מני מזוז האחרון שיטיף לנו

כלל גדול הוא שראוי לו לאדם שיקשוט עצמו תחילה לפני שהוא משתלח באחרים. כלל זה גדול שבעתיים עת המדובר בשופט בישראל, המוצא לנכון להשתלח במנהיגים נבחרים של העם, להשתלח בהם ולהשחיר פניהם. לאחרונה אנו עדים ל"גילויים" בהקשר למערכת המשפט בישראל. גילויים באשר למינויי השופטים והמאבקים בהקשר זה, גילויים באשר לטיב השופטים וקשריהם עם השלטון ועם ההון, גילויים המצביעים על נפוטיזם במערכת וכאלה המורים בבירור על קיום קשרים פסולים, אולי עד כדי היותם פליליים, בין השופטים לבין הפרקליטות. ועוד היד נטויה לגילויים נוספים. רוצה אני לטעון שפרשת תיאום המעצרים לה נחשפנו בימים האחרונים היא רק קצה קרחון. אמנם, לא כולם נגועים, אלא שבמקרים רבים מדי היחסים בין השופטים לבין הפרקליטים מכל המינים ומכל הסוגים וכן היחסים בין הפרקליטות למשטרה - כל אלה נגועים בהעדר שקיפות, העדר הגינות, משוא פנים, עיוות דין, שיבוש הליכי משפט ועוד. כן, ככל הנראה אלה כוללים גם שחיתות. שחיתות שכן אינני יכול להתייחס אחרת לתיאום המעצרים אליו נחשפנו זה מקרוב. מי שמפקפק בעניין כולו ייאחז דווקא בפרט שולי לכאורה - "העמידי פני מופתעת" הנחה/ייעץ הפרקליט התובע לשופטת, זו המכריעה את הדין, זו הקובעת גורלות. כמי שעסק פעם במקצוע הזה אני יודע לומר שהטענה על היות המשפט "משחק מכור" נשמעת לא פעם ולא פעמיים מפרקליטים רבים בהזדמנויות רבות. כן, גם אנכי חוויתי חוויות בבית המשפט, כאלה שהטילו צל כבד על תקינות ההליך, כאלה ששידרו משוא פנים, כאלה שהוציאו את החשק מלעסוק במקצוע. ארצה להתעכב כאן על מקרה מהעבר הרחוק. מקרה הקשור במי שמכהן היום כשופט עליון ומי שהיה בעבר היועץ המשפטי לממשלה, הלא הוא מני מזוז. מדוע דווקא בו? משתי סיבות: הראשונה (ולא העיקרית) היא שקראתי ציטוטים המיוחסים למני מזוז עת הופיע ביום ראשון השבוע בכנס העברית בירושלים. האדם הזה, המכהן בבית המשפט העליון ההין עוז בלבו לבקר בחריפות את הזרוע השלטונית וכך אמר: "כולם מבכים את היעדר המנהיגות, אך נראה שהתורם העיקרי בשיח הציבורי לפחות הוא בתופעה של היעדר מופת אישי בהתנהגות של חלק מההנהגה הציבורית", האשים מזוז. כן אמר מזוז כי ישראל צריכה לפעול כדי לשדרג את הפוליטיקאים הפועלים בה. "עלינו לשאוף שהמצוינות שיצאה שמעה בכל העולם של החברה הישראלית בתחומים רבים תמצא ביטוי גם במערכת הציבורית הפוליטית". וקינח בקביעה ש"אין שום סיבה שדווקא בתחום הזה ישראל תשתרך בתחתית הרשימה". כל זה אמר ביחס להנהגה הפוליטית תוך שהוא מתעלם מעיקרון הפרדת הרשויות, רומס ברגל גסה את הכבוד לגוף המחוקק ופוגע בכבוד הממשלה הנבחרת ומנהיגי העם הנבחרים. נזכיר שעסקינן בשופט עליון, אוי לבושה. הסיבה השנייה: אותו מני מזוז מעורב בפרשה שהיא אולי מהחמורות שהיו כאן מעולם, ולדעת משפטנים רבים החמורה מכולן. הכוונה כמובן היא למה שמכונה פרשת "האי היווני". לא אלאה את הקוראים בכל פרטיה ואזכיר רק את עיקרי הדברים. היזם דוד אפל תכנן הקמת מיזם תיירותי ענק בהשקעה של כששה עשר מיליארד דולר על אחד מאיי יוון. על-מנת לקדם את המיזם יצר קשר עם אריאל שרון ממנו קיווה לקבל סיוע לצורך זה. ההמשך כלל העברת כספים תמוהה וחשודה ביותר - בנו של אריאל שרון הועסק בפרויקט כשעל-פי סיכום הראיות קיבל כשש מאות וארבעים אלף דולר מאפל. מה שהיה תמוה הוא שהתשלום אותו קיבל הבן לא היה בשום יחס להשקעה. הכל לכאורה, כמובן. לימים הגה שרון את רעיון "ההינתקות" או אז הפך כמעט במוצהר ליקיר התקשורת והאליטות (הון שלטון). חלק הצהירו מפורשות על הצורך "לאתרג" אותו (לשמור עליו מכל משמר), ואחרים עשו נפשות לו, לנאמניו וליועציו. היינו מצפים שכאן העניין יסתיים, אלא שההכרעה אם להגיש כתב אישום נגד שרון הייתה כולה בידיו של היועץ המשפטי לממשלה דאז - מני מזוז. ומני מזוז החליט לסגור את התיק! למרות הנסיבות, למרות החשדות הכבדים, למרות סכומי העתק שהועברו לחשבון הבן של שרון - זו הייתה החלטתו. הארץ סערה וגעשה, הוגשו עתירות לבג"ץ, מאומה לא עזר. התיק נסגר, שרון ניצל ותוכנית הגירוש והחורבן בוצעה "לתפארת מדינת ישראל". לתוצאותיה ההרסניות עליהן התריעו מתנגדי "ההינתקות" מודע היום כל אזרח ישראלי. נשמעו טענות רבות שמהלכיו המדיניים מרחיקי הלכת של שרון נועדו לרצות את השמאל ולהסיח את דעתו של הציבור ואת דעתם של אנשי הפרקליטות ממעורבותו הפלילית של שרון בפרשות אלו. אחד ממתנגדי ה"הינתקות סגן השר הנדל פרסם את הביטוי "עומק העקירה כעומק החקירה". שופט בית המשפט העליון חשין אמר "אני יכול רק לומר שכשאדם בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה". קינח השופט מישאל חשין באמירה המדהימה לקמן: "ואם שרון היה עומד לדין לא הייתה הינתקות". ומי הוא ה"שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה" (כדברי השופט חשין)? ניחשתם נכון - השופט העליון דהיום מני מזוז. ראו לעניין זה את מאמרי הביקורת הנוקבים מאותם ימים, את התבטאויות המשפטנים ורבים מהפוליטיקאים וכן את העתירות שהוגשו לבג"ץ כנגד מזוז בתוקף תפקידו. לאו האמור אם כן - לאט לך מר מזוז, לאט לך לפני שאתה ממהר להטיף לנו מוסר, להשחיר פני ההנהגה הנבחרת, לחצות את הגדר האמורה להפריד בין הרשויות כאילו אינה קיימת, והגרוע ביותר - להמשיך ולערער עד היסוד את מעט שאריות האמון שעוד נותר, אם בכלל, למערכת אליה אתה משתייך.