ישום שלב א' של דוח דוברת: המורה הוא הנפגע העיקרי

במסגרת המלצות דוח דוברת יושם יום לימודים ארוך (מהשעה 08:00-16:00) בבתי הספר היסודיים ומעבר לחמישה ימי לימוד בשבוע. במסגרת הוספת השעות, אמורים התלמידים לקבל תגבור לימודי, שעה יומית של הכנת שיעורי בית מודרכת ופעילויות ותוכניות העשרה מגוונות. בפועל נוצרה מעמסה אדירה על מנהלי בתי הספר להפעיל יום לימודים ארוך ולנהל גוף לא פורמלי במערכת פורמלית. בכל בתי הספר הושקע חלק מתקציב התוכנית בפעילויות העשרה ובחוגים. עם זאת רבים מהמנהלים הדגישו כי כיוונו להעשרה ברמות גבוהות יותר, וכי לא רצו להפוך את בית הספר לעוד מתנ"ס, אלא לשדרגו, בעיקר בהתאם לחזון בתי הספר. המנהלים ציינו כי רוב פעילויות ההעשרה ניתנו במסגרת קרן קרב ועל-ידי מדריכיה או מטעם המתנ"סים ובשיתופם. במגזר דוברי הערבית נמצא דגש רב יותר לתגבור הלימודים במקצועות הליבה בהשוואה למגזר דוברי העברית.

כוח אדם ברמה נמוכה

מנהלים רבים דיווחו על רמה מקצועית נמוכה של המדריכים החיצוניים שבאו לבתי הספר. המנהלים דיווחו על חוסר ניסיון חינוכי וכישוריהם החסרים בהשלטת משמעת, מחויבות נמוכה לתפקיד, תחלופה גבוהה וזרות בכל מה שקשור לרוח ותקנון בית הספר. "כל גוף חיצוני שבא לסייע לא עזר, אלא חיבל באקלים, במשמעת. אנשים שלא למדו הוראה, אין להם מסירות לעבודה, מאחרים כל הזמן ועם הרבה היעדרויות", צוטט אחד המנהלים.

השיקולים הכלכליים גברו על השיקולים החינוכיים

מדבריהם של מנהלי בתי הספר ומנהלי המחלקות עולה כי שיקולים כספיים מילאו תפקיד מרכזי בהעדפת המדריכים החיצוניים. הרשות היא שהכתיבה את ה'כיוון' ואף את ההעשרות שניתנו, בדרך כלל מתוך העדפה לשלב גורמים חיצוניים, זולים יותר.

ממצאי הדוח מעלים אכזבה קשה בקרב המורים וגם בקרב המנהלים אשר נדרשו לתת יותר, אולם לא קיבלו פיצוי ותגמול הולם. המנהלים רצו לשמר את האיכות והרמה שמבטיחים להם המורים, אולם לא יכלו לעמוד במשימה בשל חוסר התגמול הכספי למורים. כל המנהלים, ללא יוצא מן הכלל, העלו את סוגיית התגמול בכלל (של המורים בפרט, אך גם את שלהם בעקבות יום הלימודים הארוך). המנהלים הדגישו כי חשו באכזבה ובתסכול של המורים הכפופים להם ואת ניסיונותיהם למצוא דרכים לתגמל ולרצות מול 'שוק המדריכים הזול'. המנהלים דיווחו' עם תחילת היישום' על הקושי לרתום את המורים למערכת מיד עם תחילת היישום והזמן הנדרש למורים ואף להם להבין את זכויותיהם וחובותיהם ואת המידה שבה הם יוצאים נשכרים מהארכת יום הלימודים. היעדר התגמול פגע ברצון של המורים, והתוספת בשכר המורים תוך הוספת שעות הוראה, לא קידמה את מעמדם של המורים ולא חוללה שינוי של ממש בתנאיהם. גם המנהלים עצמם התלוננו על תגמול לא הולם בעקבות הארכת יום הלימודים. הם תיארו עומס אדיר שגרם לקושי למלא את תפקידם. הדבר גזל את רוב זמנם ומשום כך פגע בדפוסי העבודה שלהם ובנוכחות הפדגוגית בעיקר מול המורים.

מנהלים מעטים בלבד ציינו כי התלמידים בעלי צרכים מיוחדים "הרוויחו" מן השינויים. במסגרת יום הלימודים הארוך לא הוגדר דבר בעבורם, אלא רק כפועל יוצא של המשאבים (שעות רוחב, סייעות) ובהתאם לקדימויות שהמנהל קבע. המנהלים דיווחו על קושי בשילוב הילדים בעלי הצרכים המיוחדים בשל פעילויות לא מתאימות (יש ילדים בעלי הפרעות קשב וליקויי למידה שהחוגים וההעשרה לא התאימו להם בכלל), לא היתה בחירה מבחינת החוגים והילדים נאלצו ללכת הביתה. ולא היו מורות מחנכות. לא היתה התייחסות נאותה אל הילדים והם נשארו ללא מענה. האגף לחינוך מיוחד לא התערב ולא נתן הנחיות איך לעבוד עם קבוצה כזאת ביום לימודים ארוך.

