מקור הכח של השמאל - עזות המצח

עשרות רבות של שנים ולמעשה עוד מלפני הקמת המדינה עד "למהפך" בעת "עליית בגין לשלטון" כשלושים שנה ויותר בתקופת השלטון "הדמוקרטי" של מפא"י, עם הרודנות של בן-גוריון ושותפיו ומאז "המהפך" ועד היום הזה זה כחמישים שנה. כאשר במשך כל התקופה הזו כל מוסדות השלטון בפועל, ללא יוצא מן הכלל, הם בידי האליטות של השמאל. בתי המשפט ובראשם בית המשפט העליון, רשות השידור כולל הרדיו והטלוויזיה, פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, המטה הכללי והרשימה ארוכה ארוכה. כיצד מי שמושך בחוטים בכל מוקדי הכח, כולל במוסדות האקדמיים ובעיתונות הכתובה ברובה, הם אנשי "הקרן החדשה לישראל" על שלוחותיה האין סופיות? כיצד זה מתרחש? ובכן הכל "בזכות" (אוי לה לאותה "זכות") עזות המצח שאין לה אח ורע באף מדינה אחרת. עזות המצח הלזו אין לה גבולות ואין לה מעצורים והיא לא נחה לרגע. המושגים מקבלים פירוש הפוך לחלוטין כמעט בכל דבר ודבר. חטיפת השלטון על-ידי "הרשות השולטת" כפליטת הפה המדהימה של אמנון אברמוביץ' מהכנסת והממשלה, מעשה דיקטטורי מובהק מכונה "דמוקרטיה". הנסיון למנוע את ההשתלטות הלא חוקית ולו במעט, שנעשתה ללא שום גיבוי חוקי על-ידי בית המשפט העליון, מכונה סכנה לדמוקרטיה. ציפצוף מתמשך על הרוב המכריע של הציבור שזה שנים רבות משאיר את השמאל ב"אופוזיציה" לא מפריע "לדמוקרטים" לשלוט בכל זרועות השלטון ולבצע למעשה מדיניות של השליט האמיתי, דהיינו של השמאל הנמצא באופוזיציה. חבל חבל מאוד שאין לרוב רובו של הציבור, הסולד מהשמאל וגרורותיו, גרם אחד של עזות מצח חיובית על-פי הביטוי "הוי עז כנמר.. לעשות רצון אביך שבשמיים". וכל עזות המצח נותרת בידי מרשיעי הברית על משקל "עז פנים לגהינם".