אמנון אברמוביץ' שועט ובועט, ממליך אנשים ומוריד בריות מגדולתם. פיו ולשונו הם כלי עבודתו ואינו מפעילם להרבה זמן. רק לדקות אחדות לפעמים שניות. מישהו זוכר את פרשת אברמוביץ'-וידר-ברק? שמא שאלתי ביפנית בסינית? ייתכן שאם אלחץ מי ממכם לקיר ייזכר גם יישנֶּן, והמדובר בבעלי זיכרון קצת מעל לממוצע, באנשים אחדים המעורים בדברים שהאקטואליה לחם חוקם; הם יזכרו ויגידו לך שאברמוביץ' נתפס בשעת מעשה, פלט דברים שלא היה צריך לפלוטם ונפל באחד הפחים שבדרך כלל הוא זה שחופרם לאחרים.
מה משמעות הדבר? מה היה צריך לקרות עקב המעידה התלולה של אברמוביץ' לפח? זה כמו חתול שנתפס בשעת מעשה אוכל את השמנת ששמר עליה. חתול כזה ייזרק בבעיטת עכוז מהבית החם שהיה ביתו ומקום חסותו. זה כמו שר אוצר שנתפס לאור היום מועל בכסף שאמון עליו עלאק, גונבו וגוזלו; והיה לנו אחד כזה.
אברהם הירשזון הורשע בעבירות של גניבה, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בהפרת אמונים בתאגיד, בהלבנת הון וברישום כוזב במסמכי תאגיד. הוא נידון לחמש שנים וחמישה חודשים של מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי וקנס כבד, בינואר 2013 סיים לרצות את מאסרו. מישהו יעלה על דעתו שהירשזון יחזור לשבת על כיסא שר האוצר? הצחקתוני, גם לא בחלומות הרעים... ובעצם אני חוזר בי. גם לי מותר לטעות ולהתנצל: הירשזון יכול לחזור לכיסא שר האוצר, ואברהם עופר השר יכול לקום לתחייה ישירות אל שולחן הממשלה, ושר הפנים דרעי יחזור בקו אווירי גם לאחר הנגלה השלישית והרביעית אל כיסא שר הפנים, נשבע לכם שיחזור.
מעידת אברמוביץ' התלולה היא לא פחות מאזרח שהחליט לקפץ בין השורות, להגיע עד לשורות האויב, למסור להם מידע ולבגוד במולדתו. במקרה שלנו אברמוביץ' לא היה אזרח-בוגד מהשורה, הוא היה שר ביטחון שהחליט לקפץ בין השורות, למסור מידע עדין למשעה ולבגוד במדינתו. הוא לא בעל שנקלע לסטוץ' וניצלו עד תום, הוא בעל ששכב עם כלתו ואפילו שלח ידיים מתחת לשולחן בסעודה משפחתית. כל עם ישראל ראה את משחק הידיים השובב שלו, יוסי ווידר ישב מתחת לשולחן שבר את הגב וצילם לנו את מלוא המשחק במצלמה בעלת עדשה חדה ונוקבת.
שקידה ושקדנות
השאלה שגרגרתי בפה כיצד ייתכן שפרשת אברמוביץ' הלכה כאיננה עם הרוח ונשמטה כה מהר מהזיכרון הלאומי, כאשר השחקן הראשי שלה חוזר בזריזות החתול אל כיסאו בטלוויזיה ומצליף בבני אנוש כדבר יום ביומו, ירצה ישים כתר לראשם או אם ירצה יורידם מכיסאם בהרף עין. השאלה בעצם למה פרשת "ביבי המושחת" אינה יורדת מהשולחן הציבורי כדוגמת פרשת אברמוביץ'-וידר-ברק? מי עשה את ההבדל בין פרשת שרה הרגזנית לאברמוביץ' הבוגדני, למה שרה מונחת עירומה כביום היוולדה מולנו על השולחן כל הזמן, רוב הזמן, בעוד אברמוביץ' זכה רק לדקה להתארח על השולחן הציבורי ולהתאייד?
