מתווה פדרלי לפתרון הסכסוך

על-רקע שינויים אסטרטגיים באזורנו, האופציות השונות משמאל וימין, המוצגות מזה שנים לפתרון הסכסוך, טומנות בחובן סכנות אסטרטגיות לישראל. הגיעה עת להצגה ובחינת אופציות חדשות. תפישת השמאל בגרסאותיה השונות, שעיקרה יציאה של ישראל משטחי יהודה, שומרון, בקעת הירדן ומזרח ירושלים וכינון מדינת פלשתין בגדה וברצועה (שבירתה מזרח ירושלים), תמצב את "פלשתין גדה" כ"רצועת עזה שניה". הצפי הוא, ש"פלשתטין גדה" תקלוט מעל מיליון פליטים פלשתינים מקהילות הפלשתינים במרחב. מדינת פלשתין בהנהגת פתח-חמאס גם תאיץ "פלשתיניזציה" של ערביי ישראל, ותוביל לתנועה לאומית פלשתינית גדולה. תנועה זו בשיתוף עם אירן ושלוחותיה בלבנון וסוריה ומדינות ערביות נוספות, תנהל מלחמת שחרור בתוך ישראל ולאורך גבולותיה במטרה לממש את חזון "פלשתין הגדולה". ישראל עם מותניים צרות, השקועה בשסע פנימי עמוק ועלויות עתק בגין פינוי ישובים והיערכות ביטחונית חדשה, תתקשה להתמודד מולם במלחמה זו. גם תפישת הימין שמצדדת בהחלת ריבונות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן, ללא מתן זכות הצבעה לפלשתינים והמשך הנצחת הפערים החברתיים בין יהודים וערבים, תחולל מלחמת טרור, הסתה, חרמות ולחץ בינלאומי שגם בה ישראל תתקשה לעמוד. חלקים בציבור בישראל ובתפוצות, ערביי ישראל, קהילות הפלשתינים במרחב, מדינות ערב והעולם, ובכללן ארה"ב ומדינות ידידותיות נוספות, לא ישלימו עם מהלך כזה, וייאבקו נגד מהלך אנטי דמוקרטי, לא מוסרי וחד-צדדי כזה. רבים בישראל ובעולם ידביקו לה תווית של מדינת אפרטהייד. בפרספקטיבה אסטרטגית רחבה זו, מוצע לבחינה וחשיבה מתווה פדרלי המושתת על שני מרכיבים עיקריים. מרכיב ראשון: הכרה ישראלית ברצועת עזה כיישות ומדינה עצמאית, חברה באו"ם ומוסדותיו (יהא השלטון שיעמוד בראשה אשר יהא). ישראל מצידה תשאף ליחסי שכנות מפותחים עמה. מרכיב שני: יוזמה וחתירה ישראלית מובנית והדרגתית לעיצוב מדינת ישראל בצירוף חבלי יהודה, שומרון ובקעת הירדן תחת ריבונותה, כמדינה דמוקרטית פדרלית שוויונית, בולטת עם רמת חיים גבוהה לכל אזרחיה. מומלץ שיוזמה ישראלית זו לפתרון הסכסוך תיבחן ותיושם, בעיקר מתוך לימוד הדגם הפדרלי השוויצי וגם הקנדי. מדינות פדרליות מפותחות אלה חוו, במידה זו או אחרת, בעיות דומות לאלה של ישראל ויכלו להן. זאת בעיקר בזכות עיצוב מבנה דמוקרטי פדרלי, שתואם את המבנה הגאוגרפי והדמוגרפי המורכב שלהן. דגם פדרלי זה, כמו בכל מדינה פדרלית, מושתת על שלוש רמות של ממשל דמוקרטי. דרג ראשון: ממשל מרכזי המופקד על תחומים לאומיים כמו ביטחון לאומי, יחסים בינלאומיים, תקציב המדינה, מטבע, מים, אנרגיה, תחבורה, חוק וסדר. דרג שני: דרג ממשל אזורי מושתת על קנטונים (במסגרתו פועל גם הממשל המקומי). הקנטונים הם במעמד סטטוטורי המקנה להם סמכויות, תקציבים ויכולות ביצוע לצורך העצמה ופיתוח כלכליים, חברתיים וסביבתיים ברמה אזורית. הם שותפים מלאים בעיצוב והעצמת החברה והמדינה ברמה לאומית.

