X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
עזרא מורד מחווה דעה על ספרו של אהרון מוצפי ״מבגדד לירושלים״ למי שמתעניין ביהדות בבל, זהו ספר חובה לקריאה, וכל פרק מאיר עיניים, מלַמֵּד, ומדִּיף ניחוחות אהבת העם והארץ
▪  ▪  ▪
משפחה בבגדד

ספרו של מר אהרון מוצפי "מבגדד לירושלים" הינו ספר מעניין, יצא לאור בשנת 2015, ומְסַפֵּר את סיפורו של הפרט, השבט, הקהילה, בימים של גלות וקליטה. אהרון מוצפי (1930), יליד עירק, מוצאו ממשפחת רבנים מכובדה ונערצת, הן בבבל והן בישראל. בספרו זה, הוא מעיד על עצמו: "על נהרות בבל נולדתי, בבית שֶׁנָּשַׁם, אָכל, ושתה יהדות, ציונות ותרבות ערבית ומערבית. ההתנדבות, הנתינה, אהבת האדם וארץ ישראל, הם העקרונות עליהם גדלתי".
בשנת 1950 עלה ארצה, עבר קורס הוראה מזורז, לאחריו שימש כמחנך בית ספר במשך 41 שנים. השתתף כחייל במלחמת סיני, כקצין צה"ל במלחמת ששת הימים ויום הכפורים, מג"ד הגנה מרחבית במזרח ועוטף פתח תקוה, ציר הסתדרות המורים וחבר בארגון המנהלים וחבר הנהלת תנועה המורים לקק"ל, גמלאי פעיל בסניף פתח תקוה. ב-2003 קיבל את עיטור "יקיר העיר פתח תקוה", וב-2018 קיבל מָגן עיריית אור יהודה על ספר זה "מבגדד לירושלים".
לא לחינם הואילה עיריית אור יהודה להעניק פומבית, לסופרים מהפרלמנט העירקי של מועדון צוותא, בערב הוקרה במרכז מורשת יהדות בבל, בינואר 2018, אות שהוענק על-ידי מנהל הפרלמנט מר יעקב קרקוקלי, בחתימת סבח יוסף, חבר מועצת העיר וליאת שוחט ראש העיר, לציון צאתו לאור של ספרו זה, "מבגדד לירושלים".
אירוע מרשים, בהשתתפות נכבדים כמו ראש עיריית חולן ואחרים, והופעת המקהלה של מועדון צוותא בית דוד, בניהולו של אברהם שמואל. באותו ערב זכו במגן כם חברים נוספים, מר עזרא מורד על ספרו "הפלמינגו לא טיפשון" וד"ר סמי שמואלי על ספרו "תורת הדרך האמצעית" כן הופיעה בטקס עודד עמית ולהקתו בהנחיית אלי נחום.
אכן, איש יקר, מלח הארץ, איש ספרא וסיפא, רעייתו כרמלה, ממשפחת כלאסצ'י, אישה רבת פעלים, ציונית ואוהבת אדם גידלו שני בנים לתפארת ישראל, עבר המשפחה מפאר את עתידה, כי הקים בארץ שבט צאצאים לגאוות ישראל.
פרקי הספר:
סיפורו של הפרט
דת וחינוך בבבל
השבט
חגים ומועדים בבבל ובארץ
ביבליוגרפיה
תמונות משפחתיות
תרשים המשפחה
חכם עבודי (עבדללה) מוצפי זצ"ל:
נולד בבגדד בשנת 1888 ונפטר בשנת 1970, הצטיין בחוכמת השכל וחוכמת הלב, צנוע וישר דרך. דרשותיו ריתקו קהל רב. אהב תורה, אהב אדם, את ירושלים וארץ ישראל. בגיל 16 נפרד מאביו ובגיל צעיר מאוד הוטל עליו עול פרנסת המשפחה. שימש כספרן של ישיבת ״ בֵּית זִלכָה״ המפורסמת בבגדד, שהכילה מעל לאלפיים ספרים: ספרי משנָה, תלמוד, קבלה, ופרשנות. למחיתו קיבל חצי מָגִ‘ידִי (מטבע טורקי) שבדוחק רב קיים את משפחתו. חכם עבודי הושפע מרבינו יוסף חיים, שהיה במחיצתו יותר מחמש שנים.
מקור השם מוצפי:
אחת הסברות היא שראשוני המשפחה הגיעו ממגורשי ספרד על שם עיירה "מוספיה" ועם הזמן השתבש השם ל״מוצפי״. גרסה אחרת היא, שחלק מבני המשפחה עסקו בצורפות והיו מזקקים את הזהב مصفى (מזקק).
