X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
על פניה נראית החלטת הרמטכ"ל בעניין תא"ל וינטר לגיטימית, אבל לא "חכמה" לפרשה פוטנציאל להתפתח למשבר אמון נוסף ומיותר בין צה"ל לחלקים רחבים בציבור, כפי שהיה במקרה אלאור אזריה, שאיננו זקוקים לו טוב יעשה הרמטכ"ל אם ימצא דרך מכובדת להשאירו בצה"ל
▪  ▪  ▪
וינטר. לפזר עננות [צילום: פלאש 90]

החלטתו של הרמטכ"ל לא לקדם לתפקיד מפקד אוגדה את תא"ל וינטר, עשויה לבשר משבר אמון נוסף בין הציבור (הימני בעיקר) לבין הרמטכ"ל וצמרת צה"ל, כפי שנוצר בעקבות פרשת אלאור אזריה. ברור שהמקרים שונים במידה רבה זה מזה, אולם משותפת להם העובדה שהם נמצאים על התפר שבין השקפות העולם המאפיינות את גישת הימין והשמאל לשאלות מוסריות, משמעתיות וערכיות, שנגזרות מהשקפות עולם שיסודותיהן אינם זהים. התפיסה הלאומית שואבת את עיקר עמדותיה מהמסורת היהודית, כתבי הקודש והעמדת ערך חיי האדם במרכז, תוך הדגשת הסולידריות היהודית, באמצעות ביטויים המבחינים בין "עניי עירך" "לעניי העולם". התפיסה הפוסט-מודרנית "אוניברסלית", מדגישה את הפרט ומדחיקה את הקולקטיב. בכך היא נבדלת מהותית מהגישה היהודית ומחוללת משבר פרשנויות, שגולש למשבר ערכים בין שתי התפיסות.
פרשנויות באמצעי תקשורת (דברי פרשנים ומאמרים בכתבי עת שונים), בעניינו של וינטר, נוטות להעריך ולעיתים אפילו לשפוט את החלטת הרמטכ"ל מזווית ראיה של הלגיטימציה, אשר נשענת על אחת ההשקפות בלבד - כל דובר ועמדתו, כל דובר והאסמכתאות שלו. במקרה אזריה ובמקרה וינטר גם יחד וחרף השונות ביניהם, השאלה המטרידה ביותר היא האם המעשה אוביקטיבי, הוגן ולפיכך גם צודק. הספק הוא שמטעמי נוחיות ותחת לחץ חוגים קיצוניים בישראל ומחוצה לה, מקבלת הגישה "האוניברסלית" משקל עודף במערכת השיקולים הפוליטיים והפסאודו-פוליטיים, שתוצאתו עשיית אי-צדק לאנשי אמוני ישראל.
במקרה אזריה, ניתנו על-ידי הרמטכ"ל ושר-הביטחון הסברים, שלדעת רבים נבעו מגישה מוטה מסיבות שגויות, נגד חייל ישראלי ולטובת מחבל שביקש לפגוע בו ובחבריו. ההחשדה נבעה משגיאה בעיתוי פרסום דבריהם ומעמדה חד-צדדית בוטה נגד החייל. זאת כאשר רבים בציבור סברו שגם אם טעה בשיקול הדעת במעשהו, התוצאה של המעשה הייתה ראויה ונכונה, גם אם לא עמדה במבחן הלא אוביקטיבי של "התקינות הפוליטית".
