"מילותיו של פסק דין אינם מבצרים שיש לכבשם באמצעות מילונים אלא עטיפה לרעיון חי המשתנה על-פי נסיבות הזמן והמקום".
כך אמר שר הביטחון והחליט בניגוד לצו המניעה של בג"ץ - להורות על הריסת המבנים שנבנו בפאתי חאן יונס והגיעו עד ציר כיסופים, לאחר שהרמטכ"ל ואלוף הפיקוד הבהירו כי כוחות הטרור יכולים להגיע בחסות המבנים עד לציר ובכך הם מסכנים באופן ממשי את חיי אזרחינו וחיילינו.
אלא ששר הביטחון מעולם לא אמר את המילים הללו, אלא כיבד את פסיקת בג"ץ, מה שאפשר למחבלים להגיע עד ציר כיסופים בחסות המבנים שלא נהרסו, ולרצוח את טלי חתואל וארבע בנותיה בגילאים 2, 7, 9, 11; להתקרב אל כלי הרכב שבו נהגה טלי ולוודא הריגה בכל יושבות הרכב.
מי שכן אמר את המילים האלו - אך לא בהתייחס לפסק דין אלא בהתייחס לחוק, היה שופט צעיר בבית המשפט העליון, שמעולם לא כיהן בבתי משפט מחוזיים או השלום, איפה שהעבודה היומיומית הסיזיפית מתבצעת אלא הוצנח לעליון, השופט, לימים הנשיא
אהרן ברק. הוא אמר זאת בימיו הראשונים כשופט בפסק דין מ-1979, ערעור פלילי של אדם בשם מזרחי.
אלה הם זרעי הפורענות של אי-כיבוד ההליך הדמוקרטי, אי-כיבוד הציבור דרך נבחריו, ושל הפרת האיזון שצריך וראוי שישרור בין הרשויות, איזון שאנחנו כעת מנסים להשיב על-כנו.
אינני בטוח כמו חברי השר לוין שביכולתו של חוק יסוד הלאום להשיב איזון זה, משום שפעולה זו חייבת לכלול גם שינוי הרכב בית המשפט העליון, שינוי שיטת עבודתה של הוועדה למינוי שופטים - וחייב גם לכלול ריסון דוקטרינת "הכל שפיט" באמצעות פעולות פוזיטיביות של הממשלה דוגמת פינוי המבנים ההם ליד ציר כיסופים חרף פסיקת בג"ץ, דבר שבוצע, אתם יודעים מתי? מיד לאחר הרצח של משפחת חתואל. בג"ץ, אגב אישר בדיעבד את פינוי המבנים.
אם אנחנו מכירים בעיקרון של פקודה בלתי חוקית בעליל, כי המפקד הוא רק בשר ודם והוא יכול לטעות באופן קיצוני - מדוע איננו מסוגלים להכיר גם בעיקרון של פסיקה בלתי חוקית בעליל? האם השופטים אינם בשר ודם? הם נעדרי היכולת לטעות
באופן קיצוני? ואם ציות לפס"ד עלול לעלות בחיי אדם, האם גם אז הערך העליון יהיה ציות לפסה"ד?
הגברת לבני כדרכה מתווכחת עם אנשי קש כשהיא טוענת כאילו מישהו אומר שדמוקרטיה "זה שלטון הרוב וזהו", דבר שכמובן לא נאמר לא במפורש ולא במשתמע, אך דמוקרטיה היא גם - לא רק - אבל גם כיבוד הרוב, העם, הדמוס.
דמוקרטיה היא שלטון החוק - היא איננה שלטון המשפטנים. אנחנו לא מדינת כל שופטיה ויועמש"יה.
אמר מורנו ורבנו
מנחם בגין, "יש שופטים בירושלים". זה נכון, אך יש גם מחוקקים בירושלים.
לילה אחד ביולי 2017 אני מקבל טלפון מיו"ר הקואליציה דאז, ח"כ
דוד ביטן - מודיע לי שרה"מ החליט להקים ועדה מיוחדת לחוק יסוד הלאום, שאני אעמוד בראשה.
