מי שנכנס ומעיין באתר הרשמי של משרד האוצר מגלה, כי האוצר ממשיך לפרכס עצמו, בסוגי כחל ושרק הנוגעים, אך ורק לחלק מתושבי המדינה, בעוד שכלל תושבי המדינה, אינם זוכים ליהנות ואף לא ייהנו, בשום פנים ואופן מעודף הכספים שנצברו בקופת האוצר, עקב גבייה מיסים יתרה ומוצלחת של רשות המיסים, בשנה הנוכחית.
אחת מהכותרות הבולטות, המופיעות באתר הרשמי של משרד האוצר מבשרת למבקרים באתר זה, כי: "הפיקוח על הבנקים ממשיך להקל על זוכי תוכנית "מחיר למשתכן" בפריפריה. בהמשך לפניית שר האוצר,
משה כחלון למפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר ומנתונים שהועברו ע"י ראש מטה הדיור הלאומי באוצר,
אביגדור יצחקי עולה כי בדירות שנרכשות בפריפריה, הדרישה לתשלום של 100 אלף ש"ח ממקורות עצמיים של הלקוח, מביאה בחלק מהמקרים לכך שההון העצמי הכולל את המענק, מהווה חלק גדול יחסית ממחיר הדירה".
יופי. טופי. כפיים. הרבה, הרבה כפיים למשה כחלון. לא שומעים אתכם. עוד קצת כפיים. תכו חזק בכפות הידיים, שישמעו. תראו לכל הסובב אתכם, עד כמה הוא גדול, שר האוצר הזה. ונעבור לפסים רציניים יותר. מי בכלל מעוניין לשמוע על הקלות הניתנות לחלק מתושבי המדינה בתוכנית המחמד של שר האוצר "מחיר למשתכן", הנוגעת לקבוצה מצומצמת עד למאוד מאוד, שעה שכלל תושבי המדינה אינם מבוטחים בביטוח סיעודי והביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים, הקיימים היום ושבהם מבוטח חלק ניכר מתושבי המדינה, אמורים לפקוע בסוף שנה זו?
מדינת ישראל באמצעות הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות מפנה 0.4% בלבד מהתמ"ג לצרכי הביטוח הסיעוד לפי נתוני ה-
OECD לצורך ביטוח סיעודי. ממוצע הפניית הכספים, לפי נתוני ה-OECD, שמפנות מדינות בעולם, עומד על 1.7%. מכאן עולה, שללא תוספת תקציבית, לא ניתן יהיה להמשיך ולממן הביטוח הסיעודי ואפילו לא בצורה חלקית.
מכתבה שפרסמה העיתונאית, רחלי בינדמן, ב"
כלכליסט" עולה, שנכון לסוף שנת 2016, הרי רק ל11% מהציבור, קרי, מיליון תושבים מבין 8.6 מיליון תושבי המדינה, ישנו ביטוח סיעודי. בישראל קיימות כ5.7 מיליון פוליסות של ביטוח סיעודי, השייכות ל5.1 מיליון איש. מכך עולה, כי 3.5 מיליון מתושבי המדינה חסרי ביטוח סיעודית. מרבית פוליסות אלה כארבעה מיליון פוליסות נרכשו דרך קופות החולים ו690 אלף פוליסות נרכשו באופן פרטי מחברות ביטוח.
חלק גדול מהמבוטחים בביטוחים סיעודיים קבוצתיים בעיקר דרך קופות החולים אינם מודעים לכך, כי ביטוחים סיעודיים אלה פוקעים בסופה של השנה האזרחית הנוכחית. ובאמת מי (חוץ מעורכי דין קורא ת'אותיות הקטנות, כדי לדעת שמדובר בביטוח קבוצתי שתוקפו לחמש שנים ושחברת הביטוח אינה מחויבת לחדש אותו?) הממונה על שוק ההון,
דורית סלינגר, החליטה לבטל הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים.
מאחר שהביטוחים הקבוצתיים מתחדשים, בכל חמש שנים, הרי לפי תנאי הפוליסות הללו חברות הביטוח אינן מחויבות להאריכן. כך יוצא שמאות אלפי מבוטחים ששילמו דמי הפרמיה, בדייקנות מדי חודש בחודשו מוצאים עצמם ללא ביטוח סיעודי וחלוף השני אינו מטיב עימם, אלא היפוכם של דברים הוא הנכון. ככל שחולפות ועוברות השנים, נחשפים הם יותר ויותר לסכנה של היותם מוגדרים בגדר של אנשים סיעודיים והם נותרים, ללא כל ביטוח סיעודי שיגן עליהם.
במקום להמשיך ולהתגאות בעודפי ההכנסה שהצליחה לגבות רשות המיסים ולשקול הפחתה בתשלום עול המיסים המוטל על כלל אזרחי המדינה, אולי יתעשת שר האוצר ויעשה מעשה. אולי יבין, סוף-סוף, שר האוצר, כי גם אזרחי המדינה ה"וותיקים" (שזו מילה מכובסת ל"קשישים") הינם כוח אלקטוראלי של ממש, לא פחות מהזוגות הצעירים. הם כוח אלקטוראלי המשתווה לכוחם האלקטוראלי של הזוגות הצעירים, שלכאורה, שר האוצר דואג להם, במבצעים ממבצעים שונים, שהינם מבצעים חסרי הצלחה מוכחת בפועל ולמעשה עד כה. יש להפנות עודפי גביית הכספים הקיימים כיום ברשות המיסים, למטרה אחת ויחידה מימון הביטוחים הסיעודים לכלל תושבי המדינה, קודם פקיעתם בסוף השנה הקרובה.
יש דרכים רבות העומדות בפני שר האוצר, כדי לממן קיומו של ביטוח סיעודי לכלל תושבי המדינה. ניתן להעלות מס הבריאות בגובה של 0.5%, כפי שמציע שר הבריאות, הרב
יעקב ליצמן. ניתן להגדיל סעיף המימון, לצורך כך, בתקציב המדינה וישנן עוד דרכי מימון אחרות ונוספות הפתוחות בפני שר האוצר.
ייתכן שדאגה לביטוח סיעודי לכלל אזרחי המדינה, אינה כל כך "סקסית" ואינה מצטלמת יפה, כמו תוכנית "דיור למשתכן" שהינו ילד המחמד של שר האוצר. עם זאת אחריותו הלאומית של שר האוצר מחייבת אותו לדאוג לחקיקת חוק ביטוח לאומי לכלל תושבי המדינה ואפילו אינו "סקסי" במיוחד.