ממצאי הדוח מעלים כי לא ניכר שיפור בהישגיהם של התלמידים בעקבות יישומו של יום לימודים ארוך. - מכינים פחות שיעורי בית: דווח על ירידה באיכות שיעורי הבית. ניסיונם של המורים וההורים הראה כי דחיקת שיעורי הבית לשעות היום האחרונות, כאשר הילדים עייפים ובהנחיית מדריכים לא מקצועיים - הורידה את רמת ההכנה של שיעורי הבית. - אין שיפור באיכות ההוראה: רבין מן המנהלים טענו כי הם אינם מבחינים בהשפעה משמעותית של יום לימודים ארוך על איכות ההוראה. המורה 'כמחנך' לא בא לידי ביטוי, המורים נמצאים רק עם חצאי כיתות ועייפים מיום הלימודים. - דעות חלוקות בנוגע לשיפור יחסי מורה-תלמיד: הדעות חלוקות בין אלו שלא ראו כל השפעה לבין מי שציינו השפעה חיובית. אלו שטענו כי חל שינוי לטובה דיווחו כי התאפשר מגע אינטימי יותר בקבוצות למידה קטנות. לדעתם, ההזדמנות לשהות יחד בסיטואציות לא לימודיות עשויה לאפשר הקניית ערכים והרגלים באווירה בלתי פורמלית. - בעיות משמעת וחוסר עניין: המנהלים דיוחו על בעיות משמעת שמיוחסות לעייפות ולחוסר עניין (בפעילויות העשרה כאלה ואחרות), לחום בקיץ בבתי ספר לא ממוזגים, מדריכים לא מנוסים ותלמידים מתקשים. לעומת, כשליש מהמנהלים דיווחו על שיפור באווירה ובמשמעת ושוקפים זאת בזכות פניותם של המורים והאפשרות להציע ענה לצרכים, שילוב של חינוך פרומלי ובלתי פורמלי וההפגות במשך היום.

המנהלים מדווחים על פגיעה 'כואבת' במורים, ובעיקר במה שנקרא 'זמן מורה' - יום חופשי. הדבר בא לידי ביטוי בהשתתפות נמוכה מבעבר בהשתלמויות, בעומס עבודה בבית הספר וגם ובעיקר בבית, טיפול 'מוגבר' בבעיות משמעת ובצורך להתארגן מחדש במרחב הביתי כאמהות. לעומת זאת, מנהלים אחרים סברו כי עבודת המורים השתבחה בזכות השהייה המשותפת, המחברת ביניהם מבחינה מקצועית ובין אישית.

המורה הפך להיות בייביסטר

רק מקצת המנהלים סבורים שתנאי המורים שופרו במסגרת יישום התוכנית ושמעמדם המקצועי עלה. מחצית מן המנהלים טענו כי אין שינוי של ממש. לטענתם, המעמד לא השתנה והמורה מרגיש מנוצל ודפוק. המורות עובדות קשה יותר ולא מתוגמלות. "המורה הפך לדייל שמגיש אוכל, מורות מרגישות כמו בייביסטר. מרגישות כי מעמדן מול ההמורים ירד, גם כך שהכניסו כל מיני מדריכים שכביכול יכולים לעשות את אותה עבודה, הן רואות בזה זילות של המקצוע", נאמר על-ידי אחד המנהלים.

הדוח מציין כי יום שישי חופשי פעיל גרם מצד אחד לחשיפת התלמידים להעשרה בלתי פורמלית ומתן יום חופשי למורים. אולם, מצד שני דווח על קושי בשילוב גורמים בחינוך הבלתי פורמלי בפעילויות הלימודיות תוך שמירה על רוח בית הספר, היעדר מסגרת לתלמידי כיתות ד'-ו' בימי שישי ופגיעה ביכולתם של המורים לצאת ללימודים ולהשתלמויות מקצועיות.

ממצאי הדוח מדווחים על קושי ביישובים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך לגבות דמי השתתפות עצמית מן ההורים. בבתי הספר לא יצרו חללים מיוחדים המיועדים לאכילה, והדבר פגם באווירה הלימודית (לכלוך וריח לא נעים). מורים רבים חשו כי הם נדרשים למלא משימות שאינן מכבדות אותם, וקצתם אף נפגעו מן העובדה שנדרשו לשלם תמורת מנות המזון. קיים חוסר בהירות באשר לתגמול המורים במורה להשגחה על התלמידים בעת ארוחת הצהריים, ובכמה בתי ספר המזון לא היה לטעמם של התלמידים.

ברובם המכריע של בתי הספר יושם פיצול כיתות א'-ב' לקבוצות למידה קטנות, והדבר נתפס כאחת מנקודות החוזק הבולטות של התוכנית. במסגרת פיצול הכיתות חוזקו מקצועות היסוד (מתמטיקה, עברית/ערבית). ההשפעה החיובית של פיצות כיתות א'-ב' באה לידי ביטוי בזמן המוקדש לתלמידים בהישגי התלמידים בכלל והתלמידים המשולבים והמתקשים בפרט, באפשרות לתגבר תלמידים מתקשים, ובביצוע יותר הערכות לימודיות של המורה.