X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
עוד ליובל 70 שנה להנחת קו המים בנגב

תגובת העיתונות היומית - "קו המים לנגב" ב-1947

"איש החקלאות עמד וזעק כלפי שלטון המדבר - למה מפריעים לנו דווקא להמשיך את צינור המים לנגב? האדמה היא שלנו, המים הם שלנו, עם השכנים אנו חיים בשלום ומוכנים להעניק להם מים לצרכיהם. מדוע גוזרים צימאון על אנשים ושדות?
▪  ▪  ▪
חשיבות הנגב [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]

הבאנו בכתבה צנועה זו מספר דוגמאות המייצגות את עמדת העיתונים היומיים הציוניים לגבי העבר קו המים לנגב. בניגוד להיום בו העיתון הוא מוצר מסחרי המביא שפע ומגוון דעות הרי שבשלהי שנות הארבעים היו העיתונים "מפלגתיים" וכל דיווח היה "מוטה" בהתאם להשקפה הפוליטית של העורך, שהיה כפוף למרכז המפלגה.
המשותף לעיתונים הציוניים "המגויסים" בשנים אלה היה - הכרה בחשיבות הנגב למדינה היהודית המוצעת מבחינה כלכלית, חקלאית, חברתית ומדינית והבאמונה כי קו הגבול באזור זה יקבע לא בפוליטיקה הבינלאומית (לונדון, וושינגטון) אלא באמצעות הקמת יישובים ותחנות ניסוי בשטחים שנרכשו כחוק על-ידי היהודים (רישום בטבו) ועל קרקעות המדינה (שהיו בשליטת ממשלת המנדט).

הנאומים, הדיווח וצינור המים לנגב
מומחי הסוכנות היהודית מצאו בנגב מים המספיקים לא רק לקיום המתיישבים, אלא גם למפעלי השקיה שישקו אלפי דונם
▪  ▪  ▪

למחרת הקמת 11 הנקודות במוצאי יום כיפור 1946 כתב עיתון "דבר" בכותרת הגדולה בעמודו הראשון: "יישובי הנגב נגאלו מבדידותם". ככותרת משנה הוא הוסיף "אחד-עשר ישובים חדשים בדרום ובנגב". המאמר עצמו פתח במילים "ארץ-ישראל נתברכה באחד-עשר יישובים חדשים".
בקונגרס הציוני הכ"ב בבאזל בשלהי 1946 הפליג דוד בן-גוריון בשבחו של מבצע 11 הנקודות והציגו כהקדמה להקמתם של מאות כפרים עבריים בנגב כולל העבר קו-מים אליהם. עיתון "דבר" מ 5 לאוקטובר 1946 נתן ביטוי רחב לנאום זה וכן הוסיף את דברי חיים ויצמן שקבע כי משקלם המדיני של היישובים החדשים בנגב המתבססים על קו המים גדול בהרבה מזה של מאה נאומים על התיישבות בארץ-ישראל הנישאים בוושינגטון או בניו-יורק.
דבריו של נציג "המרכז החקלאי" אברהם הרצפלד הובאו אף הם בעיתון עת הכריז כי מומחי הסוכנות היהודית מצאו בנגב מים המספיקים לא רק לקיום המתיישבים, אלא גם למפעלי השקיה שישקו אלפי דונם - הלוא הם מאגרי המים הגדולים שנמצאו באזור ניר עם וגבר עם. הדיווח העיתונאי על תוכן הנואמים היה "מוטה" ציונית ושם דגש על תביעתם הבלתי מתפשרת של המנהיגים מארץ-ישראל ומהארגונים היהודיים בעולם לקבל לחסות היישוב הציוני את הנגב, על מרכביו הגאוגרפיים והאנושיים, ורק היהודים יפריחו אותו, בסיוע קו המים, לאחר הזנחה ערבית-בדואית של מאות בשנים.

