חורבן הבית השלישי

לא בכדי פסק הדין בערעורו של אלאור אזריה ניתן בערבו של יום ט׳ באב, יום תענית מרבנן, אשר מקורו בדברי הנביאים ונקבע במשנה לציון חורבן בתי המקדש- חורבן בית ראשון ושני. אך לא רק. לפי המסורת שבמסכת תענית, יום זה היה מוּעד לפורענויות ליהודים מאז ומתמיד, ואירעו בו חמישה אסונות היסטוריים: נגזר על דור המדבר כי לא יכנסו לארץ ישראל בגלל חטא המרגלים; חורבן בית המקדש הראשון; חורבן בית המקדש השני; כיבוש העיר ביתר בידי הרומאים - אירוע שסימל את כישלונו של מרד בר כוכבא חרישת ירושלים בידי הרומאים. היום ניתן לומר כי האסון השישי, חורבן בית שלישי מתקיים דווקא בימינו אנו. חייל בצבא הגנה לישראל, סמל (במיל׳) אלאור אזריה, לוחם מצטיין בחטיבת כפיר וגיבור ישראל, עתיד להישלח לבית האסורים במדינת היהודים היא מדינת ישראל. ועל מה? על הריגת מחבל שרק דקות לפני ביצע ביחד עם חברו פיגוע דקירה כנגד חיילי צה״ל במטרה לרצחם, ולא הגיע בכדי לחלק משלוחי מנות בים חג הפורים. כתב פסק הדין של הערעור שהתקבל מכיל 159 עמודים, שברור חד-משמעית לכל בר דעת במדינה ולכל האזרחים השפויים, כי קודם כל סומנה המטרה, הצלב הושם על ראשו של אלאור, עוד לפני שהחלה החקירה, עוד לפני שבוצע תקציר מבצעי, שעד היום למעשה לא בוצע, והוא הואשם, נשפט והורשע בו ברגע שפורסם סרטון הירי, וכל אותן מאות עמודי שני פסקי הדין רק נכתבו בכדי לעטוף באריזה ״יפה״ את ההרשעה שכפי שציינתי, כבר ניתנה ביום הפיגוע. לא אלאה אתכם בכל מיליוני המילים שנכתבו, אבל אני חייב להציג לכם מספר משפטים אשר מוכיחים עד כמה דברי השופטים מנותקים מהמציאות: ״ראש לכל נשוב ונדגיש את הידוע והמוכר: אובדן חיים שלא כדרך הטבע, יהא טיבו של הקרבן אשר יהא, ומחבל נבזה שבא לפגוע ולהרוג חייל צה"ל בכלל זה, הוא תוצאה חמורה ביותר ובלתי מתקבלת על הדעת בחברה מתוקנת, המנקזת את סכסוכיה ומאבקיה עד כמה שניתן לאפיקים תרבותיים; לדין ודברים שמקומו בשיח הדמוקרטי הנוהג, וודאי לא בחריגה כה קיצונית מהוראות הפתיחה בירי ופגיעה בקדושת החיים, מושגים כה חשובים שעוד נשוב אליהם בגדרה של הנמקתנו לענייןהתוצאה בערעורים על העונש, ולא בכדי״ ממש צריך לשטוף את העיניים כמה פעמים ולא להאמין למה שרואות עיניי. ״קדושת החיים״ - על איזה קדושת חיים הם מדברים? האם המחבלים חיות האדם שבאים לרצוח ולטבוח בילדים קטנים, בנשים, באנשים חסרי אונים, מתחשבים בקדושת החיים שלנו? של בני אדם אוהבי שלום וחופש? כמובן וכמובן שלא. את החיים שלנו הפ באים לקטול. אז מדוע לעזאזל אנו צריכים לקדש את חייהם. ״אפיקים תרבותיים״ ״שיח דמוקרטי״ - על מה הם מדברים בכלל? דברים הזויים ומנוגדים לכל מה שקורה במדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות, ולמעשה מעל מאה שנה בהם רוצחים וטובחים בנו, ולכל מה שקורה במזרח התיכון מאז החל ה״אביב