אני יודע שלאחר הדברים שאני עומד לומר להלן יאשימו אותי - בעיקר, כל אלה שנושאים לשווא את דגל שלטון החוק - בפגיעה ביסודות הדמוקרטיים של המדינה, אולם אינני יכול שלא לומר אותם: המפכ"ל,
רוני אלשיך, הוא מפיץ כזבים בלתי נלאה. הוא איננו יודע בין ימינו לבין שמאלו. ניהולה של משטרה בחברה חופשית המקדשת את זכויותיו של היחיד זר לו לחלוטין - ולכן הוא מינה לעצמו יועץ אסטרטגי, איש פוליטי מובהק, כדי לנסות ולהסביר לציבור את מה שהכול רואים עין בעין; המשטרה שתחת ניהולו מיטלטלת כמו ספינה בלב ים שאיבדה את רב החובל שלה.
מעולם לא היה למשטרה יועץ מן הסוג הזה. מעשיה של המשטרה העידו עליה, והיא לא הייתה צריכה שמישהו יעשה לה יחסי ציבור או יורה לעומד בראשה כיצד להתנהל; או מה לומר או כיצד להגיב לטענות מבוססות למשעי, מה שמעיד, לטעמי, על חולשה בסיסית של העומד בראש הגוף החשוב הזה - ועל כך שהוא יודע שמשהו מסריח קורה מתחת לאפו. ולכן, נחשף הציבור לאסופה של בדותות שהמפכ"ל חוזר עליהן שוב ושוב; משל יש בחזרה על שקרים כדי לשכנע שיש בהם אמת.
כך בעניין ההדלפות מחדרי החקירות. בדרך פתלתלה מופיעות מעת לעת ידיעות שקריות מפי "גורמים המקורבים לחקירה", אז איך יכול אלשיך לטעון שידי החוקרים נקיות, כשגיא פלג, איש ערוץ 2, לדוגמה, מקריא מידי ערב מתוך תמליל השיחות שהתקיימו בין ראש ה
ממשלה לבין המו"ל של
ידיעות אחרונות. הרי התמליל היה רק בידי שלושה גורמים:
בנימין נתניהו, החוקרים והפרקליטות. אז מי מסר את התמליל לידיו של גיא פלג? נתניהו או אחד החוקרים? כלום לא ברור למי היה אינטרס להפיץ את הדברים? האם לא היה כאן ניסיון להכפיש בזדון את נתניהו?
ויש לי עוד דוגמה:
ארנון מילצ'ן נחקר לאחרונה בלונדון, וכבר בשעות הראשונות שלאחר החקירה, עוד לפני שהחוקרים שבו ארצה, ידע
אמנון אברמוביץ' מה נאמר בה. אז מי הדליף את פרטי העדות? ארנון מילצ'ן? ולמי היה רצון ליצור רעשים מפלילים-לכאורה?
לא יכול להיות ספק באשר למגמתיותן של ההדלפות, ולניסיונות של החוקרים ליצור דעת קהל עוינת, כך שיקל על היועץ המשפטי לממשלה להכריע לטובת הגשת כתב אישום. ואני לא מוכן לקבל את הטענה שהמשטרה פועלת רק מתוך שיקולים טהורים - ושאין לראשיה כל עניין אישי בתוצאות החקירה. עובדה היא שלא מעט מבכיריה הגיעו לעולם הפוליטי לאחר שהם פשטו את מדיהם. אחד מהם הוא, כמובן,
משה מזרחי שנחת במפלגת העבודה. דמות אחרת היא יואב סגלוביץ שהצטרף למפלגה של
יאיר לפיד. ויש עוד כמה וכמה.
מיקי לוי הוא אחד מהם. כולם קצינים בכירים מאוד שעמדו בראש מערכות רגישות. אף לא אחד בחר במפלגה מן הימין. לא בליכוד ולא בבית היהודי - ובוודאי שלא ימינה מכך.
מכאן, שגם הטענה שאין לקצינים שמנהלים את החקירות כל עניין אישי בתוצאות, אין בה ממש. גם המפכ"ל הנוכחי, כמו גם כמה מקודמיו, אינו נקי משאיפות פוליטיות; ואפשר להניח שהידיעה שהמשך דרכו הציבורית נחסמה, כנראה, בוודאי עוררה אצלו שאיפה לחשב מסלול מחדש. ובעניין זה, יש להניח, שליאור חורב ישמח לעזור למי שתבשילו גלש לרצפה. ואפילו מכרז לא יידרש לשם גיוסו.