עיתונות הבוקר האידאולוגית
ביוני 1948 הוקמה מפ"ם והעיתון היה לכלי ביטוי שמאלי של קיבוצי "השומר הצעיר", אנשי הקיבוץ המאוחד, ולאוהדיהם בעיר
▪  ▪  ▪

על-מנת שהקורא יבחין ב"קוד הפוליטי" של כל עיתון לפנינו כמה איזכורים שנלקחו מהאתר החשוב במרשתת "עיתונות יהודית היסטורית". "דבר", נוסד בשנת 1925 על-ידי ברל כצנלסון והתקיים עד שנת 1983. בזמן המנדט, הפך לעיתון החשוב ביותר והיה נציגו הרשמי של היישוב כלפי הממשלה המנדטורית. תפוצתו הגיעה באותה עת לקרוב ל-20 אף מינויים.
בשנים בהן דנה הכתבה (1944 - 1949) העורך היה זלמן שז"ר, לימים שר החינוך. אנשי רוח, סופרים, ועיתונאים כתבו בו והבולט היה נתן אלתרמן שכתב את "הטור השביעי". "על המשמר", נוסד בשנת 1943 והעורכים בתקופה הנידונה היו מרדכי בנטוב (לימים שר הפיתוח) ואליעזר פרי. סיסמתו הייתה "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים". האחראי על מדור הספרות היה אברהם שלונסקי.
ביוני 1948 הוקמה מפ"ם והעיתון היה לכלי ביטוי שמאלי של קיבוצי "השומר הצעיר", אנשי הקיבוץ המאוחד, ולאוהדיהם בעיר. "הצופה" נוסד בשנת 1937 על-ידי הרב מאיר ברלין, מראשי "המזרחי" ויצא לאור עד שנת 2008. העורכים בתקופה הנידונה היו הרב מאיר ברלין, שבתאי דון יחיא ומשה אישון. הוא היה לכלי ביטוי לציבור הדתי-ציוני ודגל בהקמת מדינה יהודית שתתנהל על-פי חוקי התורה. "המשקיף" נוסד בשנת 1939 והתקיים עד שנת 1949. היה לעיתונה של התנועה הרוויזיוניסטית מבית מדרשו של ז'בוטינסקי בארץ-ישראל. הפך לבימה הרעיונית החשובה של האצ"ל ואת מקומו תפסלאחר מכן עיתון "החרות".
העורכים בתקופה המדוברת היו אבא אחימאיר ואייזיק רמבה. "הבוקר", נוסד בשנת 1935 ויצא לאור עד שנת 1965. היה לבמה פוליטית עבור "הציונים הכללים" (מאוחר יותר גם "הפרוגרסיביים"). העורכים היו שמואל פרלמן, יעקב הפטמן ופרץ ברנשטיין. מעריב נוסד בשנת 1948 וסיים פעילותו בשנת 2015. היה לעיתון הערב הנפוץ ביישוב ובמדינת ישראל. הוא נערך בתקופה בה אנו דנים על-ידי עזריאל קרליבך והעיתון נקט בקו ציוני-ימני. הוא התנגד רעיונית למפא"י, להסתדרות ולתנועה הקיבוצית.

דיווח על חבלות וגניבות
מלבד הקשיים הביטחוניים נתקלים המוסדות הלאומיים בקשיים בהנחת הצינור על-פי הוראת הממשלה
▪  ▪  ▪