הערבי״. אנו מצויים בתוך מלחמה, מלחמת תרבות ודת, בהן לא קיימים ״אפיקים תרבותיים״ ולא קיים ״שיח דמוקרטי״. קיים רק תוהו ובואו בו שורד רק החזק, ורק צריך לדמיין מה היה קורה לו היינו מניחים את נשקנו ומנהלים ״שיח תרבותי ודמוקרטי״ עם אויבינו שמקיפים אותנו מכל עבר. תוך דקות ספורות היו עולים עלינו, שוחטים וטובחים כל אחת ואחד מאיתנו ולמעשה עם ישראל היה חווה שואה נוספת. אז על מה הם מדברים בכלל? ותראו איך הם מגדירים מחבל. ״מחבל" - הינו כותר טעון במחוזותינו. גם אם נדביק למחבל שמות תואר שישקפו רגשות שנאה ובוז ככל שרק נחפוץ, נרחיבם, נעצימם ונקצינם באש יוקדת אמונה וביטחון בלתי מעורערים; עדיין, למצער לפי מערכת המשפט, חוקי היסוד והדין, המשקפים את חזונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - אדם הינו ולא חיה או חפץ. משכך, כשלעצמו, לדידנו אף אם לא בעיני עצמו, נכבד אותו בהעמדתו לדין, וחייו לא ייקטלו בטרם עת מכוחם של שרירות הלב או המחשבה. יהא ראוי למיתה ככל שיהא על-פי צו ליבנו, לעולם לא ניטול לעצמנו הרשות ליזוםאותה אלא בהינתן נסיבות ייחודיות הקבועות בדין. ודוק: כאשר התנאים מאפשריםזאת, גם מחבל שנפצע על תקן היותו אויב על-פי כל קנה מידה זכאי לקבלת טיפול רפואי נאות שעשוי להציל את חייו. אין לסבול אדישות לחיי אדם. אין להתיר התרת דם. כך אף לא ניישם באופן עיוור את הכלל שהוזכר על-ידי דעת הרוב: "הקם להורגך השכם להורגו", מבלי שנשתכנע במידת הוודאות הנדרשת כי הרישא אכן מתקיימת. אין להכביר מילים כי חריגים לרוב עשויים לגבור על כל כלל או הפשטה שהוצגו לעיל. שיקול דעת של לוחם נסמך לעתים על מסד כה מורכב ונרחב של נתונים אוביקטיביים וסובייקטיביים עד שמן הנמנע לשחזרו בתנאים סטריליים בדיעבד, לא בתחקיר הנערך בחדר המבצעים, לא כל שכן באמצעות כלים משפטייםקלאסיים.״ ושמו לב לדברים איך הם מתארים את המחבל: ״אדם הינו ולא חיה או חפץ.״ שיסבירו לי השופטים הנכבדים על איזה אדם הם מדברים? על אדם שבא לרצוח ולטבוח בני אדם אחרים? זה לא אדם. זה אחד שהוציא עצמו ממשפחת האדם. זה חיה נפשעת. זו נבלה. זה בטוח לא אדם. ״אין לסבול אדישות לחיי אדם״ - משפט מרתיח ומקומם, שרק מוכיח עד כמה פסיקת השופטים בזויה, ובעלת נטיות פוליטיות מסוכנות והרסניות. האם השופטים מתגוררים בפלנטה שלנו? האם הם כל כך עיוורים שלא רואים את כל אותם נרצחות ונרצחים אשר נופלים קורבנות בידי חיות האדם? האם השופטים מגלים אכפתיות ורגישות לחיי הנרצחים? על-פי פסק הדיו השופטים מגלים אכפתיות לחיי חיות האדם הרצחניים ואדישות לחיי הנרצחים. ואפשר להמשיך להביא ציטוטים נוספים, אך מה שברור לכל, וזאת האמת לדעתי, כי אלאור אזריה לא יקבל סעד מבית המשפט העליון, וכי על הפוליטיקאים מוטלת החובה לשחררו, אחרת יכתב בדפי ההיסטוריה של עם ישראל חורבן בית נוסף, בט׳ באב, התשע״ז, 2017 למיינם.