סדרת השטרות החדשה שהוצאה על-ידי בנק ישראל כוללת 4 משוררים. אלתרמן, טשרניחובסקי, גולדברג, ורחל. יש אפיון מאוד מסוים לקבוצה זו: כולם יוצרים, אמנים. אשכנזים, כולם חילונים, ראשיתם בימי העלייה השנייה, יש בה ייצוג מוגבר לנשים, ולכולם מופרעות מסוימת בחיי המשפחה. נתחיל בפרט האחרון: אלתרמן חי חיים כפולים לעיני כל, ומחוץ לאשתו ואם בתו רחל מרכוס, היה בקשר רב שנים עם
צילה בינדר, ציירת. ידועה בציבור. טשרניחובסקי, כמו טראמפ, נישא למלניה, אלא שמלניה זו נותרה נוצרית פרבוסלבית אדוקה ומיודענו יהודי.
לאה גולדברג לא התחתנה מעולם. כך גם רחל המשוררת. זו האחרונה ניהלה חיי אישות חופשיים למדי עם אישים רבים כזלמן שז"ר, ברל כצנלסון, נקדימון אלטשולר, נח נפתולסקי, ולמרות הפצרות המקורבים לה סירבה "להתמסד".
הייצוג המוגבר לנשים הוא כמובן ביחס למספר המשוררות, ומשקף העדפה מתקנת. החילוניות כמובן היא מובהקת, למרות עשרות האחוזים של דתיים ומסורתיים המאפיינים את המדינה. ופרט אחרון, כולם אשכנזים, ממש לא מאפיין את אוכלוסיית מדינת ישראל שיותר מ-50% מתוכה בנים למשפחות מיוצאי אסיה ואפריקה. הדפסת שטרות היא פריבילגיה של הבנק המרכזי. בנק ישראל. רוב הבנקים המרכזיים שואפים בד"כ ליציבות ולקונצנזוס בתחום השטרות. קחו למשל את הדולר, זה מאות בשנים אנו פוגשים בהם את וושינגטון ויתר נשיאי ארה"ב, בלירה סטרלינג את המלכה אליזבת ו
וינסטון צ'רצ'יל. הדפסת שטרות היא גם תעמולה. אנו, ויותר מאתנו, ילדנו, מחונכים בתת המודע מי חשוב ומי לא, מה קונצנזוס ומה לא. ובניגוד לעלון פרסומת, את השטר של אלתרמן לעולם לא נזרוק לפח.
דווקא בתקופה בה הדיבור על פני השטח הוא על דמוקרטיה ופלורליזם, במישור התודעה יש צמצום שורות. דעו לכם ילדים, אומרת סדרת השטרות ל
כולנו: בנייתו של האתוס לפיו אנו מובילים את חיינו החלה בשנת 1904 והסתיימה בשנת 1948, וכולו פרוגרסיבי, אשכנזי, חילוני. ובטוויסט לימינו אלה, אמנים הם הנביאים של ימינו (וזה כדי שתבינו מדוע עצומת סופרים חשובה), נשים חשובות מגברים, ביטוי אותנטי של היצר חשוב מהמשפחה. אין יהדות. אין רבנים. ובניגוד לכתוב על הדולר - אין אלוהים. זה היקום. כזה ראה וקדש. וזו חזית קטנה מהקרב על התודעה.
האדון והעבד
יש בדיחה צרפתית עתיקה על מבריח העובר את הגבול יום יום עם אופניים. השוטר חושד, מפרק את האופנים ולא מוצא דבר. אחרי מספר ימים מתייאש ומודיע למבריח: בהן צדק לא אעצור אותך, ספר מה אתה מבריח? "אופנים" הייתה התשובה. בכל מקום הם יספרו לנו על ועדה שבוחרת, ובחירה דמוקרטית, וקנה מידה אוביקטיבי ("אנחנו לא אשמים שאין משוררים ספרדים בעלי שיעור קומה בין 1948-1900...") אבל בפועל, הם יום יום מבריחים אופניים. בוחרים בצד הפריבילגי, המפלג, המשפיל, בוחרים בתחום בו ההעדפה כבר ידועה מראש. ורק אז מצביעים עליו. ניווט בוויז בתל אביב דומה לניווט ברוסיה המשכילית של המאה ה-19. סע בפרישמן, פנה לפרוג, ואחרי גורדון המשך באהרונוביץ אל גליקסון ופינסקר.