חכם יוסף חיים זצ"ל:
נולד בשנת 1834 ונפטר בשנת 1909, גדול רבני בבל. כתב ספרים רבים, חיבר, הגיה, כתב ספרי סוד, פשט, דינים, הלכות ותשובות על שאלות במשנה ובתלמוד. מאמריו פורסמו בעיתון "המאסף" ו"הלבנון", שיצאו לאור בירושלים. הוא נהג לתרום מידי פעם לישיבות בירושלים. ביקר בישראל בשנת 1869 וישב עם רבניה לדיונים. גם פקד את קברו של הרשב"י ואת מערת המכפלה. את ביקורו סיקר העיתון "הלבנון" הירושלמי וכך כתב: "אָרי עלה מבבל ויאיר לנו עד חברון". כשנשאל מדוע שב לבבל, השיב: "אני חוזר לצאן מרעיתי, לא ניתן להשאיר את הקהל הקדוש הגדול ללא רועה".
חכם יוסף חיים הוא בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה עבור יהודי בבל. ראוי לציין, שד"ר אברהם שְׁטָאל, מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, תיעד כ-80 מספריו. לא פלא שהרבה רחובות ובתי כנסת נקראו על שם חכם יוסף חיים או על שם ספרו המפורסם "בן איש חי". בספר זה, מפרט אהרון מוצפי אודות רבנים בני המשפחה ומעשיהם למען הציבור, כמו הרב דוד פפו ואחרים.
אודות הפַּרְהוּד בבגדד:
ו' בסיון תש"א 1-2.6.1941, לאחר תקופת שגשוג ליהודי עירק, מאז 1920 ועד פטירת המלך פיצל הראשון, בספטמבר 1933 ועליית בנו ג'אזי. ג'אזי, שהיה לאומן קיצוני, הִתּיר לגרמניה להפיץ תעמולה ארסית, אנטי בריטית וכנגד היהודים. התעמולה הופצה על-ידי השגריר הגרמני: פְרנץ גורבה, מזרחן אנטישמי, ועל-ידי "הוועד להצלת פלשתין". כך שבשנת 1941 החלה מהפכה בראשות רָשִׁיד עָלִי אֶל כֵּילָאנִי, מהפכה שדוכְּאָה על-ידי האנגלים, ומתוצאותיה נגרם אירוע אסוֹני של טבח וּביזָּה ליהודים בבגדד וגם מחוצה לה.
אהרון מוצפי מציין בספרו: אותו יום מר ונמהר, היינו בבית הכנסת, נשמעו יריות וצעקות, רצנו הביתה אטַמְנו את הכניסה לבית, ועברנו לשכנינו הטובים משפחת ביבי, רבינו, הרגיע את האנשים המפוחדים שהתקבצו במרתף ובשקט קרא פרקי תהילים וסִפֵּר מעשיות והרגיע כי "תשועת השם כְּהרף עָין".
ביום השני, בצאת המוסלמים מן המסגדים, יצא השיח' ג'לָאל אֶל חָנָפִי בקריאה פומבית נזעמת ונרגשת להמונים בָּרדיוֹ, לְבל יפגעו ביהודים, וכך אמר: "נביאנו מוחמד אמר, היהודים בני חסוּתנו, יש לשמור כָּל בעלֵי הַסֵּפר, החיים בקרבנו".
כ-180 יהודים נרצחו ונקברו בקבר אחים אחד גדול, שנִּמחק עם יתר הקברים בתקופת של עַבְּד אֶל כָּרִים קָאסִם, לצורך סלילת אוטוסטראדה, ועוד אלפים נפצעו. בין ההרוגים, היה צעיר בן 22, מדודני הרב חכם עבודי, יעקב דוד מוצפי הי"ד, הפורעים פרצו לביתו והוא נתפס ונהרג. לקְחֵי הצּעירים היהודים מן הפַרְהוּד כְּאירוע מכוֹנן: לאחר הפרהוד, עטו שליחים מן הארץ לגלות בבל, כמו ראובן שילוח, שעם קום המדינה נתמנה כראש המוסד, וכן, השליח אריאל בן ציון, ספרדי דובר ערבית, שאמו ילידת עירק. הוא הלהיב את מאזיניו בנאומיו.
וכן, אנְצוֹ סירני, שמריהו גוטמן, עזרא כדורי שהקימו את תנועת המחתרת הציונית שתמצית שאיפתהּ הייתה מימוש הרעיון של "לשנה הבאה בירושלים".
כמו-כן, הוקמה בשנת 1944 "הַשׁוּרָה" - תנועת ההגנה על יהדות בבל. כאשר הגיע לבגדד השליח דן רם שכונה "נעים" ובגדד חולקה לרבעים, לשֵׁם הגנה, ואז החלו צעירי היהודים במחתרת להתאמן אמּוּני נשק.
"וכך מספרת הבת דינה: "באחד הימים נתבקשה על-ידי המדריכה צביה מהתנועה, להכין את הבית שלנו למפגש ארצי, של כל המדריכים והשליחים הבכירים בעירק, משך חצי שעה, הגיעו מעל ל-25 חברים, כולם צעירים בגיל העשרים...מאוחר יותר הסתבר לנו, כי אִתם הגיע השליח ירחמיאל אסא, איש קיבוץ חולתה בגליל ושליח נוסף...הם נשאו דברים, והתקבלו החלטות, ובסיום כאשר דגל כחול לבן גדול, פרוש על הקיר, שרו את התקווה״. (עמוד 38). כמו-כן מעניין לקרוא בספר, על התקופה שקדמה לעלייה ההמונית הבבלית הגדולה לארץ, על ההצקות, המאסרים, פעילות התנועה החלוצית הציונית הבלתי לגאלית שקראה "צאו מבבל!" ועד לחקיקת החוק לשלילת האזרחוּת מיהודי עירק.
אישים בולטים מיהדות בבל:
אהרון מוצפי, מביא בפרק הדת והחינוך בבבל את העובדה, שעל כל ילד יהודי, החל מגיל שלוש ועד גיל שלוש עשרה, ללמוד - מעין חינוך חובה. הכלל "עשה לך רב"! היה מחייב. והוא מצטט מפרקי אבות ה'- כ"ד - "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד״.
מלבד זאת, הוא מתאר שבבבל ההשתלמויות ו"יִרחֵי כַּלָּה" חיְּיבו יהודיים להמשיך במסורת הלמידה, בנוסף לכמיהה לציון ולירושלים ומתן תרומות ורכישת קרקעות, על-ידי משפחת ששון, והקמת מוסדות בארץ, כמו בית ספר כדורי וכפר יחזקאל בעמק יזרעאל. לא מעטים היו התורמים למוסדות לימוד כמו סמי שמעון, ג'ורג שאשה, מאיר אליאס, יעקב נמרודי ואחרים.
כבר בשנת 1864 הוקם ביה"ס לבנים אליאנס, בו לימדו מדע, שפות ולימודי קודש. ובשנת 1909 נוסד בבגדד, גן ילדים מעורב עם חטיבה צעירה, בה לָמדו כשלוש מאות ילדים. ב-1924 ייסד הַמּוֹרֶה - פעיל ציוני את בית הספר המעורב, שנחל הצלחה רבה. פרנק עיני, יליד בגדד שחי בבלגיה, הקים בבגדד ביה"ס על שמו, ובשנת 1936 נתקבל חוק גיוס צבא החובה לצבא העירקי. מי שאין לו בגרות, חייב היה בשירות חובה לצבא העירקי לשנתיים, חוק זה, זירז צעירים יהודים ללמוד, על-מנת לא להתגייס ולא לאכול טָרף עם כְּלל החיילים המוסלמים, צעירים יהודים לָמדו בפקולטות למשפטים, לרפואה, לאוניברסיטאות ללמוד ולהשתלם. מוסדות הלימוד, כללו גם ישיבות רבות, שרבנו חכם יוסף חיים ייסד. ספרו "קָאנוּן אֵל נִיסָא" שנכתב בערבית, למען תקרא בו כל אישה יהודייה, תדריך ותטפח את ילדיה ללמוד חוכמה ודרך ארץ. לַסֵּפר הייתה השפעה רבה, על הנטייה לבעֵר בעֲרוּת ולהשתלם בכל עת תמיד. ניתן לקבוע, שיהדות בבל דאגה לפעול ולתרום למען הקהילה, הן בבבל הן בישראל. לא לחינם כינה אותה מר אפרים הלוי ראש המוסד לשעבר כ"האצולה העירקית".
בפרק השלישי מביא אהרון מוצפי, מידע על-אודות הסבים, הבנים והנכדים עם תמונות מאירות עיניים. הוא מזכיר את הרב עבודי מוצפי ז"ל ובניו עובדיה, שאהב ספרות מוזיקה והיסטוריה. והיה פייטן אך התפרנס מחייטות. כן הזכיר, את דינה מוצפי, שעלתה למעברת תל מונד, ואת ראובן מוצפי, ציוני אוהב ישראל שהצטיין, במתן בסתר ותרומה לישיבות וגם בניו הלכו בדרכו.
