40 ק"מ אורכה, עד 12.5 ק"מ רוחבה, 365 קמ"ר שטחה, וכמעט שני מיליונים הם אוכלוסייתה. זוהי רצועת עזה בקליפת אגוז. אם אלה הנתונים, והם ידועים לכל - הכיצד עזה הננסית "מעיזה" להתגרות שוב ושוב בישראל הגדולה?
אני מדמיין לעצמי מצב הפוך, באמת דמיוני: ישראל ועזה מחליפות ביניהן מקומות. לפי התסריט המדומיין הזה, שטח הרצועה הוא ישראל, השטח הנוכחי של ישראל הוא "פלשתין". האם ישראל הקטנה, ה"עזתית", הייתה מעיזה לתקוף את "פלשתין"? האם היה עולה על דעתה להתגרות שוב ושוב במי שחזק וגדול ממנה עשרה מונים, ולהקדיש לשם כך את כל משאביה?
ואם הייתה עושה כן, כלום לא הייתה זוכה למטח גינויים מהקהיליה הבינלאומית, על שהיא מתגרה באויב, משגרת לעברו רקטות, ירי מקלעים, עפיפוני תבערה, חופרת מינהרות טרור, שולחת בכוח אלפי מפגינים לגדרות כדי שהמונים מהם ייהרגו וייפצעו? וכלום לא היו הצלפים מ"שטח פלשתין" יורים ללא אבחנה בהמוני ה"ישראלים" המסתערים על הגדר, בלא חשש מכינוסי או"ם ומגינויי או"ם?
כמובן, אילו ישראל, איזה תסריט הזוי!, הייתה שוכנת בעזה, כל זה לא היה קורה, ככל שזה תלוי בה. האזור שבשליטתה היה משגשג, פורח, נהפך לחבל ארץ סינגפורי. כך הייתה נוהגת כל אומה נורמלית, חפצת חיים. לא כן הפלשתינים ברצועת עזה, שעיקר עיסוקם - הרג, הרס ותבערה.
יתר על כן, אילו גודלה של ישראל היה כעזה, אילו נתוניה היו כמו של עזה כיום, התקפות הערבים עליה היו כבדות בהרבה מאלה שהם מעיזים לבצע בימים אלה. קל יותר היה להם להביא לקיצה ולמוחקה מעל האדמה. ייתכן שחלומם הגדול היה מתגשם. העולם היה שותק. עזה האמיתית, המציאותית, עזה של היום, נהנית מיתרון מיוחד, שישראל אינה נהנית ממנו. הקהיליה הבינלאומית עומדת ברובה מאחוריה, תומכת בה, מצדיקה את הנהגתה החמאסית, מגנה את
ישראל שוב ושוב, מציגה אותה כשורש הרע לכל הבעיות במזה"ת.
הסגר המחניק
השקרים שהחמאס מפיץ, מאומצים על-ידי חלקים נרחבים בקהיליה הבינלאומית, ולא רק הערבית-מוסלמית. השקר הבולט של הימים האחרונים הוא שקר הסגר, או המצור.
ב-2005 הפקרנו, באופן מופקר מצידנו, לידי הפלשתינים ברצועה את כל השטח, נקי מ
מתנחלים, אבל הבכי והנהי בחוצות עזה, רפיח וסג'עייה, לא פסקו. לטענה הנושנה בדבר "הכיבוש הנמשך", נוספה אמתלה חדשה: הסגר המחניק. מה שיכל להיות גבול של שלום ושיתוף פעולה, גבול פתוח יחסית, שמאפשר להמוני עזתיים לבוא ולהתפרנס בישראל, נהפך לנקודת מוצא לתוקפנות בלתי נסבלת.
למרות גדר המערכת, ישראל מעבירה לעזתים, בימים כתיקנם, מאות משאיות בחודש ובהן כל מבוקשם וצרכיהם. ואולם החמאס מתנכל גם לצינור חיים זה. עדיפים לו שני מיליונים פיות רעבים. אם יש סגר ישראלי - החמאס נושא במלוא האחריות לו.
אבל לא רק ישראל גובלת ברצועה. כידוע, מצד דרום יש לה גבול עם מצרים, ונשאלת השאלה, היכן מצרים בתמונת ה"סגר" הזה? מדוע המצרים, שאותם הפלשתינים מכבדים, אינם נוקפים אצבע מצידם, להקל על מצוקת החיים של אחיהם ברצועה? מדוע לשם שינוי, אין נערכות הפגנות בערי אירופה נגד "הסגר המצרי" על הרצועה?
שקר הסגר זועק לשמיים. במסדרונות האו"ם, בקרב יפי הנפש במערב, אירגוני החרם והאנטישמיות, השקר הזה מתקבל בהבנה, עד כדי השוואה נואלת לסגר על היהודים בגטאות על אדמת אירופה. כמו בנושא "זכות ההפגנות", הרקטות, המינהרות והעפיפונים, כך גם ה"סגר". כמה מדינות הרואות עצמן כנאורות, מאמצות את תעמולת הזוועה הפלשתינית גם בנושא זה, אולי כדי לנקות את מצפונן המוכתם מזה למעלה מ-70 שנה.
וישראל? היא צריכה להגביר את הסברתה ולחימתה בשקרים ובעפיפונים המופרחים נגדה.
