במשך שנים הסבירו לנו דוברי השמאל, כי הם בסך-הכל שוחרי טובתה של מדינת ישראל. פעילותם הקולנית של פעיליו, הסבירו, אינה נגד מדינת ישראל כי אם נגד מדיניות הממשלה. כך גם התייחסו לשתי ההפגנות בכיכר הבימה במוצ"שים האחרונים. הקרן להכחדת ישראל, שליבתה את ההפגנות, היתממה לטעון שמדובר ב"הפגנות אזרחיות, ספונטאניות, נגד השחיתות של נתניהו וחבורתו". עובדה, הם הסבירו, שבין המפגינים היו מצביעי ימין נאמנים, 'מאוכזבי נתניהו'.
יכול להיות שהרבה מן המפגינים, ובהם גם מצביעי ימין, באמת הגיעו
בתום לב להפגין "נגד השחיתות". אבל הם מצאו עצמם בתוך הפגנה של אוהדי אש"ף. שוב התברר שהאידיוטים השימושיים לעולם אינם מתים; הם רק מתחלפים. פעם הם מצביעים בתמימותם נתניהו, מבלי שהבינו שקולם הולך למדיניות של הקפאה והרס, שיחרור סיטוני של מחבלים, הכרה בשתי מדינות ממערב לירדן, הבטחות סרק לבינוי מחדש של עמונה, ועוד; ופעם מצטרפים בתמימותם המכמירה להפגנות "נגד השחיתות", מבלי להבין שהם בעצם נותנים יד לגרועים שבעוכרי ישראל.
לגיטימי ודמוקרטי כמובן להפגין נגד הממשלה וראשה. אך לא לגיטימי להפגין למען הכחדת מדינת ישראל והפיכתה למדינת פלשתין מהים עד הירדן. במוצאי השבת האחרונה, צנח המסווה מעל פרצופם האמיתי של המארגנים והוכח סופית, שלא את נתניהו הם חותרים להפיל, אלא את מדינת ישראל.
מצמרר לשמוע את הסיסמאות הבוגדניות שהתעופפו שם, לצד סמל אדיר ממדים של תנועת החרם BDS, מורכב ממאות נורות צבעוניות שהיבהבו באופן שאי-אפשר להתעלם ממנו. "מוות לציונות"!, צעקו הבוגדים. "פלשתין תשוחרר - מן הים עד הנהר"; "לא נמית ולא נמות - בשירות הציונות"; ועוד.
אילו היו לנו פרקליטות ומשטרה מיקצועיים נטו, שאינם שבויים בקורי עכבישי השמאל, הקרן החדשה ו
עיתון הארץ, היה עליהם לפתוח מיד בגל מעצרים בקרב המארגנים, לשם העמדתם לדין בעוון בגידה מחפירה. אבל באופן לגמרי בלתי מפתיע לא נעצר איש. חופש השיסוי עומד תמיד לזכות האנארכיסטים. רק בהפגנות אזרחי שכונות הדרום נגד המסתננים – המנוגדות לאידיאולוגיית השמאל, הקרן ו'הארץ' - יש תמיד מעצרים ואלימות משטרתית. איפה הייתה המשטרה מול כרזות השיטנה והסיסמאות שהתעופפו בכיכר הבימה? היא הייתה עסוקה מן הסתם בשיחות תידרוך עם עיתונאים, ובמתן חיפוי לקצינה מ-433, שהצטרפה למאמץ להחלפת השלטון דרך חוּקי הכיכרות.
עלילות דם
העיתונאים גלעד צווויק ועקיבא ביגמן, תיעדו באתר 'מידה' ובישראל היום (בהתאמה) את הפגנת האנארכיסטים. הם לא הופתעו למצוא בכיכר את בכירי השמאל ההזוי:
ברק כהן, שטען ש"ישראל רוצחת – אני הגהינום של המשטר הציוני"; סיגל אביבי אוהדת המסתננים, שנוהגת לכנות את ישראל "מדינת אויב" ו"מדינה שטנית שצריכה להיעלם";
אלדד יניב שקרא למפגינים ללמוד מ'שוברים שתיקה' (שדוברו דין יששכרוף נמצא שקרן, שהמציא עלילות דם כוזבות נגד חיילי צה"ל); יגאל רמבם שנתפס משליך גז מדמיע לעבר תומכי
אלאור אזריה, ופעילי שמאל רדיקלי נוספים.
הם וחבריהם ביטאו בהפגנה, שגם האידיוטים השימושיים הצטרפו אליה ברוב תמימותם, חתירה עויינת נגד עצם קיומה של המדינה, וסוג של מש"תפיות עם האויב. ברק כהן, למשל, שקרא למפגינים "להיות מוכנים למחיר ולהקרבה", הודה בטור שפירסם באתר 'שיחה מקומית' (שגרף בחמש השנים האחרונות 270 אלף דולר מהקרן החדשה), כי הגדרת ההפגנות בכיכר במונח של מחאה נגד השחיתות, הינה "מצג שווא שטחי וקלישאתי": ההפגנה ברוטשילד נועדה לדבריו לסייע לחיסול הציונות, שעיקרה "שימוש בכוח פסול לטובת היהודי".
לאנארכיסטים חברו אירגוני שמאל: ארגון 'דרכנו' (שהוא גילגול חדש של עמותת השמאל 15V, שפעל בבחירות האחרונות להפלת הימין), שממומן על-ידי אירגוני שמאל בריטיים ('חברי הלייבור בעד פלשתין', 'מוסלמים בריטים לדמוקרטיה חילונית' ו'אגודת המוסלמים בבריטניה'), אמריקניים ('קול אחד'), וְ – איך לא? –
האיחוד האירופי (מיותר לומר: האנטישמי); ארגון 'עומדים ביחד' של יהודים פוסט ציונים וערבים שמטרתם חורבן המפעל הציוני; ארגון 'מהפך' שאחד מראשיו מיכאל מנקין היה ממייסדי מיסדר המלשינים 'שוברים שתיקה', ועוד.
בשנת 1995, הופיע
בנימין נתניהו באסיפת בחירות על המרפסת בכיכר ציון. לרגליה הניח סוכן-מדיח מטעם השב"כ, אבישי רביב, כרזה המציגה את ראש הממשלה רבין במדי הגסטאפו. נתניהו לא ראה אותה ולא יכול היה לראותה, אך בשמאל מאשימים אותו זה 22 שנה על הופעתו מעל לכרזת הנאצה. בכיכר הבימה בתל אביב לא יוכל לטעון אף אחד מאנשי השמאל הציוני, שלא ראה ולא שמע על היותו שותף לבגידה בעמו ולמשת"פיות עם שוחרי חורבן המדינה. על-אף זאת לא הושמעה בשמאל מחאה ראויה נגד החרפה הזו.
ואחר כך הם עוד מתפלאים על אובדן סיכוייהם לשוב אי-פעם לשלטון.
