיר ובר לב. הקרב החל. נערי שדה, הקומנדו הצרפתי, החדשים כולם נלחמים. עוברת השמועה "המשטרה נפלה". ב 9 ורבע בבוקר. שקט. דממה. באר-שבע נפלה בידי כוחותינו. כאן גורי מתאר את מראה הרחוב המרכזי... מצרי, מצרי, מצרי... ילד, מצרי... מצרי... מצרי... אישה... מצרי... מצרי... לכאן לתחושת שכרון החושים מצטט המשורר את שירו של אלתרמן - "כי צדיק בדינו השלח". גוויות. איסוף שבויים. הקומדו שולפים סכינים מול המצרים האומללים. אוספים שלל. ביזה מאורגנת. בלילה נרגעו הלוחמים. גורי לא שוכח שהאויב סובל, "אי בשדות הוציאו נשמתם פצועי האויב. מעל פרח נזר-כוכבים". הצירוף של הביטויים "עשנה של הנקמה" (השוק שהובער בידי כוחותינו) ; מסלקים מצרי גברתן המוטל (מת) בכיכר"; תלונתו של גורי למצרים "מדוע נתתם שישסו אתכם בנו?"; "מדוע הכרחתם אותנו לשפוך את דמכם"; "פרץ זאבה השחור של השנאה" - כל אלה מעידים על חיילים-פלמ"חניקים ההורגים באויב ביודעם שלא חייליו (המצרים והסודנים) הם שהחליטו לכבוש את ארץ-ישראל אלא מנהיגיהם העיוורים משנאה.
|
אפיון המהדורה של שנת 2000
|
|
בשובו ארצה הוא דווח ליגאל אלון על מסקנותיו ממצב "העקורים" באירופה ויגאל הציע לו "להסתובב" קצת בין היחידות עד שיוצע לו תפקיד
▪ ▪ ▪
|
בתחילת הכתבה צוטט כבר הסברו של גורי מדוע המהדורה של שנת 2000 יוצאת קצת שונה ואחרת מקודמתה בשנת 1950. ואכן היא מסודרת באופן אחר: תחילה הובאו 50 עמוד הכוללים מדור "אל האח הלא ידוע" המורכב משיר בשם יומן לילי שנכתב בבודפשט יולי 1947 ואחר כך מסה על מסעותיו להצלת העקורים בבודפשט, בפרג ובווינה כולל הפיקוד על קורס הצניחה הראשון של צה"ל על אדמת צ'כיה. בשובו ארצה הוא דווח במטה הפלמ"ח (מלון "ריץ" ברח' הירקון) ליגאל אלון על מסקנותיו ממצב "העקורים" באירופה ויגאל הציע לו "להסתובב" קצת בין היחידות עד שיוצע לו תפקיד. הוא נפגש עם יגאל ידין, קצין אג"ם במטכ"ל, ששמע ממנו בהתלהבות על קורס הצניחה ואף המליץ עליו לפקד על קורס כזה בארץ. אחר כך יצא לשוט בארץ ולפגוש את חבריו לנשק. גורי ביקר את חיילי "הראל" בין שלדי הברזל של שער הגיא ושמע סיפוריהם ורשימת הנופלים הכה יקרה לו; ירד לנגב פגש את "יפתח" הממתינה לפריצת המצור בנגב; הצטרף ליחידת הפשיטה של יצחק שדה, גדוד 89 בחטיבה 8 העורכים סיורים מול המצרים בכיס פלוג'ה. בסופו של דבר החליט להצטרף כלוחם לחטיבת הנגב בפיקוד "סרגיי" (נחום שריג, איש בית השיטה). יגאל אלון שלח אליו מינוי: סגן מפקד פלוגה בגדוד 7, בחטיבת הנגב המתחילה את "הכנותיה "למבצע יואב". הוא מתייצב במפקדת הגדוד בקסטינה (יש בידו צו תנועה) בפני המג"ד עוזי נרקיס (חברו מפלוגה א') מימי חורשת גינוסר. בגרסה זו פירט גורי שמות, מקומות, בעלי דרגות, תפקידים ותוכניות צבאיות - כל שנאסר עליו אז במהדורה הראשונה ובראשונה המתוקנת.
