סדרת הציורים 'ים הגדול' של האמן דוד טרטקובר בגלריית צדיק (רח' שמעון הצדיק, יפו) מבוססת על מפה סכמתית מתחילת המאה ה-19, המיוחסת לגאון מווילנה וצוירה על-ידי תלמידיו. במפה המקורית של הגר"א 'חלוקת ארץ ישראל לגבולותיה' סומנו נחלות שבטי ישראל על-פי חזונו של הגר"א שמעולם לא הגיע לארץ ישראל, ע"פ גבולות ההבטחה שנמסרו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. "בסגנון תם, פשוט וישיר, בצבעי מים, דיו ועלי זהב על נייר, שחזר הגר"א את ארץ ישראל כך שהנחלים, הנהרות, הימים וההרים היוו גבולות טבעיים לשבטים. הבתים צוירו בסגנון אירופי, הערים הגדולות כאגרופים והערים הקטנות כמגרות. טרטקובר לוקח מחזונו של הגר"א את התום והישירות, את כיוון המפה מזרחה, את תפיסתה הגאוגרפית המיתית, ומערב אותם עם דימויים המעסיקים אותו תדיר. צבר, בית עם רעפים אדומים, שביל ושדרת ברושים, טנק, עץ דקל ועב אדומה המרחפת על פני השמים, מסמנים מחדש את מפת הגבולות החדשה של עם ישראל שכבר לא מחולק לשבטים. נאמן לשיבוש, ים כנרת וים סוף מתאחדים, מים המלח מזדקר ארמון רב תפארת, הירדן לא נשפך לכנרת ונהר פרת נשפך ליםהגדול. הים הגדול, הוא הים התיכון, כביר וכחול, בתחתית הפריים, הוא הגבול היחיד המדויק המשותף למקור, להשראה ולמציאות, ומכאן שמה של התערוכה. מודע לפלפולים ההיסטוריים על-אודות גבולותיה הלא מסומנים של ארץ ישראל מתקופת המשנה ועד ימינו, וכלאחר ייאוש מחוסר התוחלת לגיבוש גבולות אנושיים למדינת ישראל, מאמץ טרטקובר את ההתיילדות והתום בצבעי עפרון על גבי נייר, מצייר פנטזיה פסטורלית כל כך לא מתקבלת על הדעת, שהיא נוטלת את העוקץ מוויכוח פוליטי-משיחי וממקדת את תשומת הלב ביםהגדול". (מדברי האוצרת, חנה קומן) מאחר שטרטקובר מעדיף לדבר רק בעזרת המכחול, ומתמצת את התערוכה במשפט "אפשר גם בלי פוליטיקה" ו"כל אחד יבין לפי הבנתו", הוזמנו לשיח גלריה זלי גורביץ, פרופסור לאנתרופולוגיה ואריאל תשבי, אוצר מדור מפות ארץ-הקודש במוזאון ישראל כדי ללבן היבטים ביצירתו. לדברי גורביץ זוהי ילדותו השנייה של "טרטה". כמעגל החיים, הוא חוזר לציור הנאיבי, הטהור, הילדותי, ומזדכה על ההתרסה הפוליטית של תקופת חייו הקודמת.