ראוי לציין, מתולדות חיי נאג'י שמואל כלאסצ'י, שהיה נער אמיץ וטוב לב, צנוע וישר דרך שהצטרף לתנועת החלוץ ול"שורה". נאג'י ניסה לברוח מבגדד עם קבוצת צעירים, דרך העיר בצפון עירק כרכוך, נתפסו ע"י המשטרה. הוחזקו חודשים במאסר, הועברו לבית הכלא "אַבּוּ עְ'רֵיב", שָׁם נשפטו לשלוש שנות מאסר עם עבודות פרך. ב-1952 השתחררו והגיעו לארץ. כאן הוכרו כאסירי ציון.
מקור השֵּם בּוּּלְבּוּל:
אהרון מוצפי הסביר בפרק זה, את מקור השם בלבול. וכיצד נוצר בחיבור המשפחתי עם משפחת מוצפי - כלאסצ‘י. וכך נוצר החיבור: לַסּב משה גבאי, היו תריסר בנים ובנות וכבני דורו, נהג יום יום להתפלל ולהנעים בקולו הצלול את התפילות, עד כדי כך, שהמתפללים כינו אותו הזמיר ובערבית - בּוּלְבוּּל. לכן, על-ידי נישואין עם בני המשפחה, נוצר הקשר. חלק מבני המשפחה התגוררו בעיר הדרומית עמארה, (היום מיסאן), המרוחקת כארבע מאות ק"מ מבגדד. אחד מבני משפחת בלבול - ראובן, היה הצורף היהודי הראשון בעמארה, כאשר רעייתו עזיזה הפליגה בספינות לבגדד לצורכי עבודה. מאוחר יותר, נטשה משפחת בולבול את עמארה לבגדד, וכאן, בארץ אני אישית, הכרתי את ציון בלבול ואת יחזקאל בלבול ואחיותיהם, בהיותם תושבי מעברת קסטינה.
בפרק הרביעי הביא אהרון מוצפי, מניחוחות בבל.
שבת
הקהילה ככלל שמרה שבת. בתי עסקיהם שבתו, גם המוסלמים חשו את השבת. השבת התאפיינה במאכלים, פיצוחי גרעינים, בתפילות, בדרשות, בשבחות ובפיוטים.
אהרון מוצפי מציין, שבשנת 1943 הגיעו אורחים חיילים יהודיים מצבא אנדרס הפולני שלחמו בהיטלר הם "נחטפו" על-ידי הקהילה לארחם ומהם שאבו מידע על-אודות אחינו באירופה.
כן אירחו יהודי בגדד את חיילי הבריגאדה היהודים והמפגש היה מרנין, לשמוע יהודים דוברי עברית מארץ הקודש ומאז נשתל השתיל של שורשי תנועת החלוץ המחתרתית בעירק.
ברית מילה
אהרון מציין שזוהי מצווה אלוהית רחוקה מן השכל וההיגיון, עוד בשנת 167 לפני הספירה אנטיוכוס הרביעי גזר על ביטול המצווה, אחת מסיבות פרוץ מרד בר-כוכבא.
יהודי בבל קיימו מצוה זו, בהילולה מסורתית, גם עִקְד אֶל יָאס, בערב יום השביעי לילוד בו הביאו את כיסא אליהו הנביא לבית אבי הבן, לקיום הברית. ואיזה בבלי לא מכיר הפיוט: "יהא שלום בחילנו" ולא טעם מן המאכלים המיוחדים שנאפו. וברכו על "הכּעְכ" - בָצק אפוי, והמתיקו את הפיּוֹת בלוקום.
כן יהודי בבל קיימו את זבד הבת, אבי הבת עלה בשבת לתורה לקבל הברכות "מי שברך את אימותינו הקדושות, שרה, רבקה, רחל ולאה, מרים הנביאה, אביגיל ואסתר המלכה בת אביחיל, הוא יברך את הילדה הנעימה ויקרא שמהּ בישראל...
בר מצווה
הבבלים לימדו את ילדיהם תורה עם טעמי המקרא, נביאים, כתובים, פתגמים ופסוקים מפרקי אבות. למדום להניח תפילין וקריאה בתורה ובספרי "נופי ילדות מבית אבא" בעמוד 202 הבאתי שיר אודות טקס:
בַּר- מִצְוָה (עזרא מורד)
מִשַּׁחַר יַלְדוּתִי הִרְגִּילַנִי אָבִי לָבֹא עִמּוֹ לַתְּפִּלָּה
וְשִׁנֵּן לִי תָּמִיד: "זְכֹר בְּנִי! נֶדֶר נֶדֶר וּמִלָּה מִלָּה.
