הערות והארות לצד האירועים והחדשות

א. זֶה מִכְּבָר בָּא הַזְּמָן לְחַסֵּל אֶת מִצְבּוֹרֵי הַטִּילִים בִּרְצוּעַת עַזָּה

לפי החדשות ישראל יודעת ומכירה את מקומות אחסונם של טילים ברצועת עזה. לא מכבר פורסם שחיל האויר גם השליך כרוזי אזהרה סביב בתים בהם מאוחסנים טילים של חמאס וארגוני טרור אחרים. משום מה לפעולה זו טרם היה המשך. עתה, לאחר הירי של טיל (כנראה צבאי תקני, שמסתמא הוברח מִאִירָן) שנשא לפי ההערכות מטען נפץ ענק, על באר-שבע, שרק בנס לא הביא להכחדתה של משפחה שלמה, ולאחר שהחמאס אישר שֶׁחוּלְיָה מאנשיו הסוררים הִמְּרוּ את פי החלטת המנהיגות הטרוריסטית ברצועה ושיגרו את הטילים לבאר שבע ולכיוון גוש-דן, באה העת לחסל את מלאי הטילים שאפילו החמאס עצמו הודה עתה שאין לו שליטה על השימוש בהם. עצם העובדה שארגון טרור, החמאס, מחזיק מצבורים של טילים קטלניים מבלי שממשלת ישראל וראשה, לרבות שר הביטחון, עושים פעולה להשמדתם היא אבסורד הראוי להישקל על-ידי הבוחרים בבחירות הקרובות, אולם עתה, כשארגון הטרור השולט ברצועה, החמאס מאשר שאין לו שליטה על אנשיו (אחרי שזה מכבר הודה שאין לו שליטה על ארגוני טרור רצחניים אחרים ברצועה), אסור להשאיר את הטילים על מכונם. ראוי שתינתן אזהרה, טלפונית, בכרוזים ובכל דרך אחרת, לכל האזרחים החיים ליד מצבורי הטילים, ובעיקר בבתי המגורים שבהם אוחסנו הטילים, לְפַנּוֹת את הבתים מיושביהם בתוך עשרים דקות (לא הרבה יותר זמן, לבל יהא שיהוי ארוך מדי, בו יספיקו ארגוני המרצחים לפנות את טיליהם למקום אחר) ולהשמיד את אותם מחסני טילים. כל טיל כזה שלא יושמד צפוי להשמיד אזרחים ומטרות בישראל, הן רק לשם כך הוא מוחזק ברצועה. בא הזמן לחדול מהפצצת משרדים ומתקנים ריקים של ארגוני בטרור רק בכדי להראות לאזרחינו כאילו נעשה משהו למען בִּטְחוֹנֵנוּ. יש להשמיד מיד את הטילים ואת יתר האמל"ח. אין לסמוך על הנס שקרה השבוע בבאר-שבע, שֶׁאֵם המשפחה התעוררה בשל האזעקה והצילה את משפחתה. ממשלה אינה יכולה לסמוך על נסים, עליה למלא את תפקידה ולהסיר כבר את החרב המתהפכת מעל ראשינו ולחסל את האיום המתמשך על חיי תושבי ישראל.

