בעיצומו של חג הסוכות, בשבת חול המועד, נוהגים לקרוא את ספר קוהלת. האומנם? תשאלו בצדק. קוהלת בחג הסוכות? האם אין כאן טעות בעיתוי? אתם שואלים וּמרימים גבה. לכאורה מדובר בשני קטבים. ספר קוהלת, שהמוטיב המרכזי בו הוא "הכל הבל", משרה אווירה מלנכולית על קוראיו. לעומת זאת סוכות הוא זמן שמחתנו. הכיצד ילכו השניים יחדיו? אולם במבט שני, תוך התבוננות ועיון מעמיק בסוגיה, נראה שלא רק שאין סתירה בין השניים אלא הם משלימים זה את זה.
הרועה המאושר
מעשה בנסיך אחד, שלקה במחלת הדיכאון. כל הרופאים והפסיכולוגים שהביא לו אביו, היו אובדי עצות ולא הצליחו לרפאו. פעם אחת בא איש חכם ואמר למלך, שהוא יכול לרפא את הבן. שמח המלך מאוד.
מה עשה אותו חכם? אמר למלך, שהבן יחפש אדם מאושר. אם ימצא אדם כזה, יסור ממנו דכאונו. מטבע הדברים הלכו המלך ובנו אל עשיר אחד, ושאלו אותו את השאלה הקלאסית, האם הוא מאושר בגין עושרו. "לא וָלא" השיב האיש, "אני טרוד כל היום איך לפקח על הכסף, לא להפסיד ולבַטח את הוני מפני פריצוֹת". הלכו אפוא לקבלן, שהוא בעל בתים רבים, והיפנו אליו אותה שאלה כמו לעשיר. אך גם הוא השיב להם בשלילה, וסיפר על דאגותיו הרבות בנוגע לרכושו ולעובדיו הבנאים שיעמדו בתקנים ובלוחות הזמנים. המלך ובנו המשיכו במרוֹץ אחר האדם המאושר, ולא מצאו.
לפתע נזדמן להם רועה עני, שפניו קורנות משמחה ועל שפתיו התפשט חיוך רחב. "האם אתה מאושר"? שאלו המלך ובנו. "בוודאי", השיב הרועה, "אין לי דאגות כלל. אין לי דבר. יש לי רק חולצה אחת, שאותה אני מכבס מדי פעם בנהר, ואני משוחרר אפוא מדאגת קניות, כסף, ומה לא. אני חי בטבע, בלי לחצים, ואני מרגיש אפוא שאין אדם מאושר ממני". ביקשו ממנו השניים את החולצה, אך זה סירב בנימוס בטענה שזו חולצתו היחידה (המסר: אם אין אני לי - מי לי. אדם צריך לעבוד על אושרו וּמידותיו הוא, ולא לסמוך על הזולת).
שיעור חניכה
כמה סמלי הדבר שדווקא בסוכות, חג האסיף, שהאדם אוסף תבואתו אל ביתו, הוא מתבקש, למשך שבוע ימים, להשאיר את כל הונו וביתו מאחוריו וללכת לגור בסוכה. בסוכה, שהיא זכר לענני הכבוד, המסמלת את ההינתקות מן הרכושנות, מחד-גיסא, ואת ההתחזקות הרוחנית בצל השכינה והאושפיזין של אבותינו הקדושים, מאידך-גיסא, הוא עובר סדנה מרוכזת להקניית שמחה. שהרי כדברי חז"ל, וּכפי שממחיש המעשה בנסיך, "מרבה נכסים - מרבה דאגה". יתרה מכך, בסוכה האדם עובר גם שיעור מזורז בשוויוניות (עשיר כעני חיים בסוכה), ובביטחון בה' ולא ברכוש וכתוצאה מכך גם בענווה וּבאחדוּת העם.
במסרים ערכיים ורַבֵּי משמעות אלה, אפשר טמונה אחת התשובות לשאלה: מה ההבדל בין מגורים בדירה למגורים בסוכה? לכאורה אותן פעולות שיגרה יומיומיות שאנו מבַצעים בבית, מבצעים גם בסוכה. פֹה אוכלים ושָם אוכלים, פֹה ישֵנים ושם ישנים, פה מדברים וּמשוחחים כמו בבית. אבל כפי שראינו אדם עובר בסוכה שיעור חניכה אינטנסיבי חסר תקדים.