נראה שבמקרה הנוכחי למד הרמטכ"ל לקח מסוים מאותה פרשה ובחר לקבל את החלטתו מבלי לפרסם לה הסבר או הנמקה. אולם, דומני שיתכן ששוב טעה בכך שאינו מסביר לציבור את מניעיו, לפחות ככל שהם אינם נוגעים לצנעת פרט מובהקת. בעברו של וינטר שתי עובדות מרכזיות שידועות לציבור או לחלקים רחבים ממנו. וינטר הוא חייל וקצין מעולה, עם ביצועים וכושר מנהיגות צבאיים גבוהים וקודם כבר על בסיס זה לדרגה בכירה בצבא. ככל שניתן היה להתרשם מדרכו עד כה, אין מניע ידוע או מוכר שיעצור בעד קידומו הלאה; ואני אומר זאת בהסתייגות על כי תיקו האישי וכל פרטי הקריירה הצבאית שלו אינם חשופים וגלויים לציבור.
זיקה ליהדות ולמסורת
מאידך-גיסא, וינטר בוּקר בעבר על עמדות אמוניות שהביע בעל-פה ובכתב, אם בפקודות יום שפרסם לחייליו ערב יציאה למבצע צוק איתן ואם בהזדמנויות אחרות, בתפקידיו כקצין בכיר שרקעו החינוכי-תרבותי נסמך על לימודי יהדות במוסדות אמוניים. העוקץ של מקרה זה הוא שאותן דעות ועמדות פונדמנטליסטיות הרואות פסול כמעט בכל ביטוי של זיקה ליהדות ולמסורת ישראל, מתייחסות לכל אירוע שאינו עולה בקנה אחד עם האוניברסליזם האבסולוטי שלהם - כ"הדתה" דהיינו ככפייה דתית, כניסיון אקטיבי להשפיע, כביכול מתוקף הסמכות הצבאית, על חיילים שאינם באים מרקע חינוכי דומה "להמיר את השקפותיהם".
לטיעון זה "זנב פוליטי" עבה וצבוע בגוון של רוע-לב מובהק, השואב את טיעוניו מימי ההינתקות של שרון מעזה, ומהוויכוח הציבורי שהתנהל באותם ימים. מוקד הוויכוח היה בשאלת האפשרות שחיילים אמוניים יראו חובה או רשות לעצמם לסרב פקודה למפקדיהם מתוך ציות לרבניהם-מוריהם הרוחניים. העובדה שבסופו של יום אירועים כאלה היו מיעוט מבוטל מכלל המקרים הקשים שליוו את ההינתקות, אינה באה לידי ביטוי בוויכוח כאשר הוא גולש לפסים הפוליטיים. היותו של שר החינוך ד'היום איש המחנה הדתי לאומי, מקצינה עמדות וטיעונים אלה עוד יותר.
הלחץ הציבורי של טיעונים אלה, משפיע על תהליכי האיזון המתחוללים בתוך צה"ל, ומהוויכוח המתמשך על טיב, איכות ותמהיל החינוך האזרחי והדתי במערכות החינוך הציבוריות. סביר מאוד בעיני שהקצנת עמדות בכל השאלות של יחסי דת מדינה בישראל, אינה יכולה לפסוח על הצבא. העובדה שהממשלה אינה נדרשת לנושא במידה מספקת, אינה נכנסת לעובי הקורה ואינה מכריעה באופן דמוקרטי בשאלת אופיה של המדינה ומכאן גם בשאלת הפרשנות הקובעת בחיים הציבוריים, מחייבת את הצבא למצוא דרכים משלו להתמודדות עם סוגיות, שגדולות אפילו ממנו; וזו בעיה לאומית בעלת השלכות רחבות.
בעבר היה, במיוחד ביחידות הקרביות של משרתי הקבע בצה"ל, גרעין מספרי חזק ובולט של ההתיישבות העובדת. חלקים נרחבים של שכבה חברתית זו, התאפיינו בתפיסת עולם חילונית מובהקת עד כדי אנטי דתיות. על-רקע ההגמוניה של שכבה חברתית אידיאולוגית זו בחברה הישראלית, והעובדה שתהליכי המיון והקידום הצבאיים מטבע הדברים לא פגמו ביחס המספרי הגבוה של יוצאי הזרם הזה גם בפיקוד העליון הצה"לי, היה משקלם של יוצאי ההתיישבות העובדת בפיקוד צה"ל גבוה ממשקלם היחסי בחברה הישראלית. באותם ימים נחשב השרות בקבע בצה"ל כשליחות, העולה בקנה אחד עם תפיסת ההגשמה החלוצית; וההגמוניה האזרחית הולידה גם הגמוניה בשורות הצבא.