|
"ואף על פי כן ולמרות הכל - פלמ"ח"
▪ ▪ ▪
|
מסגרת סיפור כיבושה של באר שבע שומרת בדרך כלל על צורתה כפי שפורסמה במהדורה הראשונה. במהדורה החדשה (שלא כפי בקודמת) הקדים גורי ונתן את שירו על רעיו שכבר אינם (לקוח מ"הספר המשוגע", 1971), שהוא דימה אותם לחולמי חלומות כמו יעקוב אבינו. ניתן להבחין כאן בצנזורה עצמית. לאחר השיר כתב גורי הסבר בעמ' אחד (כשבראשו כתב מוטו - קרב יעקב והמלאך מספר בראשית, פרק ל"ב) על מטרת הספר. והמטרה העיקרית היא סיפור לחימתה העיקשת וספוגת הדם של חטיבת הנגב וגדוד 7 בקרבות הנגב. הוא מצטט את שתי הכתובות על בית שננטש בקסטינה - "גדוד 7 קום יקום" והשנייה: "ואף על-פי כן ולמרות הכל - פלמ"ח". בראיונות ובכתבים בהם הפלמחניקיות מספרות, מצויה עדות על מי שכתבה את הכתובות להעלאת המורל. בעמ' 72 מרמז גורי והפעם באופן ברור יותר, על הטבח שעשו חיילי "הקומנדו הצרפתי" במצרים ועל ניסיונותיו של נחום שריג להפסיק את ההרג והביזה. במקורות מסופר כי תדי איתן, מפקד הקומנדו הצרפתי, בראותו את אנשיו עמוסי שלל-ביזה הוציא אותם למסע מפרך מחוץ לעיר שם נשרו כל חפצי השלל. היו גם סיפורים על מעשי נקמה בשבויים המצריים. גם בנוסח השירים חל שינוי, "ממתן מסוים". בספר המקורי בעמ' 134 כתב גורי את שירו רב העוצמה "משלט הסודנים" שתיאר חוויות עבר קרובות במראות קשים של דם והרג וגופות. בספר החדש השיר מתאר חוויות עתיד הקרוב לבוא. בספר המקורי המתים הודחקו ואילו ב"דרך האש" במהדורה החדשה הם חוזרים כדי לכבוש את מרכז הבמה.
|
האם הדרישה לצנזורה בשנת 1950 נבעה מפחדו של בן-גוריון שהציבור יוכח כי הנגב נכבש על ידי הפלמ"ח
▪ ▪ ▪
|
לא ביקשנו לעסוק באופן אקדמי בניתוח משווה של שתי המהדורות ולא לקחנו את כל הדוגמאות של שירה ופרוזה שחלו בהם שינויי אלא רק כמה מהבולטים ביניהם. ביקשנו להפנות את תשומת ליבו של הקורא להבדלים בין המהדורות, להאיר נקודות מסוימות הקשורות בנוף הנגב, במהלכי הקרב וכיבוש אילת. נמנענו עד כאן, מלקבוע האם הדרישה לצנזורה בשנת 1950 נבעה מפחדו של בן-גוריון שהציבור יוכח כי הנגב נכבש על-ידי הפלמ"ח; האם הייתה לצנזורה הצדקה צבאית ואכן גורי חשף שמות ומקומות שעלולים היו לגרום נזק צבאי למדינה הצעירה?; האם המהדורה השנייה, "המעט מרוככת" היא תוצאה של שינוי בעמדותיו הפוליטיות של גורי מאז שנות החמישים? האם מיתן גורי את תאור חוויות הקרב ופרצי הזעם והנקמה בהנחה שהיום, לאחר יובל ויותר שנים, הוא הבין כי אז, נכתבו השירים סמוך לאירועים תוך כדי סערת הקרב ואילו עתה, יש להציגם על-רקע היותו של עם שכן, פלשתיני, שאף הוא עבר "נכבה" וסבל חללים ושכול ויש לראות את תמונת הקרב על-רקע הצורך של שני העמים להגיע לפיוס ולחיים בשתי מדינות ובשכנות טובה. על שאלות אלו יענה הקורא, איש כלבבו.
|
|