הרבה, הרבה "צפרדעים" בלע הרב
שלום כהן עד שהתפטרותו, מן הפרלמנט הישראלי, של ח"כ לשעבר,
יגאל גואטה מ
ש"ס, נכנסה לתוקף. יש שירשמו את רשימת ה"צפרדעים" הללו מהרגע שהרב כהן הפך ליו"ר "מועצת חכמי התורה" של ש"ס, אך יש שיטענו כי רשימת הצפרדעים" החלה עוד בימי הגר"ע יוסף, שהרב כהן היה רק אחד מחברי אותה "מועצת חכמים". חכם
שלום כהן היה ונשאר העמוד הימיני של ההשקפה התורתית בש"ס. הרב כהן הוא בנו של חכם מהדור הקודם בשם אפרים הכהן, שיקירי ירושלים של פעם נשקו את שמלתו. הרב כהן, בהשקפותיו התורתיות, נמצא בתפר שבין החרדים שאינם נהנים מקופתה של המדינה לבין אלה שהחליטו "להציל מלוע הארי". את העמדה הזו - של הנזרות מקופת המדינה, הביע הרב כהן לפני מספר שנים, כששלושת מועצות הרבנים של המפלגות החרדיות התכנסו לדון בעניין גזירת הגיוס, והרב כהן היה היחיד שטען שם כי "אנחנו בכלל לא צריכים את הכספים שלהם". אבל בימי הגר"ע יוסף שלט הקו הפרו ציוני שאותו התווה הגר"ע יוסף, באופן בלעדי, ב"מועצת החכמים" של ש"ס, ולכן הסתייגויותיו של החכם כהן לא נשמעו כמעט לאיש, אולי מלבד לגר"ע יוסף, וביחידות.
הסיפור ההיסטורי של ש"ס
מי שמכיר מקרוב את הסיפור ההיסטורי של ש"ס יודע שדווקא חכם שלום כהן היה אמור להיות יו"ר "מועצת החכמים" שהוקמה על-ידי הרב מנחם שך. שלא כמועצות הרבנים של "אגודת ישראל", ולימים זו של "דגל התורה", הרי שרבני ש"ס לא קמו כפדרציה של רבנים תורתיים שייצגו גופים תורתיים ספרדים אלא שהרב שך האשכנזי הוא זה שמינה אותם כדי להיות "
מפלגת הבת" שלו במלחמתו הליטאית בחסידים, ומכאן שש"ס לא הוקמה באמת לשם עצמאות תורתית של בני עדות המזרח. הרב שך מינה בסה"כ שלושה רבנים להיות "מועצת החכמים" של ש"ס ההיסטורית: הרב שלום כהן, הרב שמעון בעדני והרב שבתאי אטון. הם היו רבנים צעירים שהרב שך ידע כי יסורו למרותו. הרב שלום כהן היה אמור להיות האיש שיעמוד בראש מועצת הרבנים הזו. באותם ימים הרי שגדולי הדור של הציבור החרדי הספרדי היו הרבנים יהודה צדקה ובן ציון אבא שאול, אבל מאחר שהשניים התנגדו להשתתפות בבחירות כלשהן הרי שהרב שך דילג מעליהם. הגר"ע יוסף של אותם הזמנים סיים את תפקידו כ"רב ראשי לישראל" והיה מוסר שיעורים בירושלים. הרב ראובן אלבז - אז רב צעיר (הכול התרחש בראשית שנות השמונים המוקדמות של המאה העשרים) שעסק בחזרה בתשובה, החל לגלגל את הרעיון שיש לצרף את הגר"ע יוסף ל"מועצת החכמים" כדי לנצל את פופולריותו העממית לגריפת קולות למפלגה החדשה. הרבנים אטון ובעדני שוכנעו בטיעוניו של
הרב אלבז ושכנעו אח"כ את הרב שלום כהן בכך אך האישור כמובן שהיה אמור להגיע מהרב שך, והדבר נראה בתחילה די בלתי אפשרי. הרב שך התנגד ש"רב מן הרבנות" יהיה חבר מועצת רבנים של מפלגה חרדית, ועוד לאחר עימותי העבר בינו לגר"ע יוסף. הרב אלישיב מצידו, כיועצו של הרב שך, טען כי הגר"ע יוסף לא ישמע למרות הליטאית ברגע שיקבל כוח עצמאי. לבסוף הצליחו הרבנים אטון ובעדני לשכנע את הרב שך כי הנחיצות האלקטוראלית היא זו שמחייבת לצרף את הגר"ע יוסף למועצת הרבנים של ש"ס, אבל בתנאי שהוא יהיה רק "אחד מתוך ארבע". הגר"ע יוסף צורף למועצת הרבנים של רב ואילו הרב שלום כהן פינה לו את כס "יו"ר מועצת החכמים" הן מ"סיבות אלקטוראליות" והן משום ענווה.