צבא העם
המהפך הפוליטי ב-1977, שינה בהדרגה את יחס ההתיישבות העובדת לשירות בקבע כייעוד חלוצי. לשינוי תרמו גם חילוקי דעות, שהתפתחו בין הימין לשמאל בשאלת הפתרונות המדיניים הראויים לשטחי איו"ש ששוחררו על-ידי ישראל מהכיבוש הירדני ב-1967. המצב בהתייחסות הציבור להתנדבות לשירות קרבי ארוך טווח בצה"ל, התהפך בהדרגה והואץ אחרי משבר ההינתקות מעזה (2005). מבחינת הציונות-הדתית היה בכך ביטוי כפול: א. השלמה עם מרות המדינה, ב. צורך לאזן את הדעות בפיקוד העליון כך שישקפו בצורה מאוזנת יותר את מאזן העמדות בציבור - אחרי הכל מדובר "בצבא העם". מספר משרתי הקבע ביחידות הקרביות מבין יוצאי התנועה הדתית לאומית וישיבות ההסדר עלה, והחליף למעשה בבכורה היחסית את הקבוצה הקודמת של ההתיישבות העובדת. שינוי זה נתפס על-ידי חלקים בקבוצה החילונית "כאיום" בהדתת הצבא.
מבלי להיכנס למחקר המדעי כמותי של הסוגיה, שנעשה באוניברסיטאות, בחלק ממכוני המחקר ובאגף כוח האדם של צה"ל, יהיה הגיוני להניח, שמהפך בתמהיל הרכב המתגייסים, מחולל במשך הזמן מהפך דומה גם בין המשרתים בקבע ובכללם מי שמתקדמים לתפקידי קצונה בכירים בחילות הקרביים. תהליך השינוי עורר אצל יותר מגורם אחד, את שאלת ההשלכות האפשריות שלו על מציאות, שבה אולי תעמוד ישראל שוב בפני דילמה פוליטית, של סתירה בין החלטות ממשלה וכנסת לבין נטיות לב שמקורן באמונה, אידיאולוגיה או "מצוות רבנים מלומדה"2
כשם שלא ניתן להוכיח שחייל חילוני ימלא תמיד אחר פקודה שתעמוד בסתירה לעמדותיו האידיאולוגיות או לצו מצפונו, יהיה מקור הצו אשר יהיה, לא ניתן להוכיח גם את ההפך. כמו-כן, הוכח בפועל שגם אצל חילונים מובהקים כיוצאי ההתיישבות העובדת, נמצאו מפירי פקודה וסרבנים, שסירבו לשרת בשטחי היערכות מסוימים, סרבו למלא פקודות שהיו קשורות בהתייחסות לתושבי איו"ש או עזה הערבים או, כפי שקרה במלחמת לבנון הראשונה, סירבו למלא פקודה חוקית של מפקדיהם (לפעול מעבר לקווי התכנון הראשוני של מתווה המלחמה), והאריכו בכך את משכה או חיבלו בהשגת מטרותיה האסטרטגיות (כגון, סילוק אש"ף מבירות). סירוב זה נומק, כמובן, בשיקולים מצפוניים, אידיאולוגיים ונורמטיביים - ערכים עליונים בסולם הפוסט-מודרני "האוניברסלי".
