הבית הלבן של
דונלד טראמפ הפך מיומו הראשון לתופעה ייחודית בתולדות אמריקה והרושם הזה הולך וגובר מדי יום. לא רק בתחומי המדיניות אלא גם ברובדים הפנימיים הנוגעים בעבודת הממשל. קווי ההפרדה החוקתיים בין הנשיא לבין הקונגרס החלו להטשטש יותר ויותר. לא מדובר עוד רק בדו-שיח בין הרשות המחוקקת והמבצעת אלא גם בלחצים אישיים של טראמפ על הרפובליקאים בקונגרס לתמוך בכוונותיו ובמדיניותו. אין הוא נמנע ללכת לגבעת הקפיטול, מושב הקונגרס, או להזמין את המחוקקים לבית הלבן. נכון, לא בכל הוא הצליח. שתי הבטחות רועשות ממערכת הבחירות טראמפ כשל להעביר בקונגרס: אובמהקר - תוכנית הבריאות הממלכתית של אובמה ובניית גדר הגבול עם מקסיקו.
בחודשים האחרונים נדמה כי התנהלותו היומיומית של טראמפ באמצעות ציוצי הטוויטר הבלתי פוסקים, שהפכו בפועל לקווי מדיניות, הוראות והנחיות, לצד השתלחויות אישיות במתנגדיו, הפילו כנראה מורא על ראשי הרפובליקאים שהפכו למנזר השתקנים או במקרים רבים לחבורת מעודדים. יו"ר בית הנבחרים
פול ראיין החליט לא להתמודד יותר על משרה פוליטית ויש המסבירים זאת באי-יכולתו להתמודד מול טראמפ למרות העוצמה המצוייה במשרה השלישית בהירארכיה האמריקנית.
היום לא מוכרים ממשלים דמוקרטיים בהם שולטת הסגידה למנהיג כפי שקורה בארה"ב, סגידה שהפכה לתופעה שגרתית וגלויה. האיש המתעלה מעל האחרים הוא סגן הנשיא
מייק פנס שלעתים קרובות מגחיך עצמו בהופעותיו הפומביות בדברו גבוהה גבוהה בטראמפ וזוכה בשל כך לכינויים של חנפן ומתרפס. באחת מישיבות הקבינט הוא הלל את טראמפ כל 12 השניות במהלך שלוש הדקות של דבריו. סגן הנשיא האמריקני אמור לסייע לנשיא ובמקרים מוגדרים בחוקה לבוא במקומו אבל אין מצפים ממנו לוותר על אישיותו ויושרתו. ריצ'רד צ'ייני כסגנו של ג'ורג' וו. בוש ו
ג'ו ביידן סגנו של אובמה, היו אנשים חזקים באופיים ובתפקודם, בעלי אג'נדה מוגדרת שלא העיבו על תמיכתם בנשיאם. פנס בכל הופעותיו הפומביות עם טראמפ מצטייר יותר כעוזר הניצב מאחוריו ובצילו. תמונה מפורסמת להעיד על כך היא בהצהרת טראמפ על הכרתו בירושלים כבירה והעברת השגרירות. העובדה שזה חוזר על עצמו מעידה כי זה מה שטראמפ מצפה לו.
ג'ון מקיין כמשל
התופעה קיבלה בימים האחרונים זווית חדשה ולא מהוגנת בעליל. הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין מתמודד עם מחלה סופנית, סרטן במוח. האיש הוא גיבור אמריקני שבמהלך מלחמת ויטנאם כטייס צי נפל בשבי ונפצע קשה. כבן לאב אדמירל בצי הוצע לו להשתחרר במסגרת חילופי שבויים אבל הוא סירב כהזדהות עם שבויים אמריקנים הנותרים מאחור. במהלך חמש שנות שביו הוא עונה קשות ולבסוף הודה שהוא פושע מלחמה. במהלך מערכת הבחירות האחרונה השתלח בו טראמפ באמרו כי איננו מעריך את מי שנופל בשבי. את העובדה כי הוא עצמו התחמק חמש פעמים מהגיוס למלחמה הוא כמובן לא הזכיר. מאז הפכו שניהם צהובים זה לזה.
מקיין הסתייג לפני כשבוע ממינויה של ג'ינה הספל לאשה הראשונה למנהלת הסי.אי.איי בשל חלקה במדיניות העינויים של הארגון לאחר אירועי 9/11. כמי שחווה זאת אישית מקיין הפך את הסתייגותו זו לאחד מעקרונותיו המרכזיים. והנה פרצה סערה בתקשורת האמריקנית כאשר נודע כי בשיחה סגורה התבטאה עובדת זוטרה בבית הלבן כי עמדתו של מקיין "לא חשובה כי ממילא הוא גוסס". תגובת הבית הלבן? לחפש מי הדליף את הדברים. לא נשמעה כל אמירה ערכית מצד אישי הממשל או הקונגרס הרפובליקאים.
מקיין מבלה את הזמן שנותר לו בחוותו באריזונה. משם הוא מעביר את מסריו, כולל ספר המסכם את חייו שפורסם עכשיו. ידידים ויריבים פוליטיים מבקרים אותו. שר ההגנה
ג'יימס מאטיס לא חסך בשבחיו: "כל מה שאני אוהב באמריקה נמצא באיש זה". מקיין מפוכח עד הסוף הודיע באמצעות דובריו כי הוא מבקש שמייק פנס ייצג את הממשל בלוויתו שתערך בוושינגטון וכי הוא מצפה שטראמפ יעדר ממנה. לא קשה לנחש כיצד הוא קיבל את הלבנת פניו ועולה החשד כי בשל כך לא פוטרה אותה עובדת זוטרה בבית הלבן, לעומת הבכירים הרבים שנאלצו לעזוב ברגע שנס ליחם בעיני טראמפ. כנשיא הוא נוהג כפי שנהג בתור מנחה בתוכנית הטלוויזיה "השגריר", your are fired. ההבדל היחיד שאז הוא אמר זאת בפרצופו של המפוטר וכיום הוא עושה זאת גם בטוויטר, כפי שנהג עם
רקס טילרסון, מזכיר המדינה.
ממשל המתנהל לפי מצבי רוחו של המנהיג הוא לא ערובה ליציבות, להתנהלות מסודרת, הגיונית ועקבית. במדינות שאין בהן אופוזיציה ממשית דוגמת רוסיה, טורקיה וכמובן
קוריאה הצפונית, רוחו של המנהיג שורה על כולם והכל נעשה בדברו. בממשל דמוקרטי של איזונים ובלמים גם מנהיג שסמכויתיו רחבות מאד, דוגמת נשיא ארה"ב, חייב להכיר בריסונים עצמיים כדי לא לחרוג מהמסגרת. אפשר לצייץ שוב ושוב כי הניו-יורק טיימס הוא עיתון מפסיד ומושחת ולחזור שוב לבחירות שהתקיימו לפני שנה וחצי כדי להזכיר כי המנצח. מלבד טיפוח האגו העצמי אין לכך כל משמעות ממשית. הקוראים כאן מוזמנים לגלגל (כן, גוגל) בערך "טראמפ נרקיסיזם" ולהתרשם ממגוון הדעות המציירות את דמותו. אין להסיק מהן מסקנות מרחיקות לכת אלא לקבל תובנות נוספות הנוגעות באיש שהשפעתו היום על הזירה העולמית גדולה מכל אחד אחר.
