בפרשת
אלאור אזריה חצתה מערכת הביטחון את כל הגבולות. השתעבדותה המוחלטת ל"פוליטיקלי קוקרקט", כאשר את הכיוון הזה מוליך באון לא אחר מאשר הרמטכ"ל
גדי איזנקוט, מדאיגה מאד. היא מדאיגה במיוחד משום שהיא מציבה סימן שאלה לגבי שיקול דעתה של צמרת הצבא ומשרד הביטחון בצמתי הכרעה אחרים. ובראש ובראשונה בזניחת הכלל המקודש כמעט, אל תהיה צודק. תהיה חכם!
המערכת נותרה בבועתה. אומנם בתגובה לדחיית הערעורים המשפטיים, אמר הרמטכ"ל גדי איזנקוט כי "אם יבחר אזריה להגיש בקשה להקלה בעונש, היא תישקל בכובד ראש, תוך בחינת מכלול השיקולים הנוגעים בדבר ומתוך מחויבותי אך ורק לערכי צה"ל, ללוחמיו ולמשרתיו". אז הוא אמר... אזריה שאכן נהג כך, פנה בכתב אל הרמטכ"ל. ואכן ביקש המרת העונש שהושת עליו - 18 חודשי מאסר בפועל - בעבודות שירות. בנוסף כתב אזריה: "אני נכנס לכלא בראש מורם".
אלא שעכשיו החליט הרמטכ"ל שזמנו לחלוטין בידו, וב-9 באוגוסט החל אזריה לרצות את עונשו בכלא 4 שבמחנה צריפין. גם כאשר אנו כותבים שורות אלו, לא השיב עדיין האחרון. כאמור זמנו בידו...
אין טעם לפרט כאן שוב את מהלך ההתייחסות לאזריה ולמשפחתו, בינתיים, סביב הפרשה הזו, מתגבש ציבור גדול, המזדהה עם החייל היורה. מורת רוח ציבורית ההולכת וגוברת, נותנת את אותותיה, בעיקר כמובן בתקשורת החברתית. המדיה האלקטרונית והפרינט אומנם לא אוהבים את הסאגה הזו, כמובן, ואף על-פי כן היא מתרחבת. החברים בתקשורת שכחו כנראה שקיים ערוץ נוסף. יעיל מאד. הערוץ האינטרנטי. ערוץ זה מאפשר דו-שיח והתבטאויות של ציבור רחב מאד, מאפשר התארגנויות בנושאים שונים, איסוף כספים וכו', ואכן כאן ניתן לעמוד על היקף התסיסה ומשמעותה.
לפני ימים ספורים הוקם ועד פעולה הקורא לעצמו 'עד שאזריה יחזור הביתה'. הוועד הזה ותומכיו מתכנסים ליד מקום כליאתו של אזריה (רח' החצב 54, ליד מחנה צריפין), מדי יום ששי. מתנדבים ארגנו התרמה, זו השנייה במספר. בראשונה כזכור נאספו כספים למימון ההגנה המשפטית על אלאור. התרמה זו מטרתה לצבור כספים כדי לסייע למשפחה, וכבר נאסף סכום משמעותי.
כאמור גם הרשתות החברתית עוסקות בנושא הזה יומיום. קצינים בכירים במילואים ממשיכים להתבטא, העניין הציבורי בפרשה לא דועך. ורק אל אותה צמרת דלעיל, התסיסה המתרחבת הזו לא הגיעה.
וכך אנו רואים תהליך מיותר שהחל בו שר הביטחון הקודם, עת ליבה את הלהבות כשהוא נופח על האש: "חייל שסרח", עוד בטרם משפט. ה'הישג' היחידי של שר הביטחון באמירה נבובה זו, היא בהרס הקריירה הפוליטית שלו עצמו. אלא שהוא מצא
עזר כנגדו. איזנקוט, גאון הדור, כמסתבר, הגדיל את האש, כאשר הפך את האירוע למדורה גדולה, הרי לצורך כך הוא שכר עו"ד מליגה לאומית, לא פחות, אל מול החייל הנאשם. צמרת הביטחון השתוללה כפיל בחנות של חרסינה. עשתה את כל הטעויות האפשריות. הצרה היא ששאת המחיר עלולים לשלם אנו, כולנו. וכבר לצערי סימנים ראשונים לכך. וקודם כל בידיעות המתרבות והולכות על חיילים המהססים להשתמש בנשקם מול מעשי טרור.
בנסיבות אלא טוב יעשה הרמטכ"ל אם ימהר ויפעל כפי שהבטיח. ימיר את עונשו של אלאור בעבודות שרות, יאפשר לו לצאת מהכלא, ובכך תגמר גם הסאגה המיותרת הזו אליה נגרר הצבא, שלא בטובתו.
ביהמ"ש העליון נגד הממשלה?
שוב משבר נפיץ סביב דרישות מיותרות של הבג"ץ - באחרונה קיבל ביהמ"ש העליון פסק דין תקדימי, המחייב את ראש הממשלה לפרסם את מועדי הפגישות והשיחות שלו עם בכירים בעיתון
ישראל היום (ומדוע לא פגישות של חכי"ם עם בכירים ב
ידיעות אחרונות?)
לטענת התנועה למשילות ולדמוקרטיה פותח פסק הדין הזה אפשרות לחשיפת מידע, שעד כה הרשויות נמנעו מלפרסם. ולכן הגישה התנועה כ-20 בקשות (!) ליישום
חופש המידע. בבקשות אלו מבקשת התנועה לחשוף לעין הציבור לוחות זמנים של שופטים ומועדי פגישותיהם עם דמויות מרכזיות בתחום הפוליטיקה והעיתונות. סביר להניח שלציבור יש עניין מיוחד לדעת עם מי מהעיתונאים נפגשו באחרונה
מרים נאור ונפגשו גם שופטים בכירים אחרים....
ובקיצור: "בור כרו ויחפרוהו, ויפלו בשחת יפעלו"...