הנקודה הקריטית בדיון זה, היא שאסור שהחלטת הרמטכ"ל לגבי תא"ל וינטר, תיתפס בציבור כביטוי לאמון סלקטיבי של הפיקוד הבכיר בצבא, בסקטורים שונים של אוכלוסיית המתגייסים והמשרתים. התקבעות תחושה כזו אצל המשרתים בסדיר, קבע או מילואים, עשויה לחולל משברי אמון ושירות חמורים. כעניין של מדיניות, סקטורים שאינם מצהירים במפגיע על מוכנות לשרת בצה"ל כמיטב יכולתם ובהתאמה מלאה עם חוקי הצבא ופקודותיו, אינם צריכים להתגייס כלל ויש לנקוט כלפיהם עמדה ממלכתית שלילית תקיפה. האחרים חייבים לזכות באמון מלא של שלטונות הצבא, כנקודת מוצא להערכת התנהלותם וקידומם בשירות; ומי שמועל באמון ייענש במלוא החומרה. כל הקריטריונים בשאלות אלה חייבים להיות ישראלים ותואמים את צרכי הביטחון הלאומי שלנו.3
אורך רוח
אי-אפשר לטעון ברצינות שאיזנקוט אינו מקדם קצינים בעלי רקע דתי-לאומי. אבל אפשר לשאול שאלות אחרות, שעל אחדות מהן הצבעתי לעיל, ונראה שצריך בהחלט לשאול אותן. כמו-כן אינני בא לטעון שהרמטכ"ל חייב למסור דוח מפורט על שיקוליו בהחלטה לקדם קצין ובאיזה מסלול קידום לבחור עבורו; הוא אינו חייב בכך. אולם, הואיל ובאווירה הקיימת עשויות לשונות רעות לנצל ניצול שלילי את הדרך בה פעל הרמטכ"ל בעניינו של וינטר, עדיף שהוא אישית יפזר את העננים כבר עתה, למען לא תתקשר מעל ראשנו חשרת עבי-משבר; לא מפני שהוא חייב בהסבר אלא מפני שכך נכון לעשות מבחינה לאומית. ראינו בפרשת אזריה כיצד שיקול דעת "נורמטיבי" מדי בנסיבות דומות עשוי להפוך למשבר. אין לנו צורך בעוד פרשה, שמשקלה הסמלי עשוי להיות כבד בהרבה מזה של מקרה אזריה.
הטיעון המרכזי במאמר, הוא שבנסיבות הקיימות הדבר מומלץ מאוד, בכדי לפזר עננוּת של שמועות שנפוצו בציבור סביב שאלת המדיניות שנוקט הצבא, באיזון בין הטענות להדתה לבין הטענות לאפליה (או דחיקה) מטעמי דת או ספק-סרבנות והפרת-משמעת.
לפרשה הנוכחית שני רבדים: הרובד האישי הקשור בסוגיית ההתאמה המבצעית-פיקודית והרובד העקרוני הקשור בשאלת השתייכותו הסקטוריאלית של וינטר; שני הרבדים שלובים זה בזה. המענה המשולב צריך דה-פקטו להשאיר את וינטר בצבא לאחר סבב המינויים הנוכחי. הדבר אפשרי רק אם יהיה ברור לו שאין הוא חסום ברמה העקרונית לקידום (שהרי אם לא כך, אין סיבה שיישאר). עוד עליו להבין ולקבל שבסבב המינויים הבא תהיה ההחלטה בידי הרמטכ"ל שיחליף את איזנקוט. צה"ל מספיק מתוחכם ומספיק עמוס עבודה בכדי שידע למצוא לווינטר תפקיד הולם לכישוריו לתקופת מעבר, שלאחריה יוכל להתמודד התמודדות פתוחה על קידום, בהנחה שאת התפקיד החדש ימלא לשביעות רצון מפקדיו.