ב-5 במאי 1947 פרסם עיתון "הבוקר" תחת הכותרת "נפרץ קו המים לנגב" את הדברים הבאים: "לאחר שמקרי הגניבות הרבים של צינורות בודדים המיועדים להתקנת קו-המים בנגב, הצליחו אלמונים לפרוץ את הקו עצמו והמים שזרמו בצינורות נשפכו. בין כפר הוג' (ליד קיבוץ דורות) לבין קבוצת ניר-עם פורקו בשבוע שעבר 8 צינורות באורך 40 מטרים ובקוטר של 6 אינטש מקו המים.
הגנבים הביאו את הצינורות לעזה, ועל אף העובדה כי אנשים הצביעו על הבית שאיליו הוכנסו הצינורות, סירבו השוטרים בראשות קצין (בריטי) להיכנס לבית ולחקור את המקרה". העיתון ביקר בחריפות את המחדל הבריטי והציג את המשטרה "כנוטה" לצד הערבי. "קול העם" פרסם ב 12 למאי 1947 קצת מהדיונים שנערכו במועצה החקלאית המ"ו. לדברי הנואם חיים הלפרין, מלבד הקשיים הביטחוניים נתקלים המוסדות הלאומיים בקשיים בהנחת הצינור על-פי הוראת הממשלה. לדבריו, זוהי פגיעה ישירה בתפוקת החקלאות הארצית.
העיתון ביקר את הממשלה הפוגעת בציבור החקלאי בארץ, יהודים וערבים ומחייבת את הבריטים לתקצב עוד ועוד את החקלאים שנפגעו. "הצופה" נתן ביטוי למחאות החקלאים כלפי ממשלת המנדט המעכבת השלמת צינור המים ופרסם ב-1 במאי 1947 בכתבה: "איש החקלאות עמד וזעק כלפי שלטון המדבר - למה מפריעים לנו דווקא להמשיך את צינור המים לנגב? האדמה היא שלנו, המים הם שלנו, עם השכנים אנו חיים בשלום ומוכנים להעניק להם מים לצרכיהם. מדוע גוזרים צימאון על אנשים ושדות?
אבל כשם שגזירות קפריסין לא הפסיקו את ההעפלה, כך גם גזירת הצינור, לא תפסיק את ההסתערות לעבר הנגב. שכן זוהי תחנת-הכוח של כלל ישראל בדור, זהו צינור הנשימה לעם צמא חיים". המחאה אומנם נבעה מעומק ליבו של החקלאי אך היו בה הרבה אי-דיוקים שהתבהרו יותר מאוחר. כך למשל יחסי השכנים ברובם "היו מתוחים למדי" עם הבדואים בנגב הצפוני והמערבי, חלקים רבים בקרקע לא הייתה בבעלות יהודית רשומה, ונשמע אפילו טון "אופוטרופסי" כלפי הילדים שיקבלו מעט מים במחווה מהמפעל הגדול.

מו"מ על הנחת הצינור וחוקיותו
הורביץ הודיע מיד על הסיכום עם גרני לחברת "מקורות", הזהיר אותה מפני סטייה מהסיכום שהושג עם ממשלת המנדט והעבודה חודשה לאלתר
▪  ▪  ▪

"קול העם" דן בשלהי מאי 1947 בחוקיות הנחת הקו. הוא ציטט את דברי מנהל לשכת המודיעין הממשלתית מר. סטבס. כשנשאל הנ"ל על הסיבות להפסקת העבודה בהנחת צינור המים בנגב על-ידי הסוכנות היהודית ענה כי "הממשלה הפסיקה את הנחת צינור המים בנגב על-ידי הסוכנות היהודית לא מבחינה טכנית אלא הואיל והצינור הונח שלא בהתאם לתוכנית המאושרת. ניתן רישיון להנחת צינור אחד בכוון ידוע אולם (בפועל) הונח צינור כפול בדרך אדמות שאינן ממשלתיות ואף לא יהודיות". העיתון דיווח בצמצום רב על "טכסיס" בו נקטו ראשי המפעל כאשר הניחו אותו (ובמקומות מסוימים כצינור כפול) לא פעם על אדמות מדינה או לאורך דרכים ציבוריות מבלי שקיבלו היתר בהנחה שהבריטים לא ימרמרו על כך.
כזכור, עקב כך, ב-27 במאי אותה שנה, נפגש דוד הורביץ מהמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית עם סר הנרי גרני, המזכיר הכללי של ממשלת פלשתינה-א"י והשיג ממנו הסכמה להמשך העבודה. גרני התנה את המשכה בכך שהצינורות יונחו לאורך דרכים ממשלתיות בלבד (ולא דרכים פנימיות בין השבטים) או באדמה בבעלות יהודית רשומה. גורני רמז להורביץ כי בשלב מאוחר יותר, תיבדק אפשרות להנחת צינורות גם באדמות הערבים (בדואים) אם אלה יסכימו לכך (אולי בתשלום?).
הורביץ הודיע מיד על הסיכום עם גרני לחברת "מקורות", הזהיר אותה מפני סטייה מהסיכום שהושג עם ממשלת המנדט והעבודה חודשה לאלתר. "קול העם" פרסם ב 4 ליוני 1947 תחת הכותרת "מו"מ על הנחת צינור המים לנגב לפני סיום" כי "המשא-ומתן המתנהל כעת בין הסוכנות היהודית והממשלה בעניין הנחת צינור המים לנגב, עומד לפני סיומו ומקווים כאן, כי בקרוב ימשיכו בהנחת קו המים לפי התוכנית. הצינור יעביר השנה כמיליון מטרים מעוקבים מים אשר מחירו יהיה 12 - 18 מיל לליטר מעוקב. המים ישמשו לשתייה בעיקר ולהשקאה, יוקצבו כמויות קטנות. הוצאות המפעל הן כ-400 אלף לירות". גם עיתון שהגיר את המנדט הבריטי "כאימפריאליסטי" וקרא לאי שיתוף פעולה עמו - באשר לנגב התמתן ואף תמך בהשלמת הקו במהירות בסיוע בריטי.