וְכָל עוֹד קָטֹן הִנְּךָ וְלֹא בַּר מִצְוָה
אִשָּׂא אָנֹכִי בִּמְקוֹמְךָ עֻלְּךָ וַעֲווֹנְךָ"
גָּדַלְתִּי! יְמֵי הַיַּלְדוּת חָלְפוּ וְאֵינָם!
בַּר- מִצְוָה הִנֵּנִי אָבִי לאירועַ וְלַטֶּקֶס מְכִינֵנִי
כִּפָּתִי נָאָה וּבְגָדַי חֲדָשִׁים
טַלִּיתִי חֲדָשָׁה וּתְפִלַּי כְּשֵׁרִים
תִּיקֵיהֶם קְטִיפָה רִקְמָתָם יָפָה יָפָה
וַאֲנִי לוֹמֵד וּמְשַׁנֵּן, לַטֶּקֶס מוּכָן וּמְזֻמָּן!
בָּא הַיּוֹם! שְׁכֵנִים וּקְרוֹבִים בָּאו בֵּיתֵנוּ
לַעֲזֹר לְהָכִין וּלְקַבֵּל אוֹרְחֵינוּ
וַאֲנִי נִצָּב כְּחָתָן נִרְגָּשׁ וְנִפְעָם
אָבִי לְיָדִי פָּנָיו כִּפְנֵי מַלְאָךְ
וְצַהָלוּלִים וְגֶשֶם "מְלַבֵּס" נִתָּךְ
סַקְרָנִים סָגְרוּ עָלַי בַּסָּךְ כְּמַסָךְ
"תּוֹרָה צווה לָנוּ מֹשֶה מוֹרָשָה"
אֲנִי מְבָרֵךְ מִתְעַטֵּף בְּצִיצִית חֲדָשָׁה
נוֹטֵל תְּפִלִּין שֶׁל יַד מְנִיחָם עַל שְׂמֹאלִי
סָמוּךְ לִכְתֵפִי קָרוֹב לְלִבִּי
בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁלִּמְּדָנִי אָבִי
וּבְטֶרֶם אֲהַדֵּק לִזְרוֹעִי
מְבָרֵךְ עַל הַנָּחַת תְּפִלִּין
וּכְיָם בְּמַקְהֵלָה עוֹנִים:"אָמֶן"
דְּמָמָה! מֵאוֹת עֵינַיִים מַבִֹיטוֹת בִּי
בּוֹדְקוֹת תנועותיי מַעֲשַׂי
וּבִזרִיזוּת כּוֹרֵךְ הַרְצוּעָה
שֶׁבָע פְּעָמִים נוֹעֲצוֹת בִּבְשָׂרִי
שָׁחֹר עַל גַּבֵּי חוּם אֲדַמְדַּם עוֹרִי
מַכְתִיר רֹאשִׁי בִּתְפִלִּים שֶׁל רֹאשׁ
טוֹטַפְתָּם בֵּין עֵינַי עַל מִצְחִי
וּמְבָרֵךְ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין
וְשׁוּב כַּיָּם בְּמַקְהֵלָה עוֹנִים: "אָמֶן!"
וּבִתְפִלִּים שֶׁל יַד כּוֹרֵךְ שָׁלֹש כְּרִיכוֹת
בְּפֶרֶק אֶצְבָּעִי אֶמְצָעִית וּשְׁתַיִם בַּפֶּרֶק הַסָּמוּךְ
"וְאֶרַשְׂתִיךְ לִי לְעוֹלָם וְגוֹ"
וּמֵאֵי שָׁם קְרִיאוֹת "מָשָׁלְּלָא!"
ובניגון טַעֲמֵי הַמִּקְרָא "קַדֵּש לִי"
"וְהָיָה" "וּקְרִיאַת שְׁמַע!"
אָז מַכְרִיז אָבִי בְּקוֹל חֲגִיגִי
"בָּרוּךְ שֶׁפְטָרָנִי מֵעֻלּוֹ שֶׁל זֶה"
וְנוֹשֵׁק לִלְחָיַּי וְאַחֲרָיו אִמִּי
וְכָל הָאוֹהֲבִים רַבִּים רַבִּים רַבִּים.
חִיֻּכִים וּנְשִׁיקוֹת פִּצּוּחִים וְסֻכָּרִיּוֹת...
אָז נוֹשֵׂא הֶחָכָם דְּרָשָׁתוֹ
וְלֹא אָכְלוּ עַד יַתְחִיל הֶחָכָם
ומסיימים בִּסְעֻדַת דָּגִים,
נְטִילַת ידיים וְהַמּוֹצִיא
בִּרְכַּת מָזוֹן והוֹדָיָה.
