יש"ע זה כאן
בשעה שה-BDS,
האיחוד האירופי וארגוני שמאל מחרימים ברמה את תוצרת יש"ע, כמה משמח לדעת שהתוצרת של המתיישבים, על אפם וחמתם של המחרימים, היא בקידמת הבמה הישראלית והבינלאומית.
אז אחרי הדבש המשובח והיין, שכיכבו בתחרויות בינלאומיות, קֲבלו את המאסטר שף יהוידע נזרי, האיש והאגדה, פְּליט עמונה המנוֹחה, ותושב עופרה בהווה. אם תרצו או לא, תפגשו את פניו החביבות, עם תוצרתו הקולינרית הייחודית, מדי שבוע על המסך בסלונכם. כי יש"ע על המפה. יש"ע זה כאן עם מתכון מנצח!
השמאל האגרסיבי
בתודעה הישראלית משום מה הימין מצטייר כאגרסיבי ותוקפני, מי שצייר את רבין ז"ל במדי אש"ף, והשמאל כנקי כפיים, וסמל הסובלנות והפתיחוּת.
אז איך זה שתפגשו את השמאלנים במחסומים לא אחת נוטפֵי קללות עם הרמות ידיים על החיילים, תוך דריסת החוק למרמס, טוקבקיסטים בוטים נגד הימין והחרדים (וּכבר היה מי שקרא לרצוח את החרדים, כי הם מזכירים לו את הנאצים), ולא פחות הם אלה שציירו את ביבי במדי ס"ס.
ואם לא די בכך, הה כן, איך שכחנו את המיצג התורן, שגנב את ההצגה ברוטשילד, עם ביבי על הכוונת והגליוטינה העורפת את ראשו כמשל.
חיים שכאלה
שמחתי לקרוא על שורשיו הרבניים של הזמר
שלמה ארצי, הנטועים ברב יהודה מאיר שפירא, מייסד הדף היומי (מה דעתו להנציח זאת בשיר?). שלמה, אתה לא לבד. גם השדרן המיתולוגי, מר טלוויזיה,
חיים יבין, חשף בכלי התקשורת את מוצאו דומני מהרב שמחה מאיר הכהן מדווינסק, מגדולי רבני מזרח אירופה בדור שלפני השואה ומחבר הספר על רמב"ם "אור שמח".
אבל המוצא הרבני אינו נחלתם של הידוענים בלבד. כמעט כל יהודי חילוני אוהב להתפאר בכך שסבא שלו היה רב (כשם ספרו של העיתונאי
אורי אורבך ז"ל). דומה שמסע השורשים של כל אחד, שיחקור את אילן היוחסין שלו, יוכל לפרנס את הסידרה "חיים שכאלה", לא פחות מהסידרה הפופולרית המשפחתית 'בוזגלוס'. איך אמר שר החינוך לשעבר, יגאל אלון (מפא"י): "עם שאין לו עבר, אין לו עתיד". וּבא לציון גואל.
שיעור בהתפכחות
והרי החדשות הטובות: עיתונאי ממחנה השמאל, בניגוד לעמיתיו השמאלנים, מתפכח. הוא עוצר באדום כדי לערוך חשבון נפש וּלחַשב מסלול מחדש. ותוך כך מגיש לציבור הקוראים הרחב, ולא פחות למחנהו, שיעור בהתפכחות מהשמאל. וזוֹ כבר בשוֹרה מרעננת לכשעצמה.
אז ככה: בראש וּבראשונה הוא מודה שהשמאל הוא מיעוט. ואוסיף - מיעוט קולני מדי יחסית להיקפו המצומצם באוכלוסייה. שהשמאל הוא מפסידן כרוני וּמבולבל, משום שהוא טומן ראשו בחול נוכח העוּבדות, שאיתן כידוע אי-אפשר להתווכח. שהשמאל הוא מיואש, בניגוד לתקוַות הימין המאמין. שאין עם מי לעשות שלום, כי הפרטנר הפלשתיני לא משתף פעולה וּבלתי אמין. אין על מי לסמוך. עיין ערך המרגמות בדרום לאחר ההינתקות מעזה.
וכן, איך לא, שהשמאל הזועם טועה שאינו מכיר במציאוּת שירושלים היא בירת ישראל. ולא פחות, שהשמאל ניזון מקלישאות לעוסות, ובראשן הכיבוש (בעוד שמדובר בהגנה), פתרון שתי מדינות לשני עמים ועוד. ובדלת האחורית הכותב מעלה גם את סוגיית ההדתה שהיא נחלת השמאל.
כידוע מוּדעות היא חצי הדרך לשינוי. למרבה הצער, שמאלן יקר, אתה קול בודד. אם תצליח להדביק את המחנה ההוזה שלך במסקנותיך הריאליות, השינוי המיוחל בוא יבוא. אבל מכך בדיוק השמאל חושש, כי אז זו תהיה התאבדות עצמית לדעת והזכות לקיומו תאבד.