ב. בא הזמן להפיכת המקלטים לנשים מוכות למתקן להחזקת גברים מכים

כיום יש מצב אבסורדי. קיימים אותם מקלטים אליהם מכניסים נשים מוכות, עם ילדיהן, על-מנת להגן עליהן מנחת זרועו של הבעל המתעלל. באופן זה הן הופכות למעין אסירות במקום צר ולא נוח, עם ילדיהן המושבתים מלימודיהם ומשגרת חייהם. המדינה גם נאלצת לכלכל את המשפחה החוסה. אותו גבר מכה נותר בביתו וחי בתנאים טובים בהרבה מתנאי חייה של משפחתו "המוגנת". ראוי ועדיף שהבעל המכה הוא שיפונה מביתו, תחילה על-ידי המשטרה ומיד בצו בית-במשפט, שיכלול צו הרחקה מהבית ומן האישה המוכה, ובמידת הצורך גם יענוד אזיק אלקטרוני שיבטיח אי-התקרבותו לבית בו שוכנת משפחתו המוכה. במקביל יש לקבוע בחוק שהבעל המכה לא ישוחרר מחובתו לזון ולפרנס את משפחתו ושתהא לאשה גישה חיונית לחשבון בו מוחזקים כספי המשפחה. אכן הצעה זו טעונה תיקוני חוק, אך ההיגיון, הצדק וטובת החברה מצדיקים נקיטת מדיניות משפטית כזו. לבעל זה עדיף על מעצר בכלא ואילו בני המשפחה יוכלו להמשיך בשגרת חייהם עד לישוב הבעיה שאלימותו של הגבר גרמו לה. אני מזמין את חֲבֵרוֹת הכנסת להתגייס ולפעול למימוש ההצעה בהקדם, כולל הגשת הצעת חוק בנידון.

ג. משרדי התחבורה וביטחון הפנים מזניחים את תפקידיהם החיוניים

שני המשרדים הללו מזניחים מזה שנים ארוכות תפקידים חיוניים שעליהם לשאת בהם, חלקם תפקידים שהוטלו עליהם בחוק במגמה להציל חיי אדם, ונציין בקצרה אלו מהם: א. בעיית האופניים החשמליים - הבעיה ידועה מזה שנים, אך שר התחבורה, המתגאה בגזירת סרטים של מעשים חשובים שהשלים (סלילת כבישים, חנוכת תחנות רכבת) או שהשלים רק למחצה (כמו קו הרכבת ירושלים-ת"א) לא התפנה עד לאחרונה לטפל בבעיה, ומשטיפל - עשה רק חצי עבודה. 1. האופנים הללו יוצרים בעיות רבות, ויש בהם סיכונים אדירים לחיי אדם ולפציעות הגורמות נכות. מצד אחד - נסיעה על מדרכה מסכנת הולכי-רגל, כולל ילדים, תינוקות וקשישים להם נועדו המדרכות, מצד שני - חיוב רוכבי-האופנים לנסוע בכבישים העמוסים הם סכנת מוות של ממש לרוכבים. בצד הסימון המיידי והחיוני למסלולי אופניים במקומות בהם ניתן הדבר, גם תוך צמצום מה של רוחב המדרכה להולכי רגל. עד אז - יש להתיר נסיעתם האיטית על המדרכות, לפחות בערים הגדולות וברחובות הסואנים, כאמור שָׁם הרכיבה בכביש מהווה סכנת חיים קרובה. 2. יפה עשה השר שהתקין תקנות (משום מה לא להפעלה מידית), כמו חובת חבישת קסדה. אולם לא פעל דבר לרישומם וְרִישׁוּיָם (וכבר הצעתי לרשמם במשרדי הרשויות המקומיות, כפי שהיה נהוג פעם לגבי אופניים "רגילים", אפילו תוך גביית אגרה נמוכה, ותוך בדיקת בלמים, מחזירי אור ותאורה) וכן תוך הסמכת פקחי-הרשויות המקומיות לפעול כשוטרים בעניין זה. 3. עדיין אין תקנות ברורות בנושא מחזירי אור ופנסים באופניים וחובת בדיקת כשירותם לפחות פעם בשנה-שנתיים וחילוט או החרמת אופניים מסוכנים; 4. הצעתי לחייב ביטוח לרוכבי האופניים ונפגעיהם, אם כפי שקיים לגבי כלל תלמידי בתי הספר ("ענבל") ואם כביטוח הכללי לחסרי ביטוח ברכב מנועי ("הפול" ראה עוד בנדון בהמשך). הנושא כמדומני כלל לא נדון במשרד התחבורה. 5. ראוי לשקול מחדש את נושא המהירות המותרת לרוכבי אופניים כל עוד הם נוסעים בכביש. העיד על כך במדיה מומחה תעבורה שציