המינהל והמחוקק הישראלי פועלים עם ידיים קשורות מאחורי הגב, השולטים בכיפה הם המשפטנים, והמבחן, מבחן בג"ץ, האם בג"ץ יאשר או ידחה, האם בג"ץ יבקר או יחבק.
והכל על-פי כללים אמורפיים שנולדו מכוחה של מהפכה שלטונית שקטה פרי יצירתו של הפרופסור
אהרן ברק, מהפכה אשר העבירה את מושכות השלטון לשיקול הדעת של בתי המשפט המנהליים.
ולא רק את מושכות הרשות המבצעת אלא גם את מושכות הרשות המחוקקת העברנו לידי בית המשפט, 15 אנשים אשר מנהלים את הכנסת והממשלה, כולל בנושאים אשר בוודאות ראויים להחלטת הדרג הפוליטי, והדרג הפוליטי בלבד.
איך עוצרים את הרכבת הבלתי מרוסנת הזו? איך בולמים את הדהירה הזו אל התהום? דרך אחת היא דרך החקיקה, באמצעות חוק יסוד החקיקה, וכאן מדובר בתהליך שארך שנים ויארך עוד שנים, ובינתיים הבית בוער.
החלופה הנכונה והזמינה היא להעמיד את מול מבחן בג"ץ מבחן אחר, מבחן ההתגברות, וכשם שלפני כל החלטה של הרשויות שוקלים המחליטים שמא לא יעברו את מבחן הבג"ץ ולכן החלטתם תיפסל, כן ישקול מעתה ואילך בית המשפט שמא לא יעבור את מבחן ההתגברות והחלטתו תיפסל.
אפילו אליבא שנשיאת בית המשפט העליון בדימוס חיות, פסקת ההתגברות בקנדה לא "זוכה" לכל שימוש, גם כאן אצלנו, נעשה שימוש בפסקת ההתגברות בחוק יסוד
חופש העיסוק רק פעם אחת, אותה פעם שלשמה נחקקה הפסקה.
ולשאלת הנשיאה נאור מדוע אנחנו צריכים את הפסקה הזו, התשובה היא מאוד ברורה, אנו צריכים אותה על-מנת למנוע מבית המשפט את השתעבדותו לכוח, על-מנת שמול מבחן בג"ץ לא ייוותר הואקום הקיים, והוא יאוזן על-ידי מבחן נגדי, מבחן ההתגברות, והאיזון הזה הוא שיבטיח את מיעוט העילות להפעלת מבחן בג"ץ ובמקביל יבטיח את מיעוט העילות להפעלת מבחן ההתגברות.
