200 מיליון להאדרת שמו של פרס

אולי זו אירוניה של הגורל ואולי סתם טעות טכנית, אך מרכז פרס לשלום צמוד גב אל גב לבית הקברות המוסלמי השוכן בקרבת חוף הים ביפו. קיר השיש הכהה המכסה את כל חמש הקומות של המבנה פונה אל גדר האבן המיושנת באתר מנוחת העולמים של תושבי העיר שהלכו לעולמם ומעולם לא יכלו להעלות על דעתם שיזכו לכבוד הגדול למצוא מנוחה נכונה בצד המנהיג הישראלי שדאג לפרסם ולהתהדר, בספר שיצא לאור לאחר מותו, כי הוא זה שהקים את הכור הגרעיני בדימונה. מצד המתים, נראה הבניין כמו מאוזוליאום מפואר המשמש מקום סגידה למנהיג בעל-שם עולמי. אבל כידוע לכל, שמעון פרס אינו קבור במרכז הנושא את שמו והאתר הריק מאדם רוב ימות השנה, עדיין לא הפך לאחד משבעת פלאי תבל. אחרי פטירתו של "המנהיג" כאשר השלום הנמוג אינו במוקד העניינים, מנסה המרכז להמציא את עצמו מחדש, אולי כדי שיוכל לשמש מקור פרנסה למי שמנסים לשמור על הקיים ולהמשיך לגמוע מהחלב הזורם מעטיניו. העמותה המפעילה את הבניין המפואר שוקדת מזה זמן על הפיכתו ל"מרכז חדשנות", שיציג את תולדות ה"סטארט-אפ ניישן" כפי שיש הנוהגים לכנות את ישראל. אורי סביר, מקורבו של פרס בעודו חי, משמש מאז פטירת פרס בתפקיד נשיא הכבוד של המרכז. מנכ"לית המרכז היא אפרת דובדבני. בוועד המנהל חברים, בין השאר, אורי סביר, חמי פרס וצביה ולדן (בנו ובתו של שמעון פרס), רפי אדרי, טלי ליפקין-שחק, עליזה גורן, אילן חת, משה תאומים ומנואלה דבירי. לציבור בישראל כדאי לדעת כמה עלתה הקמת המאוזוליאום הזה ומנין באו המיליונים שעלה בניין הפאר. יואב מסר, האדריכל הישראלי שליווה את הבנייה, התחמק משאלת עיתונאי שביקש לברר את הנתונים והגיב בעמימות כך: "נושא עלות של פרויקט הוא רחב יריעה. יש עלות של בנייה, עלויות נלוות, עלויות פיתוח, הצטיידות וכדומה. יש לא מעט דברים שלא קשורים לבנייה. לכן המחיר של בניין הוא דבר שאני מאוד מתקשה להגדיר אותו". למרות ההתחמקות קיימים מספר נתונים פשוטים המבהירים כי עלות הבנייה הגיעה ל-2,500-3,000 דולר למ"ר. כיוון ששטח כל קומות הבניין עומד על 2500 מ"ר וכאשר הוקם המבנה עמד שער הדולר על 4 ש"ח בערך, הרי היקף ההשקעה רק בבניה הגיע ליותר מ-100 מיליון ש"ח. אם נוסיף לכך את עלות חכירת הקרקע מעיריית תל אביב שהגיעה לכ-16 מיליון דולר השווים ל-64 מיליון ש"ח, מגיעה עלות ההשקעה להיקף של יותר מ-160 מיליון ש"ח. יחד עם כל האמצעים, הריהוט והמחשבים, מגיעה ההשקעה לכ-200 מיליון ש"ח. הבניין של מרכז פרס לשלום הוקם על חורבות בית חולים ממשלתי בדרום יפו. הגלגול החדש של מרכז פרס לשלום שזכה לשם "מרכז פרס לשלום ולחדשנות" שבצדו יופעל גם מרכז מבקרים שיתמקד בחדשנות ישראלית. כדי להגדיל במידת מה את ההכנסות הוחלט בעמותה כי נתח משמעותי מהבניין יוצע להשכרה כאולם אירועים. מלבד לשכתו של פרס שכלל לא שימשה אותו בהיותו נשיא המדינה, והארכיון האישי שלו, שבו נמצא בין היתר פרס נובל שבו זכה על קידום תהליך אוסלו, משמש הבניין את משרדי העמותה ומכיל גם חדרי ישיבות ואולם אטרקטיבי שבו נערכו בין היתר הרצאות. את המרכז פוקדים באופן קבוע רק כ-40 איש בלבד; למעט הבאים לאירועים נקודתיים המתקיימים לעתים באולם הצופה לים. אחת הסיבות לכך שהבניין הוא "פיל לבן" היא שרוב הפעילויות השוטפות של העמותה כלל אינן מתרחשות בו. וכיוון שהמבנה פנוי רוב הזמן מתבצעות בו פעילויות נקודתיות כגון הכנס ל"שלום הילד בספורט", "נשים מובילות שינוי" כנס שהתארח לרגל יום האישה, או התוכנית saving children האמורה להעניק סיוע רפואי לילדים פלשתינים, או fair play האמורה לחזק אצל ילדים ספורטאים