משמעות הדבר שכָּל הפעולות הגשמיות השגרתיות - השינה, האכילה והדיבור - מתבצעות באווירת קדוּשה וּבאווירת חרות ושִמחה אמיתית, שהסוכה מסמלת, המשוחררת מכל רכוּשנוּת.
מיהו מאושר?
אז אֵלו מְסָרים חשובים ניקח איתנו מהסוכה לכל השנה?
שבניגוד למיתוס הרוֹוֵחַ, האושר אינו תלוי בעושר, והוא אינו מילה נרדפת לו. נהפוך הוא, ככל שאנו משוחררים ממוֹתרות (מעֵבר למילוי צרכים בסיסיים), אנו משוחררים מדאגות חומריות, מתחרוּתיוּת וּממרוֹץ החיים המתיש וּמתמלאים בשִמחה. הנפש השבֵעה פנוייה לשמוח, כדברי חכמינו: "איזהו עשיר? - השמח בחלקו!"
מה הפלא שספר קוהלת, שחיבר שלמה המלך, נקרא בשבת חוה"מ סוכות. מי כמו הֶחכם מכל אדם, שחווה את כל תענוגות העולם - ארמון מלוכה, עושר ונשים - יכול להעיד בערוב ימיו ש"הכל הבל".
בְּצֵל השכינה
לא פחות חשוב המסר הייחודי של מהוּת היהדות, שאנו למֵדים מהסוכה, והוא - קידוּש הגשמיוּת. כפי שראינו, ביצוע הפעולות השגרתיות בסוכה, בצֵל השכינה הקדושה השוֹרה בה, מצביע על כך, לאֵלו רמות קדושה אפשר להגיע דרך פעולות גשמיות. היין, שעלול לגרום לשִכרוּת וּלהתבהמוּת, הוא כלי לקידוּש, המקַדש את שולחן השבת והחג. כל הסעודה היא מקודשת בזכות נטילת ידיים, קידוש החלות בברכת המוציא, הזמירות העילאיות, וּברכת המזון. המזון מקוּדש גם בזכות כשרוּתו, והברכות הנאמרות לפניו וּלאחריו. הזוּגיוּת מקודשת באמצעות טהרת המשפחה, חיי החול באמצעות השבת וכך הלאה.
אפילו השינה שלנו מקבלת ממד של משמעות וקדושה בזכות קריאת שמע. חשבון הנפש היומי לפני השינה מביא להתנקוּת האדם מבחינה רוחנית וּלטיהורו. לא פלא שהנביאים ראו את חזיונות הנבואה בשינה. המצוות מעצימות את האדם ומעשירות את אישיותו. לא כמו הגנרל האגדי, נפוליון, שישן רק שעה אחת בלילה, כי הבין שבשינה לא יוכל לממֵש את עצמו כגיבור הלאומי של צרפת...
בניגוד לדתות אחרות, התורה שוללת את חיי הנזירות ומצַווה 'וּבחרת בחיים". "אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים", אומרים חז"ל, "מרחיבים דעתו של האדם". צריך ליהנות מיפי הבריאה ומנעמיה. אפילו הלכות איכות הסביבה נידונות בתורה בהרחבה. התורה מקיפה את כל תחומי החיים. אך צריך לבחור בחיים בעלי תוכן רוחני, ריסון וּבַקַּרָה עצמית, המקנים לאדם את חרותו. התורה והמצוות הן מכשיר להשגת מטרה זו. לכן הסכך, שגידולו מן הקרקע, תלוש ממנה, לסמל את השורשים הרוחניים של העם היהודי, ואסור שיקבל טומאה.
היהדות היא תורת חיים, המקדשת את החיים הפיזיים והגשמיים, וּבכך מעצימה את אישיותנו, מגבשת את זהותנו וּמחברת אותנו אל פנימיותנו, אל נשמתנו ואל הבורא.
חג שמח !