הֶם יָצְאוּ הִתְרַחֲקוּ
נוֹתָרִים הַקְּרוֹבִים לָשִׁיר וּלְפַיֵּט
עִם "אָבּוּ שְׁבָחוֹת"
וְאִחֲלוּ: שָׁמֵח תְּשַׂמְּחוּ בְּחֻפּתָוֹ.
ראש השנה
חודש אלול, הוא חודש הסליחות, השְׁכמה עם שחר לתפילות עד ראש השנה עם מאכליו וטקסיו כולל מנהג התשְׁליךְ.
צום גדליהו בן אחיקם
גדליהו, מונָּה על-ידי מלְכות בבל, להנהיג את שארית העם שנותר בארץ, אחרי ההגליה של רוב העם לבבל. הקנאים היהודים הרגוהו כשם שנהרג רבין.
יום הכפורים
יהדות בבל כולה, הקפידה על הצום ביום זה ופקדו את בתי הכנסת והתרגשו מתפילת "כל נדרי". והקפידו לפני פתיחת ספר התורה לשיר את הפיוט:
חוֹן תָּחוֹן עַל בָּנֶיךָ
לָךְ שָׁבִים
וּבְפַחַד לְפָנֶיךָ נִצָּבִים
יְרֵאִים עֵת יִקָרְאוּ לַדִּין
כִּי עַל כֵּן בָּאוּ נַכְאָבִים
כן שָרו את שירו של משה אבן עזרא "אל נורא עלילה" וסיימו בתקיעת שופר.
סוכות
הוא חג האסיף, הקמת הסוכה ערב מוצא יום הכפורים ומברכים: מועדים לשמחה ומשיבים: חגים וזמנים לששון! החג קסם לצעירים שקישטו את הסוכה. ובשמיני עצרת הוצאו כל ספרי התורה לתצוגה ברבים ורוקדים ושרים והשמחה רבה.
חנוכה
בכ"ה בכסלו, אופים סַמְבּוּסַק ומדליקים נרות.
ט"ו בשבט
נחגג בבבל סביב השולחן, קידשו וברכו על פירות יבשים וטיילו בפרדסים ותרמו לקק"ל בקופסה הכחולה.
פורים
בי"א באדר הנשים מכינות מרצפאן, בקְלָווֹת, בעאבע וזנגולה, לילדים העניקו דמי פורים והעסיקום במשלוח מנות, קראו במגילה ושרו את הפיוט:
אִכְלו רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ
וּבִיְמֵי הַפּוּרִים בְּשִׂמְחָה שִׁמְרוּ
וְעִם שִׂמְחַתְכֶם הָאֶבְיוֹנִים זִכְרוּ
וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֶל נָכוֹן לוֹ.
וּבְשַׁרְח, תרגום לערבית:
כִּלוּ יָא אַצְחַאבּ אֶשְׁרָבּוּ וּסְכָּרוּ
וּבְאִיַּאם אֶל מְגַ'לָּה בִּלְפָרָח כַּתְ'רוּ
פסח
הוא חג העצמאות הראשון, של עם ישראל, שיצא מעבדות לחרות. טקס אפיית המצות וההגעלה, משחק ילדים של יציאה ממצרים בתחילת ליל הסדר, טקס הסדר, חיפש האפיקומן, ימי חול המועד, ושמירה על כשרות והערגה לשנה הבאה בירושלים.
חג העצמאות
בשנת 1949 רבים בבבל האזינו לרדיו, פלישת ארצות ערב והתנפלותם על ישראל הצעירה, גרמו למתח רב, אך החג נחוג בסתר, שרו התקווה ומעל פסגת הר הצופים ושיר הפלמ"ח. בליל החג קדשו ושרו כמובן במחתרת.
ל"ג בעומר
זהו אירוע לציון הניצחון של מרד בר- כוכבא שפרץ בהשראת רבי עקיבא בו היהודים מרדו כנגד הרומאים, בל"ג בעומר הכריזו על הניצחון של השנים 132-135 לספירה, שלוש וחצי שנות עצמאות, "לגאולת ישראל", שמעון נשיא ישראל, אך חיש מהר הרומאים דכאו את המרד, והביאו לפי עדות ההיסטוריון הרומאי דיו קיוס, חורבן על חמשים מצודות, 985 כפרים ועיירות, ו580 אלף מתו ונהרגו בקרבות ובראשם בר-כוכבא המצביא.
