אודה שמרוב ריבוי הפרשיות הנחקרות בעניינו של נתניהו, לא רק שאינני בקי בפרטים, אלא שאינני מתעניין. הכיצד? תשאלו... ברור לי שמדובר בפסיכוזה רבתי כאשר האינטרסנטים הפוליטיים שופכים אש על הגחלים, כשבלבם תקווה שהמדורה תפרוץ סוף-סוף ותסלק את ה"ביבי", אם ניתן ביחד עם ה"ביביתון" שלו, לרבות אדלסון הבעלים.
כרגיל, הצביעות והדו פרצופיות זועקות את זעקתן אלא שבכלי ה"תקשורת" לא תמצאו לכך לא אזכור ולא זכר. כאשר אולמרט קבל מתנות, כאשר אילי הון כבדו אותו בסיגרים, בעטים ובכל מנעמי הארץ, שתקה התקשורת, רובה ככולה, לאורך שנים.
כאשר שרון הפך עורו ברצותו למלט עצמו משנים ארוכות בכלא והגה את החורבן אותו כינה ה"הינתקות" זכה לא רק למחיאות כפיים, אלא גם לאהדה, חסינות ואתרוג. מפי כול, שופטים "עליונים", רועץ משפטי שהצליח לעשות את הלא יאומן ולהימנע מהגשת כתב אישום. בראש המאתרגים המנוולים והצבועים היו כלי התקשורת - "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" - אם תחפצו, הבדיחה העצובה בעיר...
כאשר
שמעון פרס הגדיל עד למאוד את ההוצאות בבית הנשיא, כאשר חגג לעצמו יום הולדת מנקר עיניים (וכיסים...), התקשורת שתקה, רובה ככולה.
אבל, כאשר ה"ביבי", נתניהו, חשוד... שמחה וצהלה בעיר. זו אוחזת בכל, מרעידה את הלבבות, ההתרגשות בעיצומה. הנה, או טו טו זה קורה, נתניהו יעוף ממשרתו, יעזוב אותנו ויפטור אותנו מנוכחותו המעיקה, ובא ל"פלשתינה גואל".
לא סוד הוא ששונאי ישראל מכל המינים, המלשינים וערלי הלב, אלה הפוסט ציוניים, אלה האנטי יהודים, אלה האוהבים את הסודנים ואת הערבים, את
האיחוד האירופי ואת המיליארדר סורוס - כל אלה כמהים בעוז לעזיבת נתניהו את הזירה.
ולכל אלה יש שופר נאמן התוקע תקיעות, תרועות ושברים בכל הזדמנות אותה הוא מייצר לעצמו, בערוציו הטמאים והמשוקצים מהם נעדרת רק האמת. נעדרת עד כדי הפיכת התוקעים והמריעים למגוחכים ונלעגים, אלא שהם עצמם אינם רואים את עליבותם לה גם אינם מודעים.
לא הסתרתי בעבר ואין בדעתי לשנות כעת - נתניהו איננו לטעמי. מדוע? תשאלו, בעיקר משום שהתאכזבתי ממנו פעמים רבות מדי. הוא תמך בחורבן בגוש-קטיף ולימים ניסה להציג מצג כאילו התנגד, הוא מסר חלקים מחברון לרוצחים הערבים, הוא נאם את נאום בר-אילן הגורם לנו לנזקים בל ישוערו, הוא מכנה את הארכי מחבל מחמוד עבאס "נשיא", הוא הרס יישובים, הוא מקפיא בנייה.
צריך עוד?
ובאשר לכל החקירות האמתיות או המדומות - אין לי מידע ואין בידי פרטים. אני רק יודע לומר את ההיגד דלקמן בו אני מאמין בכל ליבי. שונא מתנות יחיה! כזה (שונא מתנות וצנוע) היה
מנחם בגין,
יצחק שמיר היה כזה,
יוסי שריד היה כזה. ונתניהו - אינני בטוח...
