״ד״ר, לא רק ח״כ״

לנוכחים באולם הכנסת בו התכנסה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לדיון בנושא ״התגברות האנטישמיות בארצות הברית ובארופה״ נכון היה בוקר מעניין במיוחד. התכבדנו כולנו בנוכחותו (לכמה דקות בלבד) של ח״כ ד״ר אחמד טיבי מהרשימה (הערבית) המשותפת, לשעבר סגן יושב-ראש הכנסת. ד״ר טיבי נעלב שיו״ר הוועדה, ד״ר אברהם נגוסה, הציג את ח״כ ד״ר נחמן שי בתואר, ואילו אותו, שהוא גינקולוג במקצועו, לא הציג כד״ר, והרי הוא רופא הרבה לפני שי שהוא ד״ר לפילוסופיה ולא לרפואה. כמובן שהדבר תוקן מיד (בקרב עמי המזרח התיכון, כבוד הוא דבר ראשון במעלה, ואין זו נקודה זוטה שניתן לפטור בלא כלום, בלי בקשת סליחה ומחילה בפומבי, התנצלות ומעשים לתקון מידי של העוול הנורא). ברגע שהתבהרה האווירה וח״כ ד״ר טיבי הסכים לפתוח בדבריו, התברר שנכונה לנו התקפה רבתי. אנטי-שמיות, ציין טיבי אינה רק נגד היהודים. אכן כך הוא, שכן העם ה״שמי״ כולל את כל יוצאי חלציו של שם (משם-חם-ויפת, בניו של נח, כשהיה בן 500 שנה, ״ומאלה נפוצה כל הארץ״ (בראשית ט׳: 19) ״ומאלה נפרדו הגויים בארץ אחר המבול״ (שם: 32). הם אלו ש״פרו ורבו ומלאו את הארץ״ (שם: 1), אותם הזהיר אלוהים ״שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם״ (שם: 6), ואתם כרת אלוהים את בריתו ״ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול, ולא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ״ (שם: 11), ואף את אותו נתן השם: ״את קשתי נתתי בענן״ (שם: 13). טוב שהזכיר לנו ח״כ טיבי עד כמה חשוב להשתמש בשפה מדויקת ולא לטעות בשימוש במונחים. מרגע זה, שהצליח ח״כ טיבי לבלבל אותנו ולהסית את תשומת לבנו מהעיקר (התגברות ביטויי השנאה נגד יהודים בארה״ב ובארופה), הרי שהוא המשיך להרחיב את הסדק, להגדיל את מעגלי הפקפוק והספק. עמל הוא קשה, אך מלאכתו נשאה פרי מיידי. אין דין אנטישמיות ״לה אנו מתנגדים בצורה נחרצת ובפומבי״ כדין ביקורת נגד עמדות ומעשים של ממשלת ישראל, ״שגם אני וחברי לסיעה מעבירים גם כן״ - נגד הכיבוש המתמשך, מפעל ההתנחלויות ההולך וגדל וקיפוח מגמתי של ערביי ישראל. ד״ר נגוסה הבין שח״כ טיבי מפנה את הדיון לכיוון שונה לחלוטין מזה שהוא עצמו התכוון, וכך הוא נזף בצורה מנומסת בח״כ טיבי על הסטיה. אך ח״כ טיבי בשלו - חשוב היה לו לפתוח את הבוקר כולו במסר חד וחלק שהופנה לשגרירים הזרים. הייתה זו הצגה מתוזמנת, רהוטה ומבוצעת בשלמות (והשחקן הראשי בו התמקדה תשומת הלב לא התכוון ממילא להשאר לאורך זמן, שכן הוא הסביר שהוא צריך ללכת לדיון אחר להגן על בני עמו הערבים מעוולות ממשלת וכנסת ישראל והתושבים היהודים בארץ). כשלא עלה בידי ד״ר נגוסה להחזיר את הדיון לרצוי לו, הוא נזף בח״כ טיבי על כך שהוא גלש מהזמן המוקצב, וגם זה גרם למשחק מה בין השניים, שכן שניהם משופשים ביותר בהתנהלות וניהול ועדות הכנסת. אמר ח״כ טיבי את שלו, ונאלץ לקום ולעזוב - המלאכה כה מרובה. נכנסה בדיוק באותו הזמן ח״כ ד״ר ענת ברקו, נציגתם של שלדון וד״ר מרים אידלסון בכנסת, והיא נתנה סריקה מבריקה על המלחמה באנטישמיות. טוב שנחסכה ממנה הצגתו של עמיתה לכנסת, וחבל שלא זכינו כולנו לעימות ״ראש בראש״ של קצינה יהודיה וד״ר ערבי משני קצוות המפה הפוליטית. מדוע היה זה יכול להיות קטע מאלף? בארה״ב למדנו מהאיסלאמיסטים (כבוד ח״כ ד״ר אחמד טיבי, איני משווה אותך לאיסלמיסטים, אך בהחלט מביא אני פרק מהלכותיהם) שכיוון שאין הם יכולים לצאת כשידם על העליונה מבחינה עובדתית, הרי שראשית תוקפים הם את הדובר (אתה גבוה, נמוך, מכוער, רזה, שמן, וכיו״ב), וכשזה לא עובד, עוברים הם להתעלמות מוחלטת, כאילו האדם לא קיים. בארופה הם כבר עברו לשלב הבא והסופי, אחרי נסיונות השתקה והתעלמות, והוא רצח האדם (ראה, לדוגמה, ואן גוך או העובדים בהוצאה לאור של צ׳רלי הבדו), אך בארה״ב לא הגענו עדין ליישומו של שלב זה. ד״ר ברקו נחשפה לדרך הפעולה של טרוריסטים (גם כאן ברצוני לציין שאיני משווה ואיני מייחס את ח״כ ד״ר אחמד טיבי לקבוצה מהוללת זאת, שעל קידום כבודה שוקדת הרשות ללא לאות), ולכן ״עימות״ חזיתי בינה לבין כוכב הפתיחה של הישיבה היה יכול להיות מאלף לכל הנוכחים ולכל הצופים בשידור הישיר בערוץ הכנסת. כשני לוחמים מנוסים, המכירים את דרכי הפעולה של היריב, היה ״קרב״ בין השניים, קרב בפוטנציה, מרשים ביותר, והיינו לומדים דבר או שניים הן ממנה והן ממנו.