התגובה להתנכלות - העמקת שורשים

הצעה נדיבה
לנוכח ההתקפות הערביות, הציעו השלטונות הבריטיים ליישובים העבריים שבנגב לפנות אותם ואפילו הביעו את רצונם להעמיד לרשותם את התחבורה הדרושה לצורך הפינוי. היישובים העבריים דחו הצעה נדיבה זו.

העיתון מחזק את המגמה של המתיישבים ובראשם מיכאל הנגבי יו"ר ועד הגוש בנגב, שלא להתפנות מחשש פגיעה בלגיטימיות של הציונות להקים יישובים בנגב
▪  ▪  ▪

"המשקיף" דיווח ב-25 לדצמבר 1947 תחת הכותרת "נהרגו 3 ערבים ממחבלי קו-המים": "3 ערבים מזוינים שהיוו חלק מכנופיה המחבלת בקו המים בנגב הופתעו אתמול בבוקר על-ידי אנשי "ההגנה". שלושה אנשי הכנופיה נהרגו בחילופי יריות ונשקם נלקח. ממקור רשמי מוסרים (פרסום הממשל הבריטי) כי "שלושה ערבים משבט ערב האנאג'רה נורו ונהרגו אתמול ב 11 לפנה"צ בשעה שחרשו את אדמתם במחוז באר-שבע על-ידי קבוצת יהודים שנסעה בשש מכוניות.." ברור כי העיתון הבליט את "היתממותו" של במנדט שתאר את מחבלים בקו-המים כפלחים תמימים.
עיתון "המשקיף" המשיך לפרסם ב-5 לינואר 1948 כתבה ארוכה על המצב סביב צינור המים לנגב: "צינור המים לנגב, הצינור המביא ברכה ופריחה לשממות - משמש בימים האחרונים מטרה להתקפת הכנופיות הערביות. הפורעים מחבלים בצינור ומתנכלים לשומרי הקו וכן לשיירות המובילות צידה ואספקה ליישובי הנגב. לנוכח ההתקפות הערביות, הציעו השלטונות הבריטיים ליישובים העבריים שבנגב לפנות אותם ואפילו הביעו את רצונם להעמיד לרשותם את התחבורה הדרושה לצורך הפינוי. היישובים העבריים דחו הצעה נדיבה זו".
על המו"מ (בדבר הפינוי) מוסר סופרו של "הניו-יורק הארלד טריביון" בירושלים את הדברים הבאים: "הודיעו לנו שהסוכנות היהודית דחתה את המלצת ממשלת המנדט שהיהודים יפנו את 20 נקודות ההתיישבות החלוצית שלהם בנגב, מאחר שאין להגן עליהם. הנגב שהוא אזור שומם, של חולות ומישורים סלעיים, מהווה את מחצית המדינה היהודית המוצעת והאוכלוסייה שבו מונה כ-60 אלף ערבים (בדואים) ו-2,000 יהודים". המלצת הממשלה לפינוי כותב בעל הידיעה, התבססה על יסוד המלצה של קבוצת קציני צבא בריטיים שערכו ביקורת בטבעת היישובים העבריים. הקצינים הסיקו שלא ניתן במערך הבריטי המצומצם באזור להגן על היישובים והדרכים.
