יאיר הלוחם; או יאיר הרמטכ"ל

מה שמעורר ספק במידת התאמתו של האלוף יאיר גולן להתמנות לרמטכ"ל איננו ההרכב המילולי של התבטאותו האומללה ביום השואה (4.5.16). התבטאות זו הייתה כשל אבל לא רק בגלל ההשוואה המופרכת שבה ולא רק מפני שבחר בחוסר מחשבה בנאציזם כבסיס לדימוי בו השתמש. אפילו ההפרזה שהייתה באנלוגיה שהציב מול הציבור, בכדי להמחיש צורך בשיפור האווירה, לא חוללה את עיקר הנזק.

עיקר הנזק נבע:

מהעובדה שסגן הרמטכ"ל חשב שתפקידו הוא לחנך את הציבור ולא לשרת אותו. זהו שיח ממקום לא בריא, שמעורר ספק לגבי תמהיל התובנות המדריך את האיש. מהעובדה שהדובר לא הבין שבחירת מסלול הטפה זה, מכניס אותו לקבוצת ה"יס מאנים" שמתאימים עצמם לאופנה השלטת, כאשר אנו מחפשים ברמטכ"ל בדיוק את ההפך. מהעובדה שלא השכיל להבין את משמעות העיתוי בו בחר להשמיע את דבריו המיותרים - דווקא יום השואה?! מהעובדה שכאיש צבא בחר להתערב בתחום שבעיקרו מייצג סלע-מחלוקת פוליטי ואידיאולוגי בציבור. אילו בחר לעשות זאת בפורום צבאי סגור, כחלק מחינוך או דרבון למחשבה לחיילים שהם פיקודיו - ניחא. אבל לא בפורום ציבורי רחב. סגן רמטכ"ל נבון אינו פועל באופן שיזהה אותו במופגן עם זרם מחשבתי מסוים בציבור הנתון במחלוקת; סגן רמטכ"ל לא נבון, אינו ראוי להיות רמטכ"ל. מהעובדה שגם בדיעבד לא השכיל להבין את מלוא הספקטרום של שגיאתו והמשיך להגן על זכותו לעשותה (לדידי, עצם העובדה שהוא מגובה על-ידי ברק, מעוררת ספק בשיקול הדעת שביסוד הדברים ועיתוי אמירתם). מהעובדה שכאשר נגמרו התירוצים להצדקת השגיאה, החלו תומכיו השרופים והמגויסים בחוגים פוליטיים ובחוגי יוצאי הצבא, להבליט את יכולותיו הצבאיות, כאילו הדיון עוסק בכישורים צבאיים. המקרה מזכיר את פרשת השר גלנט, שנבחר לרמטכ"ל, אושר בממשלה ולא מונה מסיבות לא צבאיות. מעטים מאוד עמדו אז לצידו בטיעון שמדובר באיש צבא בעל עבר מפואר, ובצדק. אז וכאן השיפוט הוא במישור אחר. מהעובדה שמועמד לאחד התפקידים הבכירים והרגישים ביותר במדינת-ישראל, שעומדת תחת מתקפות מתמשכות לדה-לגיטימציה, בוחר להשתמש בדברים שבהם משתמשים אויבי המדינה ויריביה, ובכך מחזק מתנגדים במקום לחסן את מעמדה. אינני קונה כאן את הטיעון שהדבר מוכיח שישראל דמוקרטית או שניתן להשמיע בה ביקורת. את הדברים והביקורת אפשר וצריך להשמיע במקום, בזמן ובתמהיל הנכונים. רמטכ"ל עומד תמיד "בתפר" שבין צבא לפוליטיקה. מועמד לרמטכ"ל צריך להוכיח שהוא יודע לחיות ולפעול נכון בדיוק בתפר הזה. כאשר פוליטיקאים שותקים, אין זה מתפקידם של אנשי הצבא להחליפם כדובריהם. אנשי צבא צריכים להישאר במקום אליו הם שייכים ולהעביר לציבור מסרים כאנשי צבא במגבלות שמתירות להם פקודות הצבא. אין לציבור מקורות אחרים מלבדם למידע זה, ויהיה רע מאוד אם הפוליטיקאים יתחילו לתדרך את הציבור בנושאים צבאיים. גם כאן קיימת הפרדת רשויות ורמטכ"ל חייב להיות ער לכך ואמון על כך. בימים רגישים אלה, אחרי פרשיות גלנט, אלאור אזריה ועוד, לאחר שחזינו בהופעות האבסורד של השולפים הביטחוניים: "אגודת" ראשי השב"כ, "קבוצת המעודדות" של ראשי המוסד, "המפקדים למען ביטחון ישראל", "איחוד הרמטכ"לים לשעבר" ונבחרות בידוריות נוספות - ראוי שמשלת ישראל תהיה זהירה מאוד בבחירת הרמטכ"ל הבא. צה"ל נותר עדיין הגוף המרכזי היחיד שסביבו קיים קונצנזוס רחב. אסור לפגום בכך. ייתכן שבנסיבות אחרות ניתן היה להתעלם משגיאותיו של גולן, אסור לעשות זאת הפעם. אם הוא איננו המועמד המוביל, אזי, אולי העניין פתור מיסודו. אם לא זה המצב, יש לחזור ולשקול את מכלול ההיבטים, ולוודא שדימוי ציבורי "נקי" מפוליטיזציה של הרמטכ"ל הבא ושל צה"ל, אינם יוצאים ניזוקים מהמינוי.