פוטנציאל כלכלי-חברתי

בראייה זו מוצע דגם פדרלי ישראלי שהליבה שלו, מערך של 30 קנטונים. מהם 20 קנטונים של ישובים יהודים. 10 קנטונים של ישובים ערבים: קנטון דרוזי, קנטון בדווי, 5 קנטונים של נפות פלשתיניות ביהודה ושומרון ו-3 קנטונים של הישובים הערבים המוסלמים והנוצרים בישראל. מספר הקנטונים היהודים לעומת מספר הקנטונים הערבים מוצע על בסיס היקף האוכלוסייה בהכללה של חבלי יהודה ושומרון, כ-7 מיליון יהודים לעומת כ-3,5 מיליון ערבים. כללית, כל קנטון ימלא שתי פונקציות עיקריות: האחת, מנוע צמיחה כלכלי, חברתי וסביבתי אזורי ומגזרי, וזאת במטרה למצות ולנצל את הפוטנציאל הכלכלי-חברתי והסביבתי, הקיימים בכל אזור ומגזר אוכלוסייה. קנטונים של אזורים ומגזרי אוכלוסייה חלשים ייהנו מתקציבים מוגדלים, על חשבון קנטונים חזקים במרכז הארץ, וזאת כדי לצמצם פערים ביניהם. פונקציה שנייה, לשמש כאזור בחירות, ובכך תאפשר אימוץ שיטת בחירות יחסיות קנטונליות ותוספת של בית נבחרים נוסף (סנט) בו יהיו שני נציגים מכל קנטון, יהא גודלו אשר יהא. מבנה זה מבטיח ייצוג שוויוני במוסדות המדינה הנבחרים לכל אזורי הארץ ומגזרי האוכלוסייה היהודים והערבים, ושיתופם המלא בעיצוב החברה והמדינה. כמו-כן, אימוץ עקרון פדרלי הנוהג בכל המדינות הפדרליות המפותחות, מחייב כי כל קנטון יהיה שווה במעמדו החוקתי לקנטון האחר. הוא יהיה שותף במעמד שווה לדיונים ואישור החלטות וחוקי יסוד, בכל סוגיה לאומית שתעמוד על הפרק, כגון שינויים במגילת העצמאות, סמלי המדינה, ריבונותה וגבולותיה, טקסים ממלכתיים וחגי המדינה, דגל והמנון המדינה, דתות ושפות המדוברות בה. לפי עקרון זה, כל שינוי בסוגיות אלה מחייב רוב בכנסת, רוב בבית נציגי הקנטונים (הסנט) ורוב ברוב מועצות הקנטונים. קרי: רוב ב-16 מועצות קנטונליות ויותר. כינון 20 קנטונים של ישובים יהודים לעומת 10 קנטונים של ישובים ערבים מבטיחים רוב ברור לקנטונים היהודים, בכל הצעת החלטה וחוק יסוד שתועלה במוסדות הנבחרים השונים בסוגיות לאומיות, העשויות לכרסם ולפגוע בצביונה היהודי של מדינת ישראל והגדרתה כמדינה יהודית. מנגד, ביטוי לאומי לפלשתינים מובטח בשני אופנים. האחד: כינון מדינת עזה כמדינת לאום פלשתינית, החברה באו"ם ומוסדותיו. השני: באמצעות הקנטונים הפלשתינים שייכונו ביהודה ושומרון ואף קנטונים ערבים בישראל. הצפי: הסכמה רחבה בצד הישראלי והפלשתיני למתווה פדרלי זה, תבטיח תמיכת ארה"ב והקהיליה הבינלאומית ותזכה לסיוען ביישומו.