בסטירה מצלצלת, שממשיכה עדיין ממש להדהד, עלה בידיה של נערה ערביה בלונדינית מכפר נבי סאלח שליד רמאללה, להפוך, במחי יד אחת, לאייקון של המאבק הפלשתיני נגד הצבא הישראלי הכובש. ושלא תהיה אף לרגע טעות: מאחורי "גיבורת" המאבק, עאהד באסם אל תמימי, בת ה-16, אין שום תום-נעורים. כבת לחמולה שבמשך שנים ארוכות עוינת אותנו, היא נושאת באמתחתה דם רע וקוריקולום מר של התפרעויות אלימות, כששמה יוצא לפניה כמי שמגדפת חיילים משלנו ושסוטרת להם, מבלי שהם מעזים כלל להגיב.
כך עולה בידיה של נערה בעלת עיניים ירוקות ורושפות, עם שיער בלונדיני מתולתל, לטלטל טלטלה של ממש את צה"ל המאופק. תאמרו שזהו בעצם כוחה הגדול של הפרובוקציה הפלשתינית, שהרי זו יודעת היטב לנצל את נקודת החולשה של צה"ל המאופק והמבליג, המקפיד לשמור על אמות המידה המוסריות שבהן הוא ניחן, גם כשהוא מותקף בידיהם של בריונים קטינים, שכל נשקם אינו אלא גידופים, מכות ויידוי-אבנים אל מול צבא הכיבוש הציוני היושב על אדמתם.
סוד הכוח
וזה מזכיר לי - אם כי להבדיל שוב אלף-אלפי הבדלות - את אותם נערים אנגליים מופרעים, הנוהגים מעת לעת להתגרות במשמר המלכה, סמוך לארמון בקינגהאם שבלונדון. הם עושים זאת על-ידי השמעת מטר של קללות ויידוי-אבנים לעבר אנשי המשמר, בעת שאלה מתרגלים, את תרגילי הסדר היומיים שלהם. מכוח ההוראות, המוטחות מלמעלה, נאלצים אנשי המשמר לספוג בהכנעה רבה את המכות שהם סופגים מידיהם של קטינים, מבלי להגיב עליהן, כי כך מצווה עליהם הפרוטוקול.
ובאסוציאציה לפרשת
אלאור אזריה, אם כי שוב להבדיל באלפי הבדלות - אסור לו לצה"ל ליפול במלכודת הדבש שמבקשים הפלשתינים לטמון לו עכשיו. כי ההבלגה והאיפוק שהוא מפגין בנחישות מול שאבאב מתפרע של קטינים פרובוקטיביים וחסרי כל רסן שהוא, הם אלה שמהווים את סוד כוחו הגדול.