כבר בישיבת הפתיחה הייתה ברורה עצמת ההתנגדות מצד האופוזיציה שלא חדלה מניסיונות לפוצץ את הדיון - טוב, הייתי חייב לוותר על נוכחותם של חלק מהחברים הקולניים במיוחד, אבל מוזר היה לי לשמוע את ראש האופוזיציה לבני על כמה חשוב להוסיף לחוק יסוד הלאום שמדינת ישראל היא "מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח ההכרזה על הקמת המדינה" משום שבשלב ההוא - היא התנגדה בעוצמה קולנית לא פחות, חרף העובדה שסעיף כזה בדיוק נכלל בחוק.
מוזר גם שהיא נזכרה עכשיו מספסלי האופוזיציה לאתגר את חוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו ולהוסיף את המילה "שוויון" ולא בחרה לעשות זאת כל עוד ישבה על כיסא השרה הבכירה בקואליציה, על יותר כסאות משאני יכול לזכור.
ואחרי שנפגשתי עם חברים בקואליציה ובאופוזיציה, כולל ח"כ לבני, היה לי ברור שכמו עם שכנינו, המירב שאנחנו יכולים להציע הוא פחות מהמינימום שהם ידרשו.
ובכל זאת, היינו קשובים לכל הקולות שעלו בוועדה. קיימנו יותר דיוני עומק, דיונים יסודיים, בהם ישבו לא רק חברות וחברי הכנסת אלא שורה של נציגים משלל ארגונים, דומני שלא אחטא לאמת אם אומר משלל צבעי הקשת הפוליטית. ולא רק שמענו והקשבנו, גם יישמנו.
חוק יסוד הלאום לא יצא מהוועדה לקריאה הראשונה כמו שהגיע אליה מהקריאה הטרומית, ולא יצא לקריאות השנייה והשלישית כמו שהגיע אלינו מהקריאה הראשונה. הוא שוייף, ודוייק, וחודד עד שיבטא באופן הכי נכון, הכי שלם את החזון לא של תנועת הליכוד - של התנועה הציונית.
אינני יכול להבין איך אפשר להתקרא ציוני, ויש באופוזיציה חברים המתקראים כך, ולהצביע נגד החוק הזה - שכל 11 סעיפיו מבטאים בדיוק את מה שהאבות הראשונים של המדינה הזו באו לכאן מפולין ורוסיה, תימן ועירק, אמריקה ומרוקו - להגשים.
אז אומרת האופוזיציה: זה לא מה שיש בחוק - זה מה שאין בו - שוויון.
קהל נכבד, זו לא פשרה ולא טעות - המילה שוויון איננה מצויה בו כי זהו חוק לאום. מדינת ישראל איננה מדינה רב-לאומית או דו לאומית, וגם לא מדינה דו לשונית. אף מחוקק לא הרים את ידו להפיכתה של השפה הערבית לשפה רשמית, מדובר בירושה של דבר המלך במועצתו מ-1922.
ובכן, המנדט הבריטי נגמר.
ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ששפתה עברית, שהמנונה התקווה ושבירתה ירושלים השלמה והמאוחדת. אכן אין תכסיס שיכולה הייתה האופוזיציה לבצע ולא בוצע, אין תעלול פוליטי שאפשר היה להעלות על הדעת ולא עלה. הדיונים התקיימו בקצב עולה כאשר בישורת האחרונה, לקראת העלאת החוק למליאה לקריאות שניה ושלישית, הקצב היה קדחתני ממש.
זה היה סוף המושב, סיימנו את הדיונים במליאה בשעות הקטנות, גם שלוש וגם ארבע, ולמחרת היה לי חלון זמנים קטן בין 10-7 לקיים את הדיונים וההצבעות בוועדה.
ואין התייעצות סיעתית שלא התבקשה, ואין רוויזיה שלא התקיימה.
ביום האחרון, כאשר עד השעה 10 כשהמליאה נפתחת היינו חייבים לסיים את הכל, התרוצצנו מנושא חדש בוועדת הכנסת לרוויזיה בוועדה, וכאשר סיימנו הכל - התכוונו להצביע על הרוויזיה האחרונה.
השעה הייתה 9:54 ובשניה שלפני ההצבעה, ח"כ
אחמד טיבי ביקש התייעצות סיעתית. ע"פ התקנון אני חייב לאפשר לו 5 דקות, וכך עשיתי.
בחלוף 5 הדקות, בשעה 09:59 בעוד אני מודיע על קיום ההצבעה, טוען ח"כ טיבי כי כשהודעתי על היציאה להפסקה בת 5 דקות השעה הייתה 09:56 הדיון יכול להתחדש לכל המוקדם ב-10:01.