מבחינתו של וינטר סבלנות ואורך-רוח במקרה כזה יהיו מידות ראויות אם מאחורי ההבנות יעמדו צמרת צה"ל שר הביטחון וראש הממשלה. למעשה זו הדרך היחידה היכולה להותירו בשירות עם אופציה לקידום במצב שנוצר עתה. מהלך מתקן של הרמטכ"ל שאין בו התנצלות אלא הבהרה, עשוי להסיר את הנושא מסדר היום ללא סערה ציבורית מיותרת ונזקים מורליים ותדמיתיים.

הערות

1. תיאור זה רק מדגים את מורכבותה של השפעת חוסר ההכרעה הלאומית שלנו בשאלת גורל שטחי איו"ש בתפיסה הלאומית של מהותה ומשמעותה של מדינת הלאום היהודי על כל היבטיה. הצורך לשמר אופציות לעת פקודה, הופך למלחמת הכל בהכול במשך כל הזמן וכמעט על כל נושא מחלוקת. גם מסיבה זו מתבקשת הכרעה לאומית בעניין גבולות הארץ. היא לא תהיה קלה, אבל בדומה לניתוח מורכב אצל חולה, רק אחרי השלמת הניתוח מתחיל תהליך ההחלמה האפקטיבי.
2. כבודן של האמנות הבינלאומיות במקומן מונח, וככל שהן אינן מחבלות בנו, אין סיבה שלא להידרש להן. עדיין הכלל הנכון הוא "עניי עירך קודמים"...

וינטר – חורף; ספרינג – אביב, (אנגלית).
תאריך:  20/06/2018   |   עודכן:  20/06/2018
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
וינטר או "ספרינג"
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
לדעתי
באום  |  21/06/18 15:08
 
- המאמר מצביע על הצרה...
רפי לאופרט  |  22/06/18 10:52
2
לרמטכל איזנקוט אין הסבר
עמעד  |  21/06/18 19:16
3
שאלת תם
אני רק שאלה  |  21/06/18 23:39
 
- יפה דרשת
רפי לאופרט  |  22/06/18 10:58
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עמי דור-און
כך מהמרים בכספם של אחרים ומעלימים הכנסות מרשויות המיסוי; מונח חדש הקרוי "הטרדה מינית" הופך על פניו את היחסים שבינו לבינה. את הגלגל הזה אי-אפשר להחזיר לאחור. אם מישהי התלוננה על הטרדה עמדה מילתה מול מילתו ולעתים קשה מאוד להוכיח שהמדובר בסיפור שלא היה לא נברא
אלעזר לוין
הכתובת הייתה על הקיר, וכחלון עצם עיניים    עתה הולם בו פטיש הנתונים, והתחלות בניית דירות בנפילה ויזמים קונים פחות מגרשים, וממילא בונים פחות דירות    אם הרווח במחיר למשתכן קטן ואפסי, למה לבנות?    כחלון יוכל לתקן
דוד סנדובסקי
התמהיל המשוזר בין האוונגליות הנוצרית המשיחית המקצינה לבין המשיחיות הדתית-לאומנית להקמת בית המקדש היהודי בהר-הבית עלולה להצית את "מלחמת יום הדין" הקרויה "מלחמת גוג ומגוג"
רחלי בן-צור
לכן, לו אני ח"כ מרב מיכאלי, הייתי חותרת חיש מהר ליצר עוד מספר חוקים אשר יפתחו את ההורמונים החבויים בגופנו על-מנת שאלה ייעורו בעורקינו ויפעלו במספר נושאים אקוטיים לתקינותה ושפיותה של החברה הישראלית
אסתר שניאורסון גרי
זעקי ארץ אהובה! על שאלה הם שופטייך    הטרור הערבי משתולל בכול עוזו, יישובים מותקפים באש, אוטובוסים הופכים למרמס בתל שבע על-ידי כנופיות פורעים, שדות נשרפים, טרור עפיפונים מכנים זאת, אבל מסביר לנו למשל האלוף נועם תיבון, שאלה הם רק ילדים שזורקים ועל כן אי-אפשר לירות עליהם בחזרה...
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il