גבאי נגד מנדלבליט: שיא השפל

קשה להחליט מה יותר מדהים, העובדה שמנהיג השדרה המרכזית של השמאל הישראלי מפגין נגד היועץ המשפטי לממשלה, או העובדה שהתנהגות זו, המבטאת חוסר אמון מוחלט במוסדות המדינה, עוברת בשקט מבלי שאף אחד יצא למחות כנגדה. התבוסה בבחירות האחרונות הכתה בהלם את אנשי השמאל, והבהירה להם שכשהם מגדירים את עצמם כמחנה המרכז, הם מצליחים לרמות רק את עצמם. 67 המנדטים שקיבל מחנה הימין-דתיים, מול 40 המנדטים של מחנה השמאל, הובילו אותם ליאוש מוחלט מהאפשרות לחזור להנהגה, ולתחושה של מיעוט נרדף וצודק, שגנבו לו את המדינה. האמת היא שכשם שלפני הבחירות האחרונות לא הייתה כל הצדקה לאמונתם ביכולתם להביא למהפך, כך גם עתה אין כל הצדקה ליאוש שלהם. בבחירות 2006 קיבל מחנה השמאל 60 מנדטים, ומחנה הימין דתיים 50, שמתוכם הליכוד בראשות נתניהו 12 (כן, שנים עשר מנדטים). על אותו נתניהו שהם אומרים עתה שהוא קוסם המצליח להוביל אחריו 30 מנדטים של בהמות המלחכות קש וגבב, הם אמרו אז שהוא כישלון עלוב שלא יותיר מאחוריו אפילו פסיק בספרי ההיסטוריה.

הציבור הנאור

ברור כשמש שבערך מחצית הבהמות המלחכות קש וגבב הצועדות היום אחרי נתניהו, היו בשנת 2006 אנשי האליטה של הציבור הנאור שבחר באהוד אולמרט להנהיג אותו להתכנסות אדירת ממדים. וברור כשמש שאותן בהמות יכולות להפוך שוב לאליטת הציבור הנאור שישיב את מחנה השמאל להנהגה. כשם שבתשע שנים זזו 17 מנדטים ימינה, כך הם יכולים לזוז שמאלה בעתיד. אלא שמה שברור כשמש לבני אדם שעיניהם בראשיהם, כלל לא ברור לאנשי השמאל, הנעים כמטוטלת בין תקווה המנותקת מהמציאות, ליאוש חסר היגיון. ואף על-פי כן, ולמרות שנאת האחים המרימה ראש, היו עד עתה קיימים ערכים סביבם התאחדו כל פלגי התנועה הציונית, וביניהם האמונה בדמוקרטיה ובמוסדות השלטון. לא אלה הערכים המנחים את המפגינים נגד מנדלבליט, המפגינים חוסר אמון מוחלט במוסדות השלטון. היו כבר הפגנות דומות של פעילי ימין קיצוני מול בתיהם של קציני צה"ל יאיר נוה וניצן אלון, אבל למיטב ידיעתי מעולם לא הצטרף אליהן אף חבר כנסת, בוודאי שלא מהליכוד. כשמנהיג מפלגת העבודה מפגין נגד היועץ המשפטי לממשלה, הוא מוריד את השמאל הישראלי לשפל חסר תקדים, המעורר בוז וסלידה. הצטרפותו של גבאי למפגינים נגד מנדלבליט איננה מבשרת את קץ הדמוקרטיה, ואיננה מהווה סכנה לשלטון החוק. היא כן מעידה על כך שהשמאל הישראלי פשוט איבד את הצפון. ובעיקר היא מעידה על ריקנותו ועליבותו של גבאי עצמו.