'אכיפה בררנית'

את מערכת החקירה והמשפט פקדה מחלה אנושה. קוראים לה 'אכיפה בררנית'. על כף אחת של המאזניים, נתניהו ומשפחתו. על הכף השנייה של המאזניים: שבעת המופלאים ויותר. חקירות? לא בשבילנו... סיפור העוול המשפטי החמור הנעשה לנתניהו. שפיכות דמים לעיני כל. העלינו על קצה המזלג, ששה אנשי ציבור הזוכים במתנת האל, היועץ המשפטי והמשטרה: הם בלתי חקירים. עליהם חל הכלל האומר: יעשו מה שיעשו, יחטאו ככל שיחטאו. ימעלו, ישחדו... לגביהם אין ולא תהיה כל חקירה. חגיגת האכיפה הבררנית והרס מערכת עשיית הצדק, יצאו יד ביד לדרך החתחתים של ה"אין חקירה": הרהורים נוגים על עתידנו כדמוקרטיה. אי-אפשר שלא לתהות נוכח העובדה כי אף שחוקרים רק את נתניהו, אף שמגירים את דמו של רה"מ, ושלו בלבד, התפתח גם סוג של קשר שתיקה סביב תופעה הרסנית זו. החקירות לא יגעו במופלאים אחרים שסרחו (להלן נמנה רק מבחר מהם. שבעה בלבד. על קצה המזלג ממש. גם סתמנו את האף). החקירות לא יגעו בקציני משטרה (הטרדה מינית, עלילת דם נגד הנחקר - נתניהו). החקירות לא יגעו בדפוסי התנהגות פסולה כמו שאימץ מפכ"ל המשטרה (מסירת מידע לתקשורת על חקירות, הגנה על קציני משטרה שסרחו), החקירות הן מוכוונות מטרה: הפלת נתניהו. שאלות כמו מה טוב ומה נכון לישראל, פגיעה אפשרית בביטחון המדינה (הצוללות, החזית הבינלאומית מול אירן), קשרים עם מעצמות (הודו, סין, ארה"ב, רוסיה)? כל אלה חשובים כקליפת השום. "לא אכפת לנו", אומרים המפקדים/חוקרים במשטרה, העוסקים בלהט עכשיו במלאכת ההרס. מעשה שמשון כביכול ובעיניהם בלבד. "לא מזיז לנו אם נמוטט את עמודי הבית, העיקר להפליל את נתניהו. בכל מחיר..." דיברנו על אכיפה בררנית? הבה ונחזור לשבעת המופלאים: 1. שמעון פרס - אטרף הבזבוז, החגיגה הבלתי נגמרת של יומולדת ה-90, הקאדילק לריקה זראי (לכאורה, לכאורה. ומאיפה הכסף? הדירה (לכאורה, לכאורה, לקולט אביטל, ומאיפה הכסף?). הוצאה דמיונית של 62 מיליון שקל בשנתו האחרונה. איפה הכסף? חשד, רק חשד: מרכז פרס לשלום. אין חקירה, אין עדי מדינה, אין פשפשים. 2. ציפי לבני - קופת השרצים: 34 מיליון ש"ח חוב אבוד, 1.8 מיליון ש"ח ממפלגתו של אברהם פורז. על מה ולמה? השיחות החשאיות: ה"בישול" המאוס עם ארנון מוזס, של חוק ישראל היום (בעודה שרת המשפטים!), עמה פעל איתן כבל. נחקר באזהרה. נשלח לביתו ללא מעצר. אין המשך חקירה, אין עדי מדינה. לא יהיו פשפשים. 3. אהוד ברק (הפלקון, הצוללות, האשמות של אולמרט + שולה זקן, השתיקה של יצחק הרצוג)... לא נפתחו תיקים. אין חקירה, אין עדי מדינה (!) אין פשפשים... 4. פרשת אשכנזי - בועז הרפז. התיקים נגד גבי אשכנזי, אבי בניהו וארז וינר (2016) בגין עבירה של מרמה והפרת אמונים. החקירה נגד רעייתו של אשכנזי (2016). התיקים נסגרו כולם, זולת תיק שנותר פתוח נגד הרפז. כיום - אין עדי מדינה. לא יהיו פשפשים. 5. רות דוד, סגירת התיק במפתיע, בפרשת המתנות. אין עדי מדינה, אין פשפשים... 6. עמוס שוקן (פרשת הריגול המצמררת של ענת קם). השוקן הרהיב עוז לשלוח את הכתב אורי בלאו לחו"ל, אומרים ללונדון. בירת הריגול הבינלאומי. כשהמסמכים המסווגים מוחבאים. יובל דיסקין, ראש השב"כ כשל במילוי תפקידו בסיפור הנפשע הזה. אין חקירות. אין עדי מדינה. אין פשפשים. ועוד רבים רבים. אבל כאמור נקצר הפעם. כל אלה זכו ללטיפה אוהבת, להבנה אין סופית, ובעיקר לקריצה של התקשורת האומרת: "בכם לא ניגע. אתם מחוסנים. אתם לא נתניהו"... מדוע הם לא זכו לבדיקה, אם לא לחקירה, למצער זו ה"פתוחה", ולו רק כדי לנקות את עצמם? ועכשיו נעצור כאן. לא. לא נזכיר את כל חטאיו של אהרן ברק. לא נזכיר את פסילתה הגסה של פרופ' רות גביזון ("יש לה אג'נדה") מכהונה בעליון. התשובה לשאלות הקשות: הם מהשמאל. מעליהם נפרסה חופת ה"פוליטיקלי קורקט"... חלקם פשוט מאותרגים. נכון, הם טובלים ושרץ בידם, נכון, הם מגשימים בפועלם, בעצם נוכחותם בתחום הפוליטי והציבורי, את האכיפה הבררנית, את היות מערכת עשיית הצדק ללוקה באותה מחלה הסופנית... אבל הם, מה לעשות, בלתי פגיעים. אותם לא יחקרו... משקלם בקלפי? אפס. משקלם במערכת המשפטית ובתקשורת? hמליון. ומנגד לכל אלה ניצב מדינאי, שישראל חבה לו כל כך הרבה, אבל מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים מקיזה שוב ושוב ושוב, את דמו. ותחי מדינת ישראל. ותחי הדמוקרטיה הישראלית!