רבים מבכירי במערכת הביטחון שפורשים, נחים איזה חודש חודשים שלושה, ואז פוערים את פיהם. בסרט, בכתבה עיתונאית, בראיון עם התומכת המושבעת של ראש הממשלה
אילנה דיין, ואחרי כל כזה ראיון או קמפיין נראות ישר התוצאות: ראש הממשלה עולה בסקרים.
ראשי שב"כ, מוסד וביטחוניסטים אחרים, מחפשים מלוכה ומקבלים אתונות. כל מכה שהם מנסים להכות מתחת לחגורה, תוך חשיפת סודות מדינה, ותוך הצגת אפסותם כמנהלים בכירים במערכת ביטחונית שלטונית, מחזקת ובצדק את ראש הממשלה, ומוסיפה לו עוד ועוד תומכים, כי מי אשר שירת את המדינה, נהנה ממשכורתה ומתנאי הפנסיה השמנים שהוא מקבל, ומשתמש במידע הסודי ממקום עבודתו הממלכתי כקרדום לחפור בו, מוכיח לציבור עד כמה לא ראוי היה לשאת בתפקידו הרם, ומוכיח לציבור עד כמה זקוק הציבור לאדם כמו ראש הממשלה שיעמוד בראש מערכת אשר ברמות המקצועיות שלה מתגלים פתאום אנשים בינוניים שכאלה.
תמיר פרדו לא היה תמיד ראש המוסד. טרם מינויו הוא ערבב בפרשת הרפז. תמיר פרדו הוא זה שהעביר (לעיון בלבד) יחד עם חברו (אל"ם במיל.) את המסמך המזויף מלשכת סגן הרמטכ"ל דאז, למשרדו של המקור של
אמנון אברמוביץ' ובכך ירה את יריית הפתיחה להעברת העותק שפורסם מלשכת הרמטכ"ל לאותו יעד.
לאחר מעשה כזה, יש אך להתפלא שפרדו מונה לתפקיד הבכיר, ולכן אין כלל לתמוה על הראיון שנתן לאילנה דיין. אני רואה קשר ישיר ובולט, בין הערבוב בפרשת הרפז טרם מינוי כראש המוסד, ובין הערבוב עם אילנה דיין לאחר שסיים את תפקידו כראש המוסד, וגם הציבור השקול רואה את הקשר הזה, אפילו אם אינו בקיא בפרטיו. והתוצאה המתבקשת, עליה עוד ועוד בתמיכה של הציבור בראש הממשלה.
מכות מתחת לחגורה כואבות ואינן נעימות, אך באופן כללי מקצוע הפוליטיקה הוא מקצוע לא ידידותי, לא כיפי, התוצאה המיוחלת לא נמדדת ברמת ההנאה אלא נמדדת בסקרים ובקלפי.
אבי גבאי נהנה, אך מביא חרבון למצביעיו,
יאיר לפיד עף על עצמו, ויביא חרבון למצביעיו, ולעומת זאת, במבחן התוצאה, חובה על ראש הממשלה להודות למר פרדו ולחבריו הביטחוניסטים החשפנים, על הסיוע הרב שהם מביאים לתמיכה הציבורית הגוברת והולכת בו ובמפלגת השלטון.
גם אם תמיר פרדו ואילנה דיין לא התפקדו פורמלית למפלגת השלטון, הרי שתועלתם האלקטורלית למפלגה ולעומד בראשה, רבה משמעותית מחברים רבים הרשומים כבר במפלגה.
