מחזה חדש ומרגש מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו, העולה בתיאטרון הקאמרי ומספר על נשים יהודיות שנישאו לחיילים בריטים בתקופת המנדט והואשמו בבגידה ואף הוצאו להורג.
העלילה, המתרחשת בשלהי שלטון המנדט, עוסקת בצעירה בשם דסי, המתאהבת בקצין מודיעין בריטי, נישאת לו ועוקרת לאנגליה, שם נולד להם בן. משפחתה בארץ מנדה אותה וכאשר היא חוזרת לביקור לחתונת אחותה, אליה כלל לא הוזמנה, אביה מגרש אותה מהאירוע ותובע שתשוב לאנגליה. בהמשך, מתגלים סודות המשנים בעצם את כל התמונה.
זירת ההתרחשות היא פנסיון קטן המנוהל בידי אידה, אישה נמרצת וטובת לב, המאכסנת אנשים אפורים וקשיי יום.
אנו פוגשים בפנסיון את עמירם, פסנתרן מחונן המנסה להשיג עבודה נחשקת במועדון גאז ידוע. עמירם לוטש עיניים בדסי המגיעה למלון, עם הגיעה לביקור הטראומטי בארץ ומגלה כי בעצם כבר הכיר ואהב אותה בעבר.
אנו נתקלים באדון מאייר, פליט יהודי מגרמניה שמשפחתו אינה טורחת לאסוף אותו אל חיקה והוא מוצא בפנסיון מקום מקלט. מאייר כמעט ואינו פוצה פיו לכל אורך ההצגה ורק מילה אחת הנפלטת ממנו, מסייעת להצלת חיים.
אריה מרשק אביה של דסי מפגין איבה תהומית כלפי הבת שבגדה במשפחתה כאשר נישאה לאנגלי. מרשק וגיסתו, אחות אשתו המנוחה, מגיעים לפנסיון כדי להתעמת עם דסי. רק הדודה, ריבה, עדיין אוהבת אותה ומנסה לסייע לה. אנו פוגשים גם את גילה, אחותה של דסי המציבה את המציאות המרה כלפי אחותה שהגיעה מאנגליה ומגלה לה את הדילמות הניצבות בפניה.
בפנסיון מתרוצצת לה גם תיאה, יצאנית ישראלית שלזכותה עבר מפוקפק בכל נמל ועכשיו היא מתפרנסת מאירוח בריטים בחדרה הדל במלון וגם מתרגמת לגרמנית עבור אדון מאייר האומלל.
לאורך ההצגה צצים ועולים סודות ואירועים המשנים ללא הרף את התמונה ואת המציאות. כך אנו למדים גם על רשימות שחורות של נשים שנישאו לאנגלים והואשמו בבגידה על-ידי ארגוני מחתרת והוצאו להורג.
הסוף הוא כמובן אופטימי ומרגש מאוד.
נטע גרטי מגלמת במקצועיות, ברגש רב ובמשחק טעון וברוך כישרון את דסי, שנקלעה למבוך משפחתי טראגי. נטע מגישה משחק מצוין.
יצחק חזקיה הוותיק מגלם את אדון מאייר, במשחק ללא אומר כמעט לכל אורך המחזה. רק הליכותיו המעטות ואישיותו המקרינה סבל ואומללות, מזניקים את משחקו וכמו-כן המילה היחידה הבוקעת מפיו שבזכותה ניצלת ממוות אחת מגיבורות המחזה.
דודו ניב כמרשק, אביה של דסי מגיש משחק מצויין, דרמטי ואפוף כישרון רב. הוא יודע להיות נזעם והחלטי וגם רך כבעבר וכל משחקו הוא תמונה מוצלחת ומרגשת.
ג'וי ריגר כגילה מגלמת את התפקיד בצורה נפלאה ורגישה. הוא מוצלחת ונעימה ומגישה משחק קולח ומקצועי.
אבישי מרידור כעמירם הפסנתרן מגלם את התפקיד באורח מעולה ומשחקו הוא שובה לב.
כנרת לימוני כתיאה היא נהדרת. משחקה הוא ייחודי ומשובח.
אסתי קוסוביצקי הוותיקה מוצלחת מאוד כדודה ריבה וניסיונותיה הנואשים לסייע לדסי הם מרגשים ואפופים חמלה . אסתי היא שחקנית נפלאה.
גיא מסיקה מגלם באורח ראוי את החייל הבריטי ואת הסניטר.
מי שגונבת את ההצגה היא
עירית קפלן בדמותה של אידה בעלת הפנסיון. עירית היא שחקנית מצוינת ומשחקה הוא מופלא וראוי לתשואות מיוחדות.
הלל מיטלפונקט יצר הצגה שהרקע שלה לא היה חשוף במידה הראויה לציבור ולהטט עם להקת השחקנים המוכשרת והעלה הפקה מוצלחת ומרגשת מאוד.
אלכסנדרה נרדי עצבה תפאורה יפה ששיאה - רקע הים והפלגת אניות הצי הבריטי מישראל. עפרה קונפינו עצבה תלבושות מוצלחות. שפי ישי אחראי למוזיקה הנאותה. עדי שימרוני עצבה תאורה יפה ופרקטית.
בלט ציריך
אנה קרנינה
יצירת המופת של טולסטוי מתבצעת בבלט מרהיב באחת מהלהקות הגדולות באירופה. וכך אומר טולסטוי: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה".
הרומן הידוע, מגולל את סיפורה של אנה, העוזבת את בעלה ובנה לטובת אהבתה. ועל כך היא משלמת בחייה. כמו-כן ברומן, מתגלה הבעיה החברתית של החברה הגבוהה, ברוסיה של המאה ה-19, המבלה ימיה במשתאות בסנט פטרבורג ובמוסקבה. רוסיה בשלטון הצאר, מדגישה את הבדלי המעמדות בין העשירים לעניים הכפריים, עד לפרוץ מהפכת אוקטובר, 1917.
הבלט האפי משלב בתוכו יסודות תיאטראליים, מוזיקה קלאסית, אפקטים בימתיים מינימליסטים ואיפוק מוקפד בעלילה המבטאת את הדרמה הענקית שבסיפור.
האהבה הענקית של אנה לרוזן ורונסקי, מעלה שאלות מוסריות גדולות, של שכר ועונש, רגשי אשמה על עזיבת בן הזוג והילד, גורל, אמונה, בושה, נקמה. ובעיקר כמיהה לאהבה והמחיר בצידה.
מוזיקה:
רחמנינוב, לוטוסלבסקי, צינטסאדזה וברנדשווילי
הכוריאוגרף הנודע כריסטיאן שפוק, יצר גירסה מהפנטת לספרו הנודע של טולסטוי. באמצעות צוות הרקדנים הנפלאים של בלט ציריך, הוא הצליח להעביר אל הבמה את סיפורה של אנה קרנינה ושל הדמויות הסובבות אותה. במחול, הוא מתמקד בגורלה של הגיבורה, אך גם בוחן את דרכי חייהן של הדמויות האחרות בסיפור. גורלן הופך תחת ידיו, ובליווי המוזיקה של רחמנינוב ולוטוסלבסקי, לתמונות צבעוניות ועזות מבע. היצירה התקבלה בהתלהבות אדירה בציריך, באוסלו ובמוסקבה.
בהשתתפות 50 רקדנים.