אלא שמכאן הדרך למצעד החגיגי אל הגיליוטינה או אל הסקילה ברוב עם עדיין רחוקה, רחוקה מאד. אין נפקא מינא - ה"תקשורת" הישראלית על דרשניה במסווה של פרשנים, מגישים, עורכים ומראיינים - חרצה זה מכבר את הדין.
הם מדברים עליו (על נתניהו) בלעג. הם עוסקים בו בזלזול. הם סונטים בו, מקניטים אותו, רודים בו ברודנות "תקשורתית" בכל הערוצים, בכל השעות ביממה, בראש כל מהדורות החדשות. הם חודרים לכל פרט, מתעסקים עם חשמלאים, מסעדות, מקורבים, עורכי דין, חברים ומה לא? הופכים הם כל אבן "כלבי השמירה" במה שנראה יותר כמסע ציד, מסע אל הדם!
ולא נשכח את ההתעללות הסדיסטית אותה נאנסת לעבור רעייתו שרה. אתם יודעים שאני מכיר אנשים המחזיקים כלבה אותה כינו "שרהלה'"- סוג של מחויבות אישית, חולנית משהו, לשנאה היוקדת המתחייבת ממדורת השבט ההוא...
אם אתם חושבים, ולו לרגע, שעבדכם מגזים או נסחף, אבקש להזכיר את הדברים דלקמן: "אני כמו כריש שמריח את הדם במים, לפרק את ביבי... אני רוצה להוריד אותו לגמרי... הוא מדמם לנו במים. מה עושה כריש כשמישהו מדמם במים?... אז בואו נהרוג אותו. לשים לו את הרגל פה (מראה על צווארו - ב.ש.) וללחוץ, ככה!!...". את הדברים הללו אמר לפני שנים (ותועד בסרט) אייל ארד.
מה שמצחיק בכל הסיפור הזה הוא שככל שהתקשורת מרבה לתקוף, ככל שהלחץ גובר, ככל שמשקיעה החונטה התקשורתית יותר זמן, מרץ ומשאבים בציד הזה, כך נתניהו מתחזק פוליטית, בקרב עמך ישראל. ולא בהכרח משום אהבת הציבור ל"מרדכי" הזה... הלעג, כמויות הארס, הציד האכזרי הזה, הכוחנות והקול האחד הנשמע, בלא שהנו מתיר ל"רעשים" מסוג אחר להפריע, כל אלה מגבירים בקרב היהודים בארץ הקודש את הסלידה מהחונטה המכנה עצמה תקשורת.
והרי זו אותה החונטה שרצתה בכל ליבה לראות את
אלאור אזריה נכלא מאחורי סורג ובריח. זו אותה החונטה הנותנת גב וגיבוי לעבריינים המסתננים המשמידים חלקות רבות בארצנו. זו אותה החונטה המקדמת מצעדי תועבה ופריצות. זו אותה החונטה המשתוקקת למסור חלקי מולדת לרוצחים הערבים. זו אותה החונטה המתנכרת ליהדות. זו אותה החונטה המסיתה נגד המתנחלים. זו אותה החונטה הרודפת את החרדים.
אותה החונטה ממש.
אלא שכמו העקרב שעקץ את הקרפדה שהעבירה אותו את הנהר ובכך גזר על עצמו אובדן, כך גם ה"תקשורת הישראלית" (המירכאות מתאימות לשתי המילים גם יחד...) איננה יכולה לכבוש את ייצרה הרע. שנאתה מעבירה אותה על דעתה וכך לאט-לאט אבל בביטחון גמור, מתקרב סוף שלטונה ללא מצרים, הנמשך עשרות בשנים.
כשבאותו הזמן, ובהלימה מלאה עם הגברת מאמציה להדיחו, הולך
בנימין נתניהו ומתחזק. כאמור, לא בטוח שמאהבת מרדכי....
