X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
ד"ר משגב מברך על כניסתו של ח"כ איתן לתפקיד יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט; טוען כי השופטים מבקשים למעשה לכפות על כלל הציבור נורמות וערכים המקובלים רק על שיכבה קטנה מאוד של יפי-נפש; קורא להשאיר את ההליך הדמוקרטי לריבון - הוא העם, ולא השופט
▪  ▪  ▪
 שמות קשורים
  כנסת
  בית המשפט
  חוקי יסוד

הסיפור הוא פשוט לגמרי: שניים-שלושה חוקים העבירו, בפועל, את השליטה בחיינו הציבוריים לידיה של קבוצת שופטים העושה באורחותיה של המדינה היהודית כאוות נפשה. ראש וראשון שבהם הוא, כמובן, חוק יסוד: השפיטה, הקובע את דרך מינויים של השופטים, את תקופת כהונתם ואת סמכויותיהם.
ודוק: שופט יכול לכהן בתפקידו במשך עשרות שנים, מבלי שלציבור הרחב יש את הכוח להזיזו ממקומו. הליך המינוי הוא חשאי, במידה רבה, שכן הוועדה לבחירת שופטים, המורכבת מתשעה חברים, ובהם שלושה שופטים של בית המשפט העליון, איננה נותנת פומבי לדיוניה או לשיקוליה. כך שלמעשה, מדובר במעין אוליגרכיה שממנה את יורשיה על-פי קריטריונים שהעיקרי שבהם הוא, מן סתם, שמירה על נאמנות מוחלטת לעומדים בראש הפירמידה (קרי: לנשיא בית המשפט העליון).
בארצות מתוקנות, לפחות כמו מדינת ישראל, הליך הבחירה של השופטים הוא הרבה יותר פומבי ונתון לביקורת ציבורית. בארה"ב, למשל, צריך המועמד ל - SUPREME COURT לעבור הליך של שימוע בפני ועדה מיוחדת של הסנאט והדיונים מועברים בשידור חי לכל אזרחי ארה"ב. אצלנו, ההליך המסודר הזה לא קיים - ולכן יכולים השופטים למנות את מחליפיהם בעודם יושבים על כס המשפט, כדי להבטיח שמורשתם לא תיגווע לאחר פרישתם, ובכדי לשמור על אותם ערכים, שעל-פי השקפת עולמם צריכים להתקיים במקומותינו.
מצב בלי ראוי זה מקבל מישנה תוקף, כאשר זוכרים שעל-פי החוק הנ"ל, חוק יסוד: השפיטה, סמכותו של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, היא בלתי מוגבלת. לבג"צ, בלשון העם, יש סמכות לדון בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק. פתח זה, אין צריך לומר, מאפשר לשופטים המלומדים להתערב בכל נושא שמניחים בפניהם. כל דיכפין יכול לבוא בשעריו של בית המשפט העליון ולתבוע את עלבונו, או לדרוש לכפות על כלל הציבור נורמות וערכים שמקובלים רק על שיכבה קטנה מאוד של יפי-נפש, זו שרכשה את מרכולתה בשדות זרים, ושכל העת פוזלת לעבר הכינוסים הבינלאומיים או האוניברסיטאות הזרות.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא החוק האחר שבו עושה הרשות השופטת שימוש בלתי נלאה, באורח מאוד לא ראוי, בוטה ושרירותי. חוק זה נחקק בשנת 1992. אף לא אחד מחברי הכנסת ראה בו בעת ההצבעה במליאה את חוקתה של מדינת ישראל. לעומת זאת, רבים מן הנוכחים באולם המליאה הביעו כבר אז חשש מפני הפרשנות שעלולה להינתן לו. למשל, לסעיף 8 של החוק, הקובע שאין פוגעים בזכויות שנקבעו בו, אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, כשהתכלית צריכה להיות ראויה ומידת הפגיעה אסור לה שתעלה על הנדרש. אוריאל לין, אז יו"ר ועדת חוקה, חוק, ומשפט, ניסה להרגיע את חבריו. מיכאל איתן היה אחד מן הבודדים שלא לא נרגעו. בקולו הרועם הוא ניסה "לעכב" את מהלך ההצבעה.
עתה, לאחר מינויו, במקומו של ח"כ אופיר פינס המתרפס, לתפקיד יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, יהיה עליו להתמודד חזיתית עם עיקרון המידתיות הידוע שבו עושים כיום שופטי בית המשפט העליון שימוש נרחב ביותר כדי להתערב במעשי חקיקה של הכנסת, ובכדי להעביר תחת שבט ביקורתם כל מעשה של הרשויות השלטוניות האחרות ללא כל הגבלה, ללא דין, ללא קריטריונים ברורים וידועים מראש, ותוך נטילת חירות לעשות ככל העולה על רוחם - בכל מה שבשמו ולשמו הוקמה המדינה היהודית - באין פוצה פה ומצפצף.
