"פס לבן" הוא מונח מתחום התעבורה בדרכים המבהיר לנוהגים שאסור לעבור מצדו האחד לצדו השני וכל מי שעובר את ה"פס" צפוי לקנס חמור. והנה באחד הימים הופיעה במסדרונות הארוכים של בית הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, חבורת פועלים לובשים בגדי עבודה שעליהם סימני סיד לבן ומכשירי צביעה מיוחדים בידיהם והחלו לסמן פסים לבנים במרכז המסדרונות, מתחילתם ועד סופם. כיוון שבבית הוועד הפועל איש אינו נוהג להתערב בעיסוקי רעהו, לא נשאלו הפועלים לפשר מעשיהם. אבל לאחר שהסקרנות גברה על הנימוסים המקובלים הופנתה שאילתה לוועד העובדים כדי שנבחרי הוועד יבררו במה המדובר. הוועד פנה להנהלה וקיבל תשובה ברורה: "הפס הלבן מסומן לטובת העובדים וכל מטרתו לסייע, לכך שאלה מבין עובדי הוועד הפועל המקדימים לצאת ממשרדם ולפרוש לעיסוקיהם הפרטיים לא ייאלצו להיתקל בעובדים המאחרים להגיע לעבודה מסיבות אישיות".
מצב דומה קיים גם בכנסת ישראל בירושלים, שבה ממהרים הנבחרים להסתובב במסדרונות ולחוקק חוקים "לטובת הציבור", שלגבי מימושם איש אינו דואג לוודא ביצוע. אחד החוקים האלה עוסק בעדת הלוביסטים (שַׁדְלָנים בעברית או
מאכערים באידיש) הפועלים בכנסת בשליחות כל מי ששילם במיטב כספו עבור שירותיהם.
כדי להבין באיזו "עבודה" מדובר ראוי להסביר כי שַׁדְלָנוּת היא פעילות שמטרתה לגרום לנבחרי ציבור להצביע - בכנסת או ברשויות מקומיות - בעד מדיניות או הצעת חוק ששוכר השירות חפץ בה מטעמיו העסקיים, המסחריים או האידיאולוגיים.
בכנסת ישראל פועלים כיום יותר מ-220 שדלנים, כמעט שני שדלנים על כל ח"כ - גידול של יותר מ-100 אחוזים בעשור החולף. בשנת 2008 נחקק החוק המכונה "חוק הלוביסטים", שנועד להסדיר את הפעילות בתחום הזה ובמסגרתו נקבעו עקרונות ברורים. למשל: לשדלנים מותר לפעול רק אם קיבלו היתר מוועדה המורכבת מיו"ר הכנסת ושנים מהסגנים (אחד מהאופוזיציה ואחד מהקואליציה), וזאת אחרי שמילאו טפסים ובהם רשימת הלקוחות שהם מייצגים. כמו-כן, נדרשים השדלנים לענוד על בגדיהם תג זיהוי אשר תנפיק הכנסת, ובו יצוין שמם, העובדה שהם שדלנים ושמה של חברת השדלנות שמטעמה הם פועלים. בכל פנייה לחברי הכנסת, לעוזרי חברי הכנסת או לעובדי הכנסת, חייבים השדלנים להזדהות ולציין מי הלקוח שבשמו הם פונים. כמו-כן, נאסר עליהם להעניק לחברי הכנסת טובות הנאה מכל סוג, להטעות אותם, לנקוט באמצעים פסולים במטרה לשכנעם, וכן להביא לידי כך שחברי הכנסת יהיו מחויבים לפעולה או להצבעה מסוימת. יש הטוענים כי השדלנות היא בבחינת "פרצה קוראת לגנב". בניסיונם לשדל את מקבלי ההחלטות עלולים שדלנים, כדי לקנות את אופן הצבעתם של ח"כים, לפתות אותם בדרכים בלתי חוקיות כמו הצעת שוחד, טובות הנאה אישיות או תגמול עקיף כמו: משרה נושאת-פרי לאחר סיום הכהונה, כתבה אוהדת בתקשורת ועוד. לגבי שדלן המפר את הוראות החוק, רשאית ועדה בראשות יו"ר הכנסת לשלול ממנו את ההיתר לפעול בכנסת ולמנוע ממנו להיכנס למשכן.
החוק ברור וכוונת יוזמיו הייתה טובה, אבל כל מי שאי פעם ביקר במסדרונות הכנסת יכול להעיד שכמעט אין מי שעונד תג המחויב בחוק. זה אף זה, יש "שדלנים חשאיים" שאינם מופיעים ברשימה שאושרה כדין והם מוזמנים לכנסת על-ידי ח"כים אינטרסנטים מבלי להצהיר על מטרת הביקור.
חופש הפעולה הכמעט מוחלט שהעניק החוק לשדלנים הוא מתכון לפורענות. אומנם קשה לסמן את מסדרונות הכנסת בפס לבן כמו במעוז ההסתדרות, כיוון שקשה לעקוב אחרי ההמון הרב של כל באי הכנסת, כולל הח"כים היושבים במזנון ואיש כלל אינו יודע שהם חברי כנסת ואפילו שמם הוא תעלומה.
אבל קיים פתרון אחר, יעיל יותר, כמו שנהוג בלא מעט פרלמנטים בעולם המערבי, שבהם נחקקו חוקים שמטרתם לצמצם כמעט לחלוטין את הקשר בין הון לשלטון על-ידי הגבלת חופש הגישה של השדלנים אל מקבלי ההחלטות. נראה כי הגיע הזמן גם בישראל לאסור כליל את כניסת השדלנים לכנסת. בירושלים קיימים לא מעט בתי מלון שאינם רחוקים מן הכנסת. אם ירצה השדלן לפגוש חבר כנסת לשיחה עסקית, יתכבד ויקבע פגישה במבואה של מלון מחוץ לכנסת. בלאו הכי הח"כים אינם עסוקים כל ימות השבוע וגם הפגרות הממושכות יכולות להיות מועד מצוין לפגישות שכנוע במסעדת פאר בתל אביב, או בסוף-שבוע של תענוגות נופש במדינות הים, על חשבון השדלן כמובן. זאת ועוד: כדי למנוע בושה מעצמם יחויבו חברי הכנסת, בעת הדיון בוועדות, להצהיר שנפגשו עם שדלן, מי הגוף שמטעמו הוא נשלח, ומה התבקשו לעשות. רק בדרך זו ניתן יהיה להשיג שוויון הזדמנויות בין הצרכים המסחריים של נציגי ההון לבין צרכיו של האזרח הפשוט. רק כך תוכל הכנסת להפוך למשכן מכובד של נבחרי ציבור בעלי רמה שאי-אפשר לקנות אותם.