וכאז גם היום היו חילוקי דעות אודות המרד, היו שראו בו ניצחון ולוּ זמני על אימפריית רומי, היו שראו בו הרפתקה מיותרת שגרמה סבל מיותר. בבבל נהגו ללמוד "תיקון ל"ג בעומר".
חג השבועות
לאחר ספירת העומר, הן שבעה שבועות תספור לך מהחל חֶרְמש בקמה (דברים ט"ז), בבבל ערכו תיקון שבועות בו עסקו בלימוד תורה, קראו במגילת רות, הנשים הכינו "כאהי" בצק עלים ממותק זכר לארץ זבת חלב ודבש. החג כונה בבבל חג הביקורים- עיד אל זיארה - בו עלו לקברי צדיקים, יחזקאל הנביא, עזרא הסופר ואחרים. (עיין בספרי "מעל לדקלים" סיפור "בעל הצמות - אָבּו לִמְגִידִל" אודות הַזִיארָה אצל עזרא הסופר בעמוד 8).
תשעה באב
בט"ז באב, צמים לחורבן המקדש, הראשון והשני, בבבל נמנעו בחודש אב מלאכול בשר, לא נערכו חגיגות, ולא חתונות,, קראו במגילת איכה, לילדים סיפרו על חנה ושבעת בניה, שנתפסו ע"י הרומאים ונדונו באשמת הפרת מצוות הנציב שלא ללמוד תורה, הם נאסרו ועונו למות לעיני אמם חנה.
הפרק החמישי של הספר
בפרק זה הביא אהרון מוצפי תיעוד, כתבות, פרפראות ותמונות, דברי הלל לאם הבבלית מאת הרב בכור חוצין, קטעי שירה, שיריו של חיים חפר " הצפירה ההיא" וכן השיר "כנורות בבל". וכן הביא פרטים על-אודות אתר אֶלְגַ'זְרָה - האי בבגדד, אליו נהרו היהודים בחודשי הקיץ ללמוד שׂחִיָּה ולבַלּות ולנפוש. כמו-כן, הביא מוצפי, עֵדות של סאלם ביבי - מפקדו הראשון אודות, הפרהוד, וזיכרונות שלו ממלחמת יום הכיפורים ביום 6.10.1973, כן העלה דמותם של נופלים: רב טוראי חיים מוצפי ז"ל, רב טוראי רפאל מוצפי ז"ל, סגן יוסף מוצפי ז"ל.
כמו-כן הביא את סיפור חוויותיו מהשנים הראשונות לקום המדינה והשליחויות הקטנות שלו, וגם מכתבים על-אודותיו ומדבריו הוא בהזדמנויות שונות. מאמרו של דניאל סיריוטי אודות הסוף הטוב של מטוס העולים מעירק. כן הביא תרשים המשפחה לפרטי פרטיו.
אכן, למי שמתעניין ביהדות בבל, זהו ספר חובה לקריאה, וכל פרק מאיר עיניים, מלַמֵּד, ומדִּיף ניחוחות אהבת העם והארץ. ראוי לציין, שהסוציולוג יוסף מאיר בספרו "התפתחות חברתית ותרבותית של יהודי עירק" מָנָה 213 שְמות רופאים, 231 מהנדסים, 137 רוקחים וכימאים, מאות עורכי דין, רואי חשבון, מורים, פקידי אוצר, עובדי רכבת, נמלים, לא מעט שופטים, שרי מממשלה, פרופסורים, אנשי תאטרון, בנקאים, מוזיקאים, שגרירים עיתונאים ואחרים.
גם בארץ, יהדות בבל, הצטיינה באישיהָ כמו הרב נסים - הראשון לציון, הרב אליהו מרדכי, הרב דורון בקשי דורון והרב עובדיה יוסף וכן אחרים, כמו הרב אליהו מנו, הרב יהודה פתיה, יצחק כדורי, סלמן חוגי עבודי, הרב סלמן מוצפי ראוי לציין, השופטים בבית המשפט העליון: אברהם חלימה, אדמונד לוי, ואבות בית הדין עזרא בצרי והרב סלמאן עבודי חוגי, עזרא קמא ואחרים.
ובממשלה: השרים משה נסים, משה שחל, פואד בן-אליעזר, שושנה ארבלי, שלמה הלל, מרדכי בן פרת, ובביטחון: הרמטכ"ל משה לוי ויצחק מרדכי ואחרים.
שגרירים: ד"ר עובדי, שלמה הלל וצבי גבאי וכן פרופסורים בכל התחומים: שמואל מורה, ששון סומך, שאול משעל, עוזי רבי, משב כרמלי, אמנון מועלם, ראובן שוקר ואחרים.