אמת, דובר הסוכנות הכחיש את הידיעה ואת השמועות כאילו התנהל מו"מ בין הממשלה לסוכנות בעניין. כתב "המשקיף" המשיך ותאר את המצב בנגב - יישובי הנגב הם קבוצת צריפים מוקפים בגדרות תיל. הם נמצאים באזור באר-שבע לבין הים-התיכון שטח בגודל 75 מייל מהצפון לדרום ושטח בגודל דומה מהמערב למזרח. שטחים אלה תפוסים ברובם על-ידי חקלאי עזה והנודדים הבדואים. חלקו מוזנח וריק לחלוטין. מהסוכנות היהודית טענו לפני הכתב בתוקף כי מצד יחידות הצבא הבריטי לא היה כל איום לפנות את היישובים. אדרבה, הממשלה ביקשה מהסוכנות להגיש לה תוכנית להגנה צבאית על יישובי הנגב.
העיתון מחזק את המגמה של המתיישבים ובראשם מיכאל הנגבי יו"ר ועד הגוש בנגב, שלא להתפנות מחשש פגיעה בלגיטימיות של הציונות להקים יישובים בנגב. "על המשמר" תאר מבחינתו את המצב הקשה בנגב ( ב-26 בפברואר 1948) תחת הכותרת "חובל צינור המים לנגב": "מאתיים ירדים של צינור המים לנגב ליד משטרת אימארה נהרסו אתמול כתוצאה מהתפוצצות. עתה מתקנים את התקלה". על המשמר שביטא מספר קיבוצים של השומר הצעיר עוד מתקופת שלושת המצפים (גבולות) דיווח על התוצאות החמורות של החבלה והגניבות אך נמנע עקב דבקות בתאוריית "הדו-קיום" מלהאשים שבט בדואי זה או אחר.

תחושת שותפות והאדרת העושים והחלוצים
יבורר עוד שאותה עשה האינסטלטור/אשר כוון צינור עם ברז למדבר"
▪  ▪  ▪

נתן אלתרמן פרסם בטור השביעי בדבר ביום 9 במאי 1947: "לא פעם נחלקו דעות חכם ופתי/ את ההיסטוריה מי עושה? למי יתרון?/ אחד מכריז: עושים אותה הקבינטים!/ שני שר: הפקידות!/ שלישי טוען - ההון!/ אחד סח: הנשיא! אחד סח הסנטור!/ נכון, אך ייתכן כי עד לסוף דבר/ יבורר עוד שאותה עשה האינסטלטור/ אשר כוון צינור עם ברז למדבר".

אפילוג
ברוב נושאי ההתיישבות היו העיתונים (ומרכזי המפלגות שהנחו אותם) חלוקים בדעותיהם
▪  ▪  ▪

עיתון מעריב פרסם ב-29 לספטמבר 1949 כתבה המתגאה בתוצאות הנחת הצינור: "ליד קו המים החדש המוביל ים לנגב, הוקמה אתמול נקודת היישוב הראשונה בתש"י, (כנראה התכוון לבית קמה, שנקרא תחילה "ספיח") במרחק כ-15 ק"מ בואכה באר שבע".
ליד הכתבה ניתן צילום הממחיש את תפקידו של הצינור ביישוב הנגב. ברוב נושאי ההתיישבות היו העיתונים (ומרכזי המפלגות שהנחו אותם) חלוקים בדעותיהם אך בהקשר לזכות להתיישב בנגב, להוביל לאורכו קו-מים הנובע ממאגרים בצפונו אך עדיין בתחומו, תוך הסכמה שהיישובים שיוקמו הם שישרטטו את הגבול המדיני והקפדה על שימוש במים אלה להשקאה חקלאית ולשתייה והזרמת חלק מהמים לשבטי הבדואים (בעיקר לצורך השקיית צאן ובקר) הסמוכים לקו - הייתה במערכות העיתונים הסכמה כללית.