קיבלתי את הטענה. הודעתי על חידוש הישיבה בשעה 10:01.
ברגע זה קפץ ח"כ טיבי כמוצא שלל רב ויחד איתו חברי האופוזיציה: "לא יעלה חוק הלאום. אי-אפשר לקיים דיון על זמן מליאה בלי אישור יו"ר הכנסת".
מה שלא ידע ח"כ טיבי הוא כי באותה עת כבר הייתי מצויד באישור מיוחד מיו"ר הכנסת לחרוג לתוך זמן המליאה ככל שיהיה צורך - אישור שעליו הודעתי מיד לאחר שטען ח"כ טיבי את טענתו ברוב טקס.
זה מוטיב חוזר בהתנהלות האופוזיציה של השנים האחרונות ואין לי שום יסוד להניח שזה ישתנה תחת כהונתה של הגברת לבני: הם לא מצליחים לשכנע מהותית, אידאולוגית בצדקת דרכם, אז מנסים תכסיסים ותרגילים מן היקב ומן הגורן כדי להכשיל את מי שהציבור נתן בו את אמונו.
אך כעת בעזרת החברים הרבים שהצביעו בעד החוק - כפליים ממספר החברים שהצביעו בעד חוק יסוד כבהו"ח דרך אגב, ובעזרת השותפים שליוו וסייעו ואינני יכול שלא להזכיר: פרופ' משה קופל, ד"ר אביעד בקשי" ד"ר חגי ויניצקי, עו"ד שמחה רוטמן ותקצר היריעה מלפרט את כולם - חוק היסוד עבר קריאה שלישית והוא חלק מספר החוקים במדינת ישראל.
האם ביהמ"ש העליון יבטל אותו?
ביהמ"ש העליון כורת את הענף עליו הוא יושב: גם אם יש ויכוח על השאלה האם הוסמך לבטל חקיקה של הכנסת אם לאו במסגרת חוקי היסוד של 1992, הרי אלה שמשיבים בחיוב טוענים כי הסמכות ניתנה ע"י המחוקק המכונן במסגרת חוקי היסוד - כך שגם לשיטתם, אין ולא יכולה להיות סמכות לביהמ"ש העליון לבטל חקיקת יסוד.
אינני שותף לחשש כי ביהמ"ש העליון יבטל את חוק יסוד - אני מאמין שהוא לא יעז, אם כי לא יחמיץ הזדמנות להביע ברבים את דעתו על החוק.
אך ביטולו של חוק יסוד הלאום פירושו הפיכה שלטונית.
מי שיפגע ממנה בעיקר היא המערכת המשפטית - שמקרבת אותנו בהחלטותיה הקיצוניות והפוסט-דמוקרטיות אל היום שבו נצטרך להוריד את הכפפות ולהשיב את האיזונים שהופרו.
יש מי שסבורים שביחס לשלוש הרשויות בישראל, המערכת המשפטית צריכה להיות נחותה ביחס לאחרות שכן היושבים בה לא נבחרו על-ידי הציבור. אך ברור כי גם אם לא נצטרף לתזה הזאת - אסור לאפשר למערכת המשפטית להיות עליונה על האחרות - זוהי רמיסת הדמוקרטיה בD-9.
שמעתי את המחאות נגד חוק הלאום. עם עובדות אני מוכן להתווכח - עם רגשות אינני. שמעתי את אחיי הדרוזים, אך תמיד ביקשתי להבין: איזו זכות הייתה למי מהם לפני חוק יסוד הלאום - ואיננה עוד?
האם הדרוזים מבקשים לעצמם מדינת לאום? ומכיוון שהתשובה היא לא, וגם אם כן - תשובתנו תהיה לא, חוק יסוד הלאום לא ישונה. אני קורא לכל חלקי העם - גם אלה שנציגיהם הצביעו נגדו - לאמץ אותו, לא להדהד לא את הפוסט-ציונות ולא את אלה הקוראים לציונות גזענות - כי הציונות היא היא התשובה לגזענות.
אותה גזענות שהופנתה כלפי העם היהודי אלפיים שנות נדודים, עם ללא בית, עם ללא מדינה. ואני מרשה לעצמי לסיים במילים המליציות שמהוות מגדלור עבורי: יחי עם ישראל, תחי מדינת ישראל.