ההתמדה רבותי ההתמדה. השקידה והשקדנות, החריצות וההשקעה וההתעסקות הממושכת הם אלה שעושים את ההבדל; יחי ההבדל הגדול. יש הבדל עצום בין פרשת ביבי ושרה לבין פרשת אברמוביץ' ולא לטובת ביבי-שרה. פרשת ברק-אברמוביץ' יותר עצומה ומסוכנת. מי שעשה את ההבדל הוא מי שדאג לערוך את השולחן הציבורי ודאג לשים עליו מדי יום את ארוחת הדיאטה הרצויה-לו-לנו. את אברמוביץ' ראינו יום או יומיים אך את שרה אנו רואים מדי יום ביומו; זה ההבדל.
קיים הבדל עצום בין פרשות ומעללי ביבי-שרה לפרשת אברמוביץ'-ברק היחידה ולאו-דווקא לטובת ביבי, אני עומד על הקביעה הזאת ולא כי אינני מודע למשמעות השחיתות ולתפקיד המחייב של ראש הממשלה, אלא כי אני מודע למקור הבעיה שזה מספר עשורים סובלת ממנה ישראל: הקשר המסוכן בין הון לשילטון - אותה אצבע מאשימה שמצביעים בה על ראש הממשלה, והקשר המסוכן בין הון לתקשורת. אותה אצבע מאשימה שמבייתים אותה על נתניהו שניסה לבחוש בישראל היום ובידיעות אחרונות דרך מוזס הבעלים. ייתכן מאוד כי ביבי בחש בישראל היום ובידיעות אחרונות בשביל להמשיך ולשלוט וגם לשבת על סיר הבשר, ליהנות ממנעמי השלטון, ממילצ'ן ופאקר, ובו בזמן לשלוט ולקדם את האג'נדה הימנית עליה גדל ובה האמין; שתי הציפורים באבן אחת ערמומית. אבל. ואבל גדול ישנו כאן: הציבור אכל את ביבי על מגרעותיו והצביע לו, אם תרצה - אולי הציבור טיפש ואולי חכם הוא, אולי ביבי מצליח לעבוד עליו, ועוד אלף אולי ואולי אבל זהו בעינו משחק הדמוקרטיה שישראל על אזרחיה ביקשו לשחק; זה הפן הראשון של סיפור "ההבדל העצום" לעיל.
הפן השני שפרשת אברמוביץ'-ברק מייצגת עולה לדידי על פרשות ביבי הגם וכל הפרשות מצביעות על הקשר האסור בין הון שלטון ותקשורת. כאן בפן השני גם אברמוביץ' ניסה לקדם את האג'נדה השמאלית שלו בדרכים בלתי חוקיות בעליל כפי שוידר טרח לצלם עבורנו, אבל וכאן האבל הגדול, אברמוביץ' כפה את דעתו על הציבור שאמר את מילתו המפורטת ודחה אותו בקלפי.
התקשורת מוטה בעליל ומנהלת משחק בלתי הוגן והולם כנגד אושיות הדמוקרטיה הישראלית. אני חושב כי נתניהו קרא נכונה את המפה הדמוקרטית וניסה לקחת את המושכות לידיים ולשלוט במוקדי הכוח של התקשורת. כן. בידיעות ובישראל היום הקים את ערוץ 20 וניסה לשלוט ביתר הערוצים וגם במשרד התקשורת. דוגרי? זו הדמוקרטיה בכבודה ובעצמה, בניגוד לשמאל שמנהל מלחמה בלתי הוגנת ובלתי חוקית בדמוקרטיה ואני קובע את זו מסיבה זו: הציבור לא נתן לו את קולו.
לסיום אסבר את אוזנכם במספר ציטוטים המייצגים את ההתנהלות הדמוקרטית אליבא דשמאל. הרשו לי לסבר את אוזנכם במשפטים עסיסיים משיחת אברמוביץ'-ברק אותה הקליט עבורנו יוסי וידר ותודתי לו על זאת, ליוסי האחד והיחיד.
אברמוביץ' לברק: "אנסח את הידיעה עבורך ואניח אותה במקום בולט בתקשורת הישראלית. בוא נדבר ביום ראשון" (האמינו לי לא משנה תוכן הידיעה; הארומה שלה דוחה ונודפת ריח רע).
ברק לאברמוביץ': "אתה מוכן לעזור לי"? אברמוביץ': "בוא נדבר נראה מה אפשר לעשות עם קליינט קשה כמוך".
לאו-דווקא סולד מהריח הרע כי אם מהמשחק הבלתי הוגן שהשמאל מנהל במרחב הפרוץ של הדמוקרטיה.