לעיון נוסף
אתר "עיתונות יהודית היסטורית", מרשתת (כל העיתונים).
נאור מ', (עורך), יישוב הנגב, עידן 6, ירושלים תשמ"ו.
נבון א', 60 שנה לקו המים הראשון לנגב: סיפורו של קו המים, 1947, ירושלים 2007.
פורת ח', מישימון לארץ נושבת, ירושלים 1996.
קרק ר', תולדות ההתיישבות היהודית החלוצית בנגב, רמת-גן, 1974.
תאריך:  23/10/2017   |   עודכן:  23/10/2017
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
תגובת העיתונות היומית - "קו המים לנגב" ב-1947
תגובות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב תגובה 
1
'דבר' נסגר ב - 1996 ולא 1983 *
לחנינא שלום  |  24/10/17 04:05
2
אכן טעות.
חנינא פורת  |  24/10/17 12:12
3
תיקון - מעריב נסגר בשנת 2014
אביחי  |  27/10/17 00:51
4
תיקון טעות
חנינא פורת  |  27/10/17 18:26
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
חיים שטנגר
זכותו של היחיד והפרט לפרטיות ולצנעת הפרט, נשחקת ונרמסת ברגל גסה, בעיקר - בעיקר בידי מי המונעים מאינטרסים כלכליים אלה או אחרים. החמור מכל הינו, כי החברה הישראלית נוטה לעבור על פגיעות שכאלה לסדר היום, בשחרור אמירות לאוויר העולם, בסגנון: "עזוב אותך. למי יש זמן לזה. שום דבר לא יעזור. כך הדברים מתנהלים פה
שיה מלכין
גוני הצליחה לעורר את סקרנותי. זכיתי להכיר את אמה ואף לטעום ממאכליה בדירתה המקסימה ברחוב ז'בוטיסנקי לא רחוק מהים, אך ידעתי יותר על שורשיה מצד אביה, כתריאל סלומון, נינו של יואל משה סלומון, אבי השושלת המפורסמת והגדולה ביותר בישראל
חיים שטנגר
אם כבר להצביע ימין, אזי מוטב להצביע לימין אותנטי ולא לימין בתחפושת. מפלגת העבודה בתחפושת של ליכוד ב, לא תאריך ימים מבחינה פוליטית ובטח ובטח שלא תוכל לאחוז באופן כזה בהגה השלטון, בשנים הקרובות
חיים שטנגר
הגיע הזמן לבדוק, אם אין מקום כיום 11 שנה לאחר חקיקת החוק להנצחת זכרו ו"מורשתו" של זאבי, להביא לחקיקה שתבטל חוק זה ותחסוך מיליוני ש"ח לקופת המדינה. מיליוני ש"ח אלה אפשר להעביר לתקציבי רווחה, שיקום ודיור החשובים פי אלף ויותר, מ"צורך" ההנצחה לרחבעם זאבי (גנדי)
חיים שטנגר
יש לשנות ההלכה הפסוקה ולהתיר לערכאת ערעור להתערב בכלל הממצאים עובדתיים של הערכאה השיפוטית שקדמה לה, גם אם אין מדובר בטעות עובדתית הבולטת, על פני הדברים. הקביעה מה היא טעות עובדתית בולטת ומה אינה נחשבת בגדר של טעות עובדתית בולטת, יש בה הטיה בלתי נכונה ובלתי ראויה כלפי מי שעניינם מתברר בבתי משפט
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il