הצפרדעים
מותו של הגר"ע יוסף הביא את הרב שלום כהן למשרה שאותה היה אמור לאייש עשרות שנים קודם לכך - "נשיא מועצת חכמי התורה" של ש"ס. הרב כהן היה גם זה שסלל לדרעי את החזרה לראשות התנועה בבחירות 2013. הרב כהן - למרות עשרות השנים שהיה מעורב בש"ס, לא חשב כי השפעתו כמחליט רוחני לא תהיה אמיתית לכשימונה. ואז הגיעו ה"צפרדעים". הרב כהן דיבר על התנגדות לגיוס חרדים לצבא אבל
אריה דרעי פעל לפשרות בנושא. הרב כהן דיבר נגד כל פשרה בענייני השבת אבל דרעי עמד בראש הפשרות הללו, ואף זכה להוקרה על כך מראשי מר"צ ו"יש עתיד". הרב כהן רצה לחזק את ההכשר של "נווה ציון"- על חשבון "בית יוסף" של ש"ס, אבל במציאות שום דבר לא קרה. הרב כהן התנגד ל"מועצת החכמות" של דרעי (בראשות עדינה בר שלום ויפה דרעי) אבל זו הוקמה. הרב כהן התנגד לברית בחירות עם מחללי שבת אבל דרעי הקים אותה עם אנשי שמאל ספרדים. הרב כהן יצא במכתב חריף נגד לכתן של נשים חרדיות ל"השכלה" הכללית - גם במתחמים "חרדיים", אבל יפה דרעי ועדינה בר שלום רק הגדילו את מוסדותיהן לנשים חרדיות בכל תחומי האקדמיה. הרב שלום כהן ביקש לפטר מש"ס את חבר מועצת עיריית י"ם מש"ס - מלכיאלי, שהיעדרותו במועצת העיר אפשרה קבלת החלטות על חילולי שבת בי"ם, אבל דרעי לא רק שלא פיטר את מלכיאלי אלא שהפך אותו לח"כ ואילץ את הרב כהן להיפגש עימו ל"שיחת פיוס". וחוץ מזה היו עוד עשרות ויותר מקרים של בליעת "צפרדעים" נוספות, עד שהגיע הסיפור של יגאל גואטה.
הרב שלום כהן, איש הדור הקודם של חרדייה הספרדים של ירושלים, הזדעזע ממה ששמע על מעשהו של גואטה. עניין נישואי התועבות לא רק שלא היה מקובל ביהדות המזרח אלא שלהבדיל מיהדות אשכנז, הוא לא היה קיים בכלל. הניסיון לטעון כי ה"ספרדים היו תמיד מתונים יותר בענייני הדת" הוא בבחינת גניבת הדעת. יוצאי המזרח וצפון אפריקה לא הכירו מעולם תופעות של תועבות, התבוללות וניסיון ליצור "תרבות יהודית" שאיננה תורתית. הרב שלום כהן הבין שאם לא יתפטר גואטה הרי שהידרדרות ש"ס למפלגה חילונית - רפורמית תהיה בלתי נמנעת. הפעם הרב כהן עמד על רגליו האחוריות גם כאשר דרעי שלח אליו שוב ושוב שליחים להשאיר את גואטה בפרלמנט, כולל איומים של הרב
דוד יוסף, שיתפטר מ"מועצת החכמים" אם גואטה יתפטר מהפרלמנט, אבל הרב כהן לא נכנע גם לכך, ואפילו סירב להיפגש עם גואטה.
ה"יס מן"
עלעול קטן בפרשת גואטה מצביע על כך כי הלה נכנס כח"כ במקומו של
משולם נהרי - שהפך לסגן שר, רק לאחר שדרעי הורה לשנים אחרים ברשימת ש"ס להתפטר מהרשימה ותת לגואטה להיכנס במקומם. מרגע חברותו של גואטה בפרלמנט הוא הוכיח כי הוא ה"יס מן" של דרעי. הוא עלב בח"כים חרדים וערבים שניסו לבקר את דרעי, הוא הגיב בקולניות נגד כל ביקורת נגד דרעי והוכיח כי הוא האיש ה"מצליף" החדש של דרעי במקומו של הח"כ ההיסטורי של ש"ס, גמליאל. אבל גואטה לא הבין דבר אחד - כי לפשרות בדת ישראל ולהכנסת "רוח ליבראלית" לש"ס, יש גבול. העולם החילוני - שמאלי משקיע רבות כדי להכניס את התועבות גם לצבורים שבעבר לא חלמו להיות חלק מכך. כך למשל נערכו התקפות על ה"בית היהודי" - עד כדי ביזוייה של השרה
איילת שקד, כדי שגם הציונות הדתית תיכנע ותכיר כי התועבות הם "עניין שבשגרה" ולא מחלה. וכך לפתע צצו אנשי תועבות חובשי כיפות סרוגות. מנגד, הרי שבליכוד התופעה הזו חדרה כל כך חזק עד שהח"כ של התועבות הינו דווקא מהליכוד - עמיר אוחנה! וגם לסקטור החרדי חדרו הפעולות הללו, עד כדי עריכת סרטים על חולים חרדים שהוריהם עוד "מתגאים" בהם! על הרקע הזה כשל גואטה - שרקעו החרדי רחוק מהמציאות. גואטה - כמו ח"כים אחרים בש"ס (ועקנין ומרגי), החליף את כיפתו לשחורה בהתאמה להיותו ח"כ אבל זהו אדם מסורתי שמשפחתו הרחבה רחוקה מחרדיות, ואף מהדת. איש כזה איננו מבין היכן ה"קו האדום" עובר ביהדות התורתית. מאז שדרעי חזר לש"ס הוא החל לערוך סינון של הוצאת ח"כים תורתיים מחוץ לפרלמנט והכנסת מסורתיים לשעבר במקומם. זהו המשך התהליך שנפסק על ידו משנכנס לכלא ואיבד את ראשות התנועה ל
אלי ישי (האחרון היה אף הוא מ"נערי דרעי" שהוכנסו לצמרת ש"ס במקומם של רבנים תורתיים). התפארותו של גואטה, בלקיחת חלק בחתונת התועבה של אחיינו, הוכיחה כמה האיש הזה רחוק מ
עולם התורה והיהדות, ולא רק מהחברה החרדית.
