קראתי בעיון רב את הראיון עם פרופ' שלמה בן עמי שנערך לקראת החג. למותר לציין שפרופ' בן עמי, אינטלקטואל ממעלה ראשונה, היה בעברו שר לביטחון פנים וגם שר חוץ בתקופת ממשלת ברק. הראיון סובב סביב הסוגיה הפלשתינית בה היה מעורב פרופ' בן עמי. יאמר מלכתחילה שהדיאגנוזות של פרופ' בן עמי נכונות מאוד. אלא שמה שחסר במסריו של בן עמי, לעניות דעתי, הוא "הטיפול" הרצוי בימים אלה של שינויים מהותיים בכל מזרח התיכון. בסוגיה זו פרופ' בן עמי מאוד פסימי: הפלשתינים איבדו את הכיוון ואת ההזדמנויות הבלתי חוזרות להגיע להסדר הן בתקופת ממשלת ברק והן בתקופת ממשלת אולמרט. בן עמי מדגיש שאין זו הפעם הראשונה שהפלשתינים מאחרים את הרכבת. הוא צודק. לדעתו של פרופ' בן עמי, גם בישראל אין כיום שום סיכוי להעביר הסכם כלשהו שהוא כרוך בוויתורים טריטוריאליים, ודאי לא לפי "מתווה קלינטון", בו רואה הלה כתוכנית היחידה המסוגלת להוות בסיס לסוג כזה או אחר של הסדר.
בן עמי, כאמור, מאוד פסימי ביחס להיתכנות מצב זה. והקביעה אולי המעניינת ביתר של בן עמי: "אני גם לא מקבל את האשליה שאם השמאל היה בשלטון היינו מגיעים להסכם. הגוף שלנו מלא פצעים מאותו מו"מ". ייתכן שבן עמי צודק ויתכן שלא. אין כמו פרופ' בן עמי כדי לדעת שאין בהיסטוריה "אילו" כי הרי זו ספקולציה בלבד. לעולם לא נדע אם היא נכונה או לא. בן עמי מאשים את עראפת, בראש ובראשונה, כמי שאחראי על היעדר הסדר עם הפלשתינים. נכון. אז מה עושים? עראפת איננו, ישנה מציאות מאוד מורכבת. מה עושים? גם בסוגיה זו בן עמי פסימי. הפסימיות שלו מסתמכת, בין היתר על קביעתו הבאה: "מנהיגים שעשו דברים גדולים לעתים בגדו בציבור בוחריהם. שרון, אפילו בגין ובמידה מסוימת רבין. שרבין יסיים את חייו תוך כדי שירת 'שיר לשלום' ויהיה על אותה במה עם
אביב גפן, שלא שירת בצבא? תהליך השלום דחף אותו לפינה שלא הייתה שייכת לחלק מציבור בוחריו. אם אתה רוצה לעשות מעשים גדולים, לא תוכל לשמור רק על הבסיס שלך. את דה-גול שמו כנשיא צרפת כדי להחזיק את אלג'יריה והוא החזיר אותה".
המשמעות היא שכדי להגיע למהלך היסטורי חייב להימצא בשלטון אדם יוצא דופן, מסוגו של בן-גוריון, בגין שוויתר על כל סיני תוך הריסת כל היישובים היהודיים, שרון בפינוי עזה, רבין שעבר את הרוביקון ונתן סיכוי למו"מ. וכאן הנקודה הקריטית: נתניהו אינו האיש למעשים גדולים אלא מנהיג מן הזן של אלה שהוזכרו לעיל. נתניהו רוצה להישאר בשלטון ותו לא. כך פרופ' בן עמי על נתניהו: "הוא נסיך הערפל. אם ראש הממשלה אומר 'המדיניות היא להישאר לנצח ביהודה ושומרון ולספח את השטחים', אני יכול להסכים או לא, אבל אכבד. לא יודע לאן הוא מוביל. אם אתה אומר דברים סתמיים על חידוש המו"מ, בלי תנאים, זו חיה מוזרה, כי כבר קבעת תנאים: ההצהרה 'הם חייבים להכיר במדינה יהודית'. זה הבל הבלים, לא הולך לשום מקום".
לא לעשות כלום
פרופ' בן עמי אינו מאמין שניתן להגיע למצב של שתי מדינות. לגיטימי לחשוב כך. אז מה עושים? וכאן טמונה הבעיה במלוא חריפותה: האלטרנטיבה היא מדינה דו-לאומית. אנשי הימין משתעשעים בפתרון של אוטונומיה כזו או אחרת ולא אזרחות מלאה. השאלה היא, מי יקבל את הפתרון הזה? זהו פתרון שנוסה על-ידי בגין ודבר לא קרה. כלום. לגרש את הערבים כולם? מי שמסוגל לעשות זאת, בבקשה. הפתרון הזה אינו אפילו בגדר של שעשוע אלא הזיה, במקרה הטוב.
אם יורשה לי לחלוק על פרופ' בן עמי, אומר כך: למדינאים אין לוקסוס לחשוב במונחים של העתיד הקרוב. מדינאים חייבים להמשיך ולחפש כל דרך כדי להקטין את הנזקים העלולים להמיט על עמם. לא לעשות כלום ולהמתין שאחרים יזמו, זו טיפשות. אם נתניהו סבור שסיפוח כל השטחים לישראל, כולל האוכלוסייה שלהם, הוא הפתרון שיביא שקט לאזור, בבקשה נא להתקדם לכך. אם נתניהו וחבריו סבורים שלאותם פלשתינים שיסופחו אין להעניק אזרחות, בבקשה תעשו. אם רוצים אוטונומיה וסבורים שהיא תצלח, בבקשה. תעשו משהו כי המחשבה שלא לעשות כלום, למשוך את הזמן, לנאום באו"ם, להיפגש עם טראמפ ומנהיגי מדינות העולם, כאלטרנטיבה לקבלת החלטות גורליות לגבי עתידנו כאן, זו איוולת.
ישראל נדונה לחיות בסביבה הזו המשתנה בקצב שלא יאמן. מה שקורה בסוריה עם האירנים וחיזבאללה, השליטה הרוסית המוחלטת באזור זה מבלי כל יכולת להזיזה ממקומה, התמיכה שלה באירנים ובארגוני טרור אחרים היושבים כמה קילומטרים מגבולנו, כל אלה מהווים, לעניות דעתי, איום הרבה יותר רציני וגדול מהאיום הפלשתיני. לכן, ישראל אינה צריכה לשבת בשקט אלא לחפש כל דרך להקטין את החיכוך בינינו לבין הפלשתינים בשטחים. ממשלת ישראל הנוכחית לא תעשה זאת. פרופ' בן עמי נשאל מה צריך לקרות בכל זאת כדי שתהיה תזוזה. וזו תשובתו הבוטה, הקשה והנכונה: "השינוי יכול לבוא רק מזעזוע ענק. מלחמה גדולה, מגה-פיגוע בסדר גודל של 11 בספטמבר. משהו כמעט אפוקליפטי שישנה את הראש וייצור הכרח להבקעה עם הפלשתינים. לא רואה שצומח בישראל מנהיג שידאג לא רק לבייס הפוליטי שלו, אלא גם יהיה מסוגל להוביל למקומות שהבייס הפוליטי לא חלם עליהם". ימים יגידו אם ישראל הלכה בדרך החכמה והנכונה.