חבל שהדברים הגיעו עד הלום. אבל עתה הגיעה, כנראה, העת לשינוי. 'מחנה השמאל' הבולשביקי, פשוט הפך את היכלות הפאר שבהם ספונים השופטים למקום מיפלטם האחרון. לא בגלל שאנשיו כה תאבי-משפט וצדק, אלא בגלל שרק לשם הם יכולים להוליך את עלבונם על המיאוס שהם מעוררים ברבים כל כך. בקלפי אין ל'קואליציית השלום' אוזן קשבת - ולכן היא מנסה לכפות את עמדותיה באמצעות ה'שלוחה' שיש לה במגדל השן המשפטי.
אסור לתת לזה להימשך. ההליך הדמוקרטי אינו יכול לסבול 'העברת סמכויות' מן הסוג הזה. הריבון הוא העם - ולא השופט. איש לא שמו על מקומו כדי לקרוא תיגר על ערכיה של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי. ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל דיברה על כך במפורש. עיקרון השיוויון לכל האזרחים צריך להיגזר מעיקרון-העל שליהודים יש רק בית אחד עלי אדמות, בעוד שלערבים יש כיום עשרים ושתיים מדינות - ועוד כמה עשרות מדינות ששם הדת המוסלמית שלטת.
הערבים, אזרחי המדינה היהודית, ותומכיהם מקרב היהודים, צריכים להשלים עם העובדה שארץ ישראל כולה, על שתי גדותיו של נהר הירדן, גם על-פי כתב המנדט שניתן בזמנו לבריטים, שאיזכר במפורש את הצהרת בלפור, ולא רק מכוח ההבטחה האלוהית הכתובה עלי ספר הספרים, נועדה אך ורק לשם הקמתו של בית לאומי לעם היהודי. מיצוות יישובה של ארץ ישראל צריכה להיות, איפוא, חלק מן האתוס של מדינת ישראל. מכאן, למשל, שאם השופטים בבית המשפט העליון סוברים שאסור למדינת ישראל להקצות קרקעות לשם הקמת יישובים ליהודים בלבד, בגלל צורכי ביטחון או כדי למנוע השתלטות של ערבים על קרקעות, עליהם להתפטר מתפקידם או לומר לפונים אליהם שאין זה בסמכותם לדון בענינים מן הסוג הזה.
השופטים לא נבחרו-התמנו לתפקידם כדי ליישם השקפות עולם שנרכשו במקומות מרוחקים. עם ישראל חזר לארץ ישראל כדי להקים בה את ביתו הלאומי, וכל מי שכופר בכך שזו מדינה יהודית, ושהמפתח לכניסה אליה נמצא בידיים יהודיות בלבד, רשאי לקום ולעזוב. הערבים, אלה שרואים את עצמם כבני "העם הפלשתיני", בוודאי יש להם לאן ללכת. איש לא כופה עליהם את חגי ישראל או את השבת, כשם שאף אחד לא מכריח את שופטי בית המשפט העליון לדבוק בכיסאם. מי שאינו יכול לשפוט ברוח מורשת ישראל, חובה עליו לפרוש. אין הוא רשאי לנסות לכפות ערכים אוניברסליים במקום שתורת ישראל שורה בו מאז ימי עולם. אותם דברים, אגב, צריך לומר גם ליועצת המשפטית של הכנסת. אם היא רואה בהימנון הלאומי, או בדגל המגן דוד, סממנים גזעניים - אז שתקום ותלך למחוזות אחרים. אין לה מה לחפש בבית המחוקקים של המדינה היהודית.
רק מעשה חקיקה מפורש יחזיר את השפיות לעולם המשפט שלנו.

תאריך:  20/07/2002   |   עודכן:  20/07/2002
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אל"מ (מיל.) ד"ר שמואל גורדון
מבט אישי [25]
ד"ר שמואל גורדון, אל"מ (מיל.)
מבט אישי [24]:
ביום זה, 20 שנה לפריצת מלחמת לבנון, הבה נזכור את "הרפורמה" ההיא, את הצבת ג'ומאיל כנשיא לבנון ואת סופו. הבה נזכור את כל ממשלי הבובות. מקויזלינג ועד באשיר, למען לא נשוב ונשגה באותן שגיאות, למען לא נתלה תקוות ברפורמה פלשתינית
שי פאוזנר
חברות הטלוויזיה "ערוצי-זהב" ו"יס", מבטיחות לנו שידור באיכות גבוהה, ותוכן מעניין ואיכותי יותר, ובינתיים מתעלמות משיבושים והפסקות בלתי פוסקות בשידור
רו"ח עופר אלקלעי, מבקר הונאות מוסמך
נסים ישעיהו
אקטואליה בפרשת השבוע
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il