גואטה, שלאחר התפטרותו טען כי "המשפחה היא הערך העליון", איננו יודע אפילו את הציוויים התורתיים וההלכתיים המינימאליים המורים לכל יהודי שומר מצוות לנתק את עצמו מבני משפחתו הכופרת, ועוד כשמדובר בעריות ובתועבות. גואטה לא שמע כנראה מעולם את המשפט, על הסבריו, בנוגע לבני לוי שבחטא העגל הם "לא הכירו את אביו ואת אימו". אם לדעת גואטה "המשפחה הא ערך עליון" הרי, שרחמנא לצלן, ה"ערך" הזה עומד אצלו לפני תורת ה'! ולכן טוב שהחכם שלום כהן לא נכנע הפעם ואילו גואטה אולץ להתפטר, לא לפני שדרעי ואחרים הבטיחו לגואטה "תפקידים רמים אחרים". הרב כהן חייב לטרפד גם את ההבטחות הללו, ואף לאלץ את גואטה להתפטר מתפקיד מזכ"ל ש"ס. עד לפני פחות מדור היו התועבות הללו עניין של סחי בעיני העולם החילוני הנורמטיבי בישראל, ומכאן שאסור לבני תורה - ועוד מארצות המזרח, ללתת לסחי הזה לגיטימציה.
הצד האשכנזי
ובשולי המאמר אין פטור ללא כלום. מעל גבי מאמר זה הייתי מבקש מהאדמו"ר מוויזני'ץ - הרב ישראל הגר (שגם מקורותיו בהשקפות חרדיות-קנאיות), ללמוד פרק מדרכו של חכם שלום כהן ולפטר מהפרלמנט הישראלי את נציג חסידותו, את ח"כ
אליעזר מוזס. במשך יותר מעשור מסיתה ביתו של מוזס נגד התורה וחוקיה ובעד התועבות, כשהיא עצמה חלוץ בענייני התועבות. היידי מוזס זו חושפת את כל צנעת הפרט שבינה לגרוש שלה תוך ניבולי פה ושפת ביבים. יאמרו כנגדי כי זו הבת וזה האב, והם דברים שונים. אבל גב' מוזס מתגאה בכול פורום כי אביה איננו נגדה וכי שוררת "הרמוניה" של הבנה ביניהם, והיא אף טענה כי אם היא תתחתן בחתונת תועבה הרי שאביה יגיע אליה, כמו שהגיע ל"בת המצווה" של ביתה, שקוימה בנוסח החילוני הקיצוני ביותר. בכול אתר ואתר היא מתגאה כי היא ביתו של יו"ר "אגודת ישראל" ו"
יהדות התורה" בפרלמנט ואילו מצידו של מוזס אין שום הכחשה לכול הדברים הללו. ומאחר שכבר נאמר כי "שתיקה כהודאה" הרי שהיותו ח"כ חרדי מסיעה חסידית נוגדת את שתיקתו בעניין פרסומי דבריה של ביתו, ועל האדמו"ר מוויזני'ץ לשלוח את מוזס לאן שנשלח גואטה כי גם אצל מוזס כנראה ש"המשפחה היא ערך עליון" על פני היהדות, רחמנא לצלן.
לפני שנים כיהן
משה ארנס כשר ביטחון וחוץ בממשלת ישראל. לאיש היה אח ובן אנטי ציוניים ואנטי ישראלים ואילו הוא עצמו התנער מהם ולא חשב ש"ערך המשפחה הוא ערך עליון". לרב שך היה בן בשם אפרים שהפך לחילוני אך בכל אירוע רשמי הבן חבש כיפה, כי הוא באמת האמין ש"המשפחה היא ערך עליון", אבל על-פי היהדות. ולזה הייתי קורא ירידת הדורות.
