מסוּפר על מלך שניצח בכל מלחמותיו. לאוֹת שמחה ערך מסיבת ניצחון לתושבי המדינה. במסיבה הכריז על מחווה מיוחדת, לפיה כל אזרח יוכל לפנות אליו ולקבל את מבוקשו. כמובן, זה ביקש כסף, זה ביקש דירה, זה ביקש אבנים יקרות וכד'. רק בקשה של איש אחד הייתה יוצאת דופן. הלה ביקש לראות את פניו של המלך בכל יום.
תמהו כל התושבים והרימו גַּבָּה לפֶשֶׁר פנייה מוזרה זו. אמרו לו, איזה טיפש אתה. יש לך הזדמנות חד-פעמית לבקש כל טוּב ארמון המלך, ואתה רק מבקש לראות את פניו? השיב להם האיש: סבורים אתם שאני הטיפש? טעות היא בידכם. אתם החמצתם הזדמנות פז. כשאראה את המלך, אוכל לבקש את מבוקשי בכל יום, ולא רק פעם אחת בחיים כמוכם! אבל דומני למעלה מכך: מה שאתם מקבלים במחווה מלכותית נדירה, הגשמת חלום חייכם, לראות את פני המלך בשידור חי ולחזות בהודו, התפאר האיש, אוכל אני לחזות תמיד בארבע עיניים באופן קבוע. החיזיון הכי טוב בעיר.
התפילה שלוש פעמים ביום - שחרית, מנחה וערבית - היא זכות. היא מאפשרת לנו לבקש כל מבוקשינו, האישיים והציבוריים. אך מעֵבר לכך היא מאפשרת לנו להתחבר אל מלך מלכי המלכים, אל רוממותו ואל פנימיות נשמתנו, ולהיטהר - ניקיון רוחני ונפשי.
המלך בשדה
זה נכון לכל ימות השנה. אולם חודש אלול ממש בפתח (בשבת וראשון) ובחודש אלול כדברי חכמינו הקב"ה נמצא בשדה. אז מה ההבדל מהסיפור הקודם? כל השנה בלשון הסיפור אנחנו צריכים 'לבוא' אל ה', ובחודש אלול ה' בא אלינו, אל עם ישראל בכלל ובפרט, הגישה אליו חופשית, והוא זמין לכל אחד ואחת. התפילות והתשובה שלנו מתקבלות ביֶתֶר קלוּת. כי שערי שמים פתוחים. עלינו רק לעשות את הצעד הראשון ולפנות אליו.
מניִן? כי אלול זה ראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי" הקשר בינינו לקב"ה הוא הדדי. וה' שבחר בנו לעם רוצה אותנו מאוד. אולם כדי שנרגיש את הקשר המרוֹמֵם ונדע להעריך אותו שישפיע עלינו לטובה, אנחנו צריכים לפנות אליו עם כל הלב ועם החלטה נחושה לשַנות את דרכינו לטובה, ואז ה' יעזור לנו לקיים. לכן קודם "אני לדודי" אני פונה לה' 'הדוד', ואז "דודי לי" ה' מקָרב אותי אליו.
דייר או אורח?
תפילה היא הֶערוץ (הצינור) הישיר שלנו לדַבר אל ה' ולחוש בקרבתו הגדולה. מחודש אלול ועד שמחת תורה מוסיפים בתפילה את מזמור התהילים היפהפה "לדוִד ה' אורי וישעי". במרכזו של מזמור זה מבקש דוד המלך "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש: שִבְתִי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנֹעם ה' וּלבַקֵר בהיכלו".
דוִד נְעים זמירות ישראל מבקש מה' לשבת כל חייו בקודש בבית המדרש (והמִקדש), ולהיות קרוב אל ה' וּלקיים את המצוות בהתלהבות וּבשמחה. אך אַתֶּם שמים לב לסתירה לכאורה, כי מייד אחר כך מבקש דוד "לבַקֵּר בהיכלו", זאת אומרת להיות אורח בו. אז או שהוא גר תמיד בהיכל ה', או שהוא אורח בו? והתשובה היא: דוד רוצה לגור קֶבע בהיכל, אך הוא חושש שיתרגל לכך, ואז ההתלהבות שלו בעבודת ה' עלולה לדעוך. לכן הוא מתפלל לה' שכל יום ויום ירגיש כאורח בהיכל מבחינת ההתלהבות וההתחדשות באמונה וּבקיום המצוות המעצימות אותנו וּמגבשות את זהותנו האישית, הלאומית והיהודית.
ואכן שימו לב כמה פעמים מופיע הביטוי "היום הזה" בפרשת רְאֵה וגם בקודמותיה וּבפרשות אחרות. כי התורה אומנם ניתנה לנו בפעם הראשונה לפני כשלושת אלפים שנה, אך בדומה למחזור היְקוּם המתחדש מדי יום, גם התורה האקטואלית תמיד ניתנת לנו כל יום מחדש, וזאת ההזדמנות שלנו להתחדש איתה, להתרומם וּלהתקדש!
שבת שלום וחודש טוב!