בשבוע שעבר למדנו מפי נחום ברנע בידיעות, שהעיתונאים אמנון דנקנר ("שחיתות" "שחיתות"), דן מרגלית "שחיתות" "שחיתות"), ויוסף (טומי) לפיד ("שחיתות" "שחיתות" "שחיתות" "שחיתות") היו אעפּעס שותפים מסחרית כאשר הם עשו לנו הצגות על מסכינו בתוכנית "הכל פוליטי".
אתיקה עיתונאית, לא אתיקה עיתונאית, חוק לא חוק, הם היו שותפים לחברה מסחרית אשר נועדה להעשיר את כיסם, כאשר הם מהתלים בנו מבעד למסך – כאילו הם עיתונאים אובייקטיבים חסרי כל עניין אחר בעבודתם.
אבל נחום ברנע הוא טירון - הוא לא ידע, שעם אמנון דנקנר ועם מעריב – לא מתעסקים.
כך פותח אמנון דנקנר ("שחיתות" "שחיתות") את תגובתו במעריב: "הסימן הראשון לכך שמשהו רע עובר על נחום ברנע התגלה ביום חמישי שעבר" (מעריב, 11.11.05).
כלל ראשון בעיתונאות לא מושחתת לחלוטין, השחר פניו של הקורבן, המם אותו בארס ושתק אותו. אחרי כן יהיה הרבה יותר קל לעבור לשלב הסיכול הממוקד.
ומתי הוא הבחין אמנון "שקרה משהו" לברנע – יום לפני שברנע הציג את קלונו של דנקנר ברבים – אוי איזה מקריות ("שחיתות" "שחיתות") .
"הנדתי ראש בחיוך, הרהרתי בעיתונאי המזדקן..." - כן נחום ברנע מזדקן!! ואילו דנקנר ירום הודו מצעיר!!!
כלל שני בעיתונאות לא מושחתת לחלוטין: תמשיך לתת מכות באותה נקודה שם ירית את החץ הראשון, שם בדיוק תכאיב, שם בדיוק תצליח להשפיל את קרבנך עד עפר.
ואחרי כן ממשיך אמנון שלנו: "יש לנו כאן בעיה קטנה של היקסמות מנושא מסוים שהכותב לא יכול לגבור עליו, בפסיכולוגיה קוראים לזה דליפה".
כלל שלישי בעיתונאות לא מושחתת, חזור על הכלל השני ככל שיידרש, עד שתצא נשמתו של הקרבן.
ומכאן שוטפים חיצי הרעל: "מיד נוכחתי שהבעיה האוטו ארוטית שלו היא לא היחידה".
וכשמגיעים לחשבון הדולרי של רבין ז"ל כותב דנקנר: "והנה מרגלית הביא מוושינגטון את הסקופ הגדול בתולדות המדינה: הידיעה הבלעדית על חשבון הדולרים של לאה ויצחק רבין מרגלית ולא הוא. הוא הרוס מזה למרבה הפלא, עד היום".
"מה שמלמד עוד פעם כי אנשים יכולים להיות נבונים, מוכשרים ומתוחכמים ועדיין תסביכיהם יגלשו לכתיבתם" (לא, אין מדובר בכתבי שוליים הכותבים באתרים נידחים באינטרנט אלא דברי אלוהים חיים של עורך מעריב, במעריב, המתיימר להיות עיתון מוביל במדינת ישראל).
לסיום כותב עורך מעריב: "ומי אני שאגרום להפרעה של תנומתו המתוקה של נחום ברנע שבה הוא חולם אתם כבר יודעים על מה" ("שחיתות" "שחיתות").
לשיאים גבוהים יותר מגיעים העיתון ועורכו המכובדים ("שחיתות" "שחיתות") בתמונות שהם מספקים לנו על המתלונן והנילונים [ראו תמונות].