עיתונאים: נסים משעל, גיא בכור, ברוך מאירי, כרמלה מנשה, רוני דניאל, צבי יחזקאלי, שלמה אלדר ואחרים.
רפואה הפרופסורים: עזרא קראין, בדרי עזיז, שאול שאשה, יחזקאל סמרה, זמירה סמרה, זק סלמון, סהר גדעון, ד"ר בהארי, ד"ר הודה מוצפי, ד"ר אמנון מוצפי, ד"ר לוי יחזקאל פרופסור הרצל סלמון, ד"ר יוסי פרק, ד"ר אורי אברהם ואחרים.
וכן בנקאים וכלכלנים: יהודה אסא, צדיק בינו, שלמה אליהו, שלמה עמית, פרופסור אפרים צדקה, ירון זילכה, שלמה מעוז, דוד בר לב, צביקה שואן ועוד.
יהודים יוצאי עירק בתחום התאטרון: אלברט אליאס, ששון גבאי, גורי אלפי, עודד מנשה, מנשה נוי, אורי גבריאל, ענת אביעד, יצחק בטאט ואחרים.
בתחום המוזיקה: גיל שוחט, יאיר דלל, יצחק אבישור, יוסי חרי, דוד טאסה, דאוד אקרם, ויקטור עודה, אליאס שאשה, פלפל גורג'י, ציון כהן, צברי עשור, עזיז ג'לאל', סוזן שהרבני - אימאן, רחל יחזקאל ועוד.
אנשי צבא ומודיעין: גדעון עזרא, שמואל סמי מוריה, אילן מזרחי, פרופסור שמש, ד"ר אליהו כהו, אבנר ירון, גדעון שמש ועוד רבים.
ובצה"ל: רב אלוף משה לוי, אל"ם יהודה לוי, האלופים שלמה ענבר ואליעד פלד, אלוף משנה שמואל מוצפי, סא"ל גיל חלץ ואברהם חלצי ואחרים.
אנשי מחקר: הפרופסורים פנינה מוצפי, חזי מוצפי, סמי סמוחה, יצחק אבישור, שמש היסטוריה, רימונד מורה, ג'מיל דעבול, לב חקק, ד"ר נסים קזז, יוסף מאיר ועוד.
סופרים ומשוררים: אלי עמיר, סמי מיכאל, עזרא חדד, עזרא מורד, יוסי אלפי, סמיר נקאש, אנואר שאול, פרופסור חביבה פתיה, רוני סומק, אמירה הס, האחים הרצל ובלפור חקק, אליהו מנצור, זקלין שעשוע, אוסנת אברהמי, שאול חדד.
אנשי חינוך: אהרון מוריאלי, עזרא מיכאל, שלום כתב, יחזקאל עזיז, יעקב צמח ועוד רבים מנהלים ומחנכים.

תאריך:  14/05/2018   |   עודכן:  14/05/2018
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עליס בליטנטל
כמה קשים היו חיי היהודים באירופה לפני מאה שנה, ועד כמה היו צריכים להתפלש כדי לשרוד    את חיי מצוקת היהודים במזרח אירופה החייה לעד הסופר הדגול שלום אש    עירד רובינשטיין ביים מחזה מופלא המנווט את השחקנים הנפלאים כמו הם עצמם חיו אז    והקהל מתענג על תמונה חיה ובועטת של המציאות אז במחזה "מלך הכלבים" בבית לסין
איתמר לוין
התביעה נגד עזבון בן-אליעזר היא כל כך בלתי הגיונית, בלתי מוסרית ובלתי אנושית - עד שיש לה רק שני הסברים: או שזוהי סחטנות מצד המדינה או שזוהי נקמה במי ש"העז" למות ולקלקל לפרקליטות את ההצגה
זכי הלר
שבועות ידוע כחג שבו נוהגים לאכול מוצרי חלב ובמד"א מזכירים לכל מי שאובחן על-ידי רופא כאלרגי למוצרי חלב ורגיש ללקטוז, להצטייד במזרק אפיפן לטיפול בהתקפי אלרגיה
איתמר לוין
ידיעות אחרונות לא יכול לסבול את ההישג של נתניהו    התקשורת האמריקנית לא מבינה את המזרח התיכון    בג"ץ עלול היה למנוע את המעבר    מרצ הופכת למפלגה אנטי-ציונית    התרגיל השיווקי של העבריין והלקקן
אלי אלון
"בית לוין" הוא מבנה דו קומתי גדול הניצב על גבעה במרכז כפר שמריהו, ונקרא על שמו של המנהיג הציוני והוגה הדעות ד"ר שמריהו לוין (1935-1867)
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il