חלפו הזמנים שבתודעה הציבורית המקובלת לא הייתה מודעות להיבטי קיימות רב דוריים, איכות והגנת סביבה ויחסי גומלין המתחייבים מיחסי אדם-סביבה. חלפו עברו גם הזמנים שבהם השאיפה הציונית-ישראלית התמצתה בדברי המשורר הציוני האייקוני
נתן אלתרמן שב"שיר-בוקר", חרז את המשפט בן האלמוות בהתייחסו לארץ ישראל המנדטורית ב-1932: "נלבישך שלמת בטון ומלט". בזמן כתיבת השיר השאיפה הלאומית התמצתה בהבאת כמה שיותר עולים יהודים שיקבעו נוכחות התיישבותית במקומות רבים ככל שאפשר. כל זאת כדי ליצור איזון דמוגרפי מול ערביי ארץ-ישראל שהיו רוב גדול בארץ.
מאז זרמו מים רבים בירדן ובירקון (שהתייבשו חלקית כתוצאה מתהליכי פיתוח וגידול אוכלוסייה מאסיביים). האוכלוסייה הכוללת במדינת ישראל בגבולות הקו-הירוק גדלה בהרבה יותר מפי עשר בזמן שחלף מאז כתיבת שירו של נתן אלתרמן ועד ימינו אלה. הפרופורציה בין יהודים לערבים כיום בגבולות הקו הירוק היא אחד לחמישה - לטובת היהודים. הסיבות לשינוי הדמוגרפי הן ירידה גדולה בריבוי בני המיעוטים בישראל, להוציא הבדואים בנגב. זאת לעומת גידול בריבוי הטבעי היהודי בין השאר בשל שינויים בטרנדים. תורם לכך גם מימון טיפולי הפרייה מאסיביים על חשבון המדינה. התהליך מתבטא בעיקר בקרב החרדים, המתנחלים, החרדלי"ם והדתיים, ששיעורי הריבוי שלהם הם מהגבוהים ביותר בעולם, כולל העולם השלישי. עולי חבר המדינות העלו גם הם את ריבויים הטבעי לרמת הממוצע היהודי הישראלי החילוני. בנוסף, מתקיימת עליה יהודית לפי חוק השבות. לארץ נכנסים גם
עובדים זרים ותיירים שעושים מאמצים להישאר בה באופן לא חוקי באמתלות שונות (כולל זוגיות עם ישראלים ובינם לבין עצמם והולדת ילדים - שיוצר מצב שכמעט אינו מאפשר גירוש). הדבר כולל גם שוהים בלתי חוקיים, איחודי משפחות בני מיעוטים, מהגרים מחבר המדינות ומהפלשמורה של יהודי אתיופיה שנכנסים לפי חוק השבות למרות שבפועל הם נרשמים במשרד הפנים כלא יהודים. קטגוריה נוספת היא "מסתננים" (בעיקר אריתראים) לפי הגדרתם במשרד הפנים.
אין גבולות לציפוף
תהליכי הדמוגרפיה תורמים כיום לגידול מהיר מאוד של האוכלוסייה בישראל. נרשמות כ-200,000 לידות בשנה. בנוסף, יש להביא בחשבון גם גידול אוכלוסייה שנתי בעוד עשרות אלפים בקטגוריות שצויינו לעיל. בנוסף, גם גידול בתוחלת החיים תורם לגידול שנתי ממוצע בתהליך ריבוי האוכלוסייה. הדבר כולל גידול רב בבני הגילאים השלישי והרביעי (שכיום אין מספיק משאבים ציבוריים ופרטיים לאפשר להם לחיות בכבוד). התוצאה המצטברת מכל המשתנים האמורים, בניכוי פטירות, היא ריבוי של מעל שני מיליון בני אדם כל עשור. כל זה קורה בנתוני שטח קבועים. הדבר גורם לתהליכי ציפוף ודחיסה עירוניים ופרבריים אדירים, שהולך וגובר משנה לשנה. זה מתבטא במחסור בדיור ובמבני שירותים חברתיים, למרות הבנייה המאסיבית. הדבר גורם פגיעה בשימושי קרקע אחרים. נגרמת פגיעה בשטחי חקלאות לצורך אספקת ירקות ופירות טריים לאוכלוסייה העירונית הגדולה. הדבר פוגע במקרקעין פתוחים ללא תכסיות עליהם החיוניים לחלחול מי הגשמים לאקוויפרים ולזרימתם למאגרי מימי השיטפונות. התהליך גוזל יותר ויותר קרקעות המיועדות לשטחים פתוחים ולאיכות חיים עקב שינויי ייעודיהן לצרכי הרחבת תשתיות מים, ביוב, אנרגיה, כבישים,, מסילות רכבת, שדות תעופה, נמלים, תקשורת וסייבר, אזורי תעסוקה, ביטחון ועוד.
אין ספק שכדי להתמודד באופן מתוכנן, כוללני, מבוקר ושיטתי עם הבעיות שצויינו לעיל יש להקדים תרופה למכה ולבצע פעולות מנע מקדימות וניהול מבוקר של סיכונים. כל זאת לא בשיטת "הסמוך", אלא על-ידי הקמת רשות ממלכתית יעודית מקצועית ורב תחומית ובין משרדית, לדמוגרפיה, לתכנון ולבקרת אוכלוסין (זה לא סותר את הצורך הלאומי בהמשך קיום ושכלול רשות הגירה ואוכלוסין נפרדת שעוסקת בפונקציות בין משרדיות הנוגעות לתעסוקה-ביטחון הפנים -והפנים). הדבר כרוך בין היתר: בחקיקה, ברגולציה, בתקצוב ובהתארגנות. מודגש שלמגזר השלישי האזרחי יש תפקיד חשוב בהתמודדות משותפת ביחד עם המגזר הציבורי והממלכתי עם הנושאים הקריטיים האמורים. הדבר נובע מהעובדה שהמגזר השלישי הופך בפועל לשומר הסף האמיתי המייצג את האינטרס הציבורי (החף לכאורה מאינטרסים של הון ושלטון) וכן את החדשנות והייצירתיות, ההמרצה והאיתגור הנגזרות מ"חוכמת-ההמונים" הגמישה והלא ביורוקרטית. רשות דמוגרפית כזאת לבקרת אוכלוסייה, צריכה להתמקם בסביבת משרד ראש הממשלה ולכלול נציגות של אירגוני המגזר השלישי.
אחת הבעיות הגדולות במדינת -ישראל 2017 היא בעיית הריבוי הדמוגרפי הבלתי מבוקר והלא מתוכנן. יש לשנות את הדיסקט התודעתי והנרטיב שהתקבע לאחר השואה ובתקופת המאבק על הקמת המדינה שלפיו אין גבולות לציפוף ולדחיסת האוכלוסין בישראל. מאז היווצרות הקיבעונות הדמוגרפיים עברו כשבעים שנים והם לא רלוונטיים יותר לזמנינו. לכן, בפרוס שנת השבעים למדינת ישראל יש לעדכן את התובנות. הפטריוטיזם הלאומי הישראלי החדש צריך לדאוג שהבית הלאומי הישראלי של היהודים והמיעוטים יתבסס על תבניות ופרדיגמות הנגזרות מקיימות סביבתית לדורות הנוכחיים והבאים. זאת תפיסת המהות החדשה של המדינה בת זמנינו. אחד מהאינדיקטורים הראשיים לדירוג רמת הפיתוח של מדינה הוא מידת בקרת האוכלוסין שלה ומניעת תהליכים סטיכיים בלתי נשלטים בכל הנוגע לריבוי אוכלוסין בלתי מבוקר.
לאחרונה, פרסמה המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה בראשות הפרפ' הכלכלן
אבי שמחון דוח מבוסס מחקרים וסקרים שהוא בבחינת קול קורא מנומק להתחיל לעסוק בסוגיות ובהיבטים הדמוגרפיים במדינת ישראל (רק השר דרעי ביקר בישיבת הממשלה שדנה בדוח את גישת תכנון האוכלוסין בטענה הארכאית שריבוי ילדים לא מתוכנן הוא חיובי). הדוח מתייחס בעדכניות לתפיסות, לתופעות ולסוגיות יסוד דמוגרפיות הרלוונטיות למדינת ישראל העכשווית, כפי שמועלות במאמר זה. אין ספק שישראל זקוקה לרשות לתכנון ולבקרת אוכלוסין. צריך לציין שבכנסות קודמות כונן בכנסת מוסד חשוב שלצערי בוטל. למוסד זה קראו "נציב הדורות הבאים". תפקידו היה להשפיע על היבטי קיימות סביבתית למען הדורות הבאים בישראל. הפרופ'
אבישי ברוורמן, ח"כ בדימוס, שפעל שנים בבנק העולמי לפיתוח, עסק מידי פעם בשאלות דמוגרפיות ישראליות. פרופ' אמריטוס
ארנון סופר, גאוגרף, דמוגרף וגיאואסטרטג מאוניברסיטת חיפה עוסק רבות בהיבטי הדמוגרפיה הישראלית שבהם עוסק מאמר זה. לדעתו היבטי הדמוגרפיה צריכים להיות חלק בלתי נפרד מתפיסת וגזירת הביטחון הלאומי הישראלי.