תאמרו, אז השלטון ישתנה ויהיו שמות אחרים. לא. אמרו מהנדסי התודעה. ב-77 פתאום הבנו שפרחים וציפורים ואילנות זה יפה. ופתאום כל הכתובות הם החוחית פינת הירגזי. חשבתם שיהיו הרבה שד'
יצחק שמיר? אז חשבתם. נחזור לסיפור המרכזי: עם בחירת השטרות, ב-2013, היה אחד שמחה על כך: ראש מפלגת
ש"ס, ר'
אריה דרעי. כמעט איש לא התייחס עניינית לטענתו. התשובה הייתה ברוב הטוקבקים. "יא מושחת, לך לכלא". בכתבה של ויינט שסקרה את בחירת האישים לשטרות מאת עיתונאית בשם מורן אזולאי (דווקא) הייתה תמיהה על דרעי המוחה: "מאז חזרתו לפוליטיקה מקפיד דרעי להתייחס לשד העדתי" (כך ! הרי ברור שעניינם של רבנים בשדים וקמיעות), "על אף שמדובר במשוררים לאומיים ומקובלים, שחלק משיריהם בוצעו והולחנו על-ידי זמרים ממוצא מזרחי", זה אמור להיות סדר העולם. האדון והעבד. האשכנזי החילוני איש השמאל כותב את השיר, המזרחי הימני והדתי מבצעים אותו.
בג"ץ מגן על מיעוטים, טורח לומר תמיד
אהרן ברק. ודאי: הוא עם ה-3% הרוב, ויתר ה-97% הם מיעוטים שונים. לשמאל, לא משנה כמה תהיה, לא משנה המורשת שאתה מביא, חשוב לתת לך את ההרגשה שבלעדיהם, אתה לא רלוונטי, מיעוט ונחות. נושאי השטרות הם חלק מהחינוך הזה. נגידת בנק ישראל, קרנית טוגנדרייך פלוג, ילידת פולין, היא אושיית שמאל. היא נגד נתניהו. היא הייתה נגד נתניהו בתוכנית לחילוץ המשק ב-2003, היא תומכת בהעלאת מיסים, בהחלשת השוק החופשי, בתגבור תפקיד המדינה. כאשר
סטנלי פישר פרש, נתניהו מאוד לא רצה בה. הוא רצה את מי שהיה בעבר מס' 2 בבנק, ליאו ליידרמן. אז ראש הממשלה רצה. דאגו להגיש נגד ליידרמן מכתב מכפיש על הטרדה מינית (ללא שום תלונה!) והוא פרש.
נתניהו קרא ל
יעקב פרנקל שכבר היה נגיד הבנק. לזה האחרון רזומה מטורף שמעטים בעולם נהנים ממנו. הוא מצמרת הכלכלה העולמית, מיליונר. היועץ הבכיר של קרן המטבע הבינלאומית, לשעבר סגן יו"ר AIG, יו"ר לשעבר של החטיבה הבינ"ל של חב' הברוקרים Merrill Lynch (למעלה מ-10,000 עובדים, מאות מיליארדים דולר נכסים מנוהלים), יו"ר החטיבה הבינ"ל של JP Morgan Chase התאגיד הגדול בעולם. שוב אחראי על מאות מיליארד דולר. השמאל נכנס לפעולה. מצאו שפעם, בהונג קונג, יצא מחנות דיוטי פרי, תוך כדי דיבור, עם תיק, ללא תשלום. האישום מזמן בוטל. האמריקנים, שמבינים משהו בכסף, שמים אותו שלוש פעמים אחראי על חברות של מאות מיליארדי דולר. במדינת בג"ץ זה לא מספיק. הוא נאלץ להסיר את מועמדותו. נתניהו חרק שיניים ומינה את
קרנית פלוג. גם עליה היו לכלוכים, אבל זה לא עניין אף אמצעי תקשורת.
קרנית פלוג חתומה על השטרות החדשים. מעניין למה.