את המחויבות למשחק הוגן ולדיאלוג. כל הפעולות הללו מצדיקות אולי את חזונו של פרס, אך לבניין עצמו אין כל זיקה אליהן והוא משמש כמין 'מגדל שן', שעלויות האחזקה והתחזוקה שלו גבוהות במיוחד. "בניגוד למרכז רבין ברמת אביב", טוען מי שמכיר מקרוב את פעילות העמותה, "מרכז פרס" ביפו לא יועד מלכתחילה להיות עוגן מרכזי של הפעילות. פלשתינים לא צריכים להגיע ליפו בשביל פעילות משותפת". כמו מצבו של השלום במזרח התיכון והיוזמות לקדם אותו, "מרכז פרס לשלום" ידע תמורות באופיו, אך בפועל לא שירת את מטרתו. מספר אחד העובדים במרכז: "בימיו של המנכ"ל הקודם, רון פונדק, זה היה מרכז לשלום. מאז ששמעון פרס נכנס לכאן - זה הפך למרכז פרס". במה עוסקים העובדים בבניין? באתר של העמותה שמפעילה את "מרכז פרס לשלום" נכתבים דברים כלליים, סיסמתיים במידה רבה, כמו: "אנחנו עמותה ללא מטרות רווח, עצמאית וא-פוליטית, השמה לעצמה למטרה לטפח שלום בר-קיימא וקידמה במזרח התיכון על-ידי עידוד סובלנות, שיתוף פעולה, רווחה ופיתוח כלכלי וטכנולוגי - כל זאת על-פי חזונו של הנשיא שמעון פרס". במרוצת הזמן התברר כי העמותה משתמשת במבנה גם לצרכים אחרים ולא רק לחזון. יו"ר הוועד המנהל של העמותה הוא חמי פרס, בנו של שמעון פרס ושותף-מנהל בקרן הון סיכון "פיטנגו". בכתבה בעיתון "כלכליסט" נחשף כי מתוך הבניין ביפו פועלת חברת ייעוץ הנושאת את שמו של שמעון פרס, כשבעל המניות היחיד בה הוא הבן חמי פרס. לפי הדיווח, חברת הייעוץ פונה לחברות ישראליות גלובליות, ומציעה להן לקדם את עסקיהן בחו"ל, בדרך כלל תמורת עמלה חודשית קבועה (ריטיינר). לדוגמה, עבור ייעוץ לחברת "טבע" גבתה חברת פרס 10,000 דולר בחודש. וחברות אחרות משלמות סכום דומה ולעתים אף גבוה יותר. לאחר תשלום משכורות ומסים לעובדים הקבועים במרכז, מועברים מרבית הרווחים ל"מרכז פרס לשלום" בעבור מה שמוגדר כפעילות פילנתרופית. מטרת-העל של הפעילות, נכתב ב"כלכליסט", למשל, היא: "להמשיך ולתחזק את מרכז פרס לשלום ולטפח את מורשתו של פרס". על-פי דיווחי העמותה הגיע היקף התרומות מגופים זרים בחו"ל וממדינות זרות בשנת 2016 להיקף של 10 מיליון ש"ח, אך מטעמים השמורים עמה נמנעת העמותה לציין את שמות התורמים ואת נסיבות גיוס תרומותיהם. בימים אלה שוקלים בעמותה, בשיתוף חברות מיתוג ועיצוב תערוכות בעלות ניסיון בעיצוב מרכזי מבקרים, על בחירת הקונספט של מרכז המבקרים ועיצוב פנים של הבניין. כך, למשל, יש להחליט כמה שטח יוקצה לטובת מרכז המבקרים ועל-פני כמה קומות מתוך החמש; האם יסתפקו בחללי תצוגה מרהיבים, או שתוקם גם חממה טכנולוגית שבה יעבדו סטארט-אפיסטים בפועל. הגשמת המהלך הזה תעלה כסף, שאותו תצטרך העמותה לגייס. לפי גורם המעורב בתהליך, מוערכת ההשקעה הנדרשת בכ-10 מיליון שקל. כיוון ששמעון פרס הלך לעולמו, סביר להניח כי זרם התרומות יצומצם וכי "הפיל הלבן" הזה לא יוכל להמשיך להתקיים ובוודאי תמצא המדינה דרכים אחרות להנצחת זכר הנשיא המנוח פרס. לכן ראוי שממשלת ישראל תחליט מה עושים עם המאוזוליאום המשמש מקור הכנסה לעשרות עובדים שרובם היו מקורבי פרס. הדרך הטובה ביותר היא כי המדינה תרכוש את המבנה ותקדיש אותו למטרות ציבוריות שיביאו תועלת. כל זאת יש לעשות במהירות לפני שימשיכו להזרים למבנה העומד כמעט בשיממונו עוד עשרות מיליונים שאין דרך לדעת מה מקורם ולאיזה מטרות הם מיועדים באמת. עד החלטה ממשלתית שכזו, אם וכאשר תתקבל, חשוב מאוד שמבקר המדינה יצלול אל תוך הנתונים כדי שיידע הציבור אם המבנה המפואר הזה נועד למטרות מעשיות כלשהן או שכל כולו רק לפאר, להלל ולקלס את שמו של המנוח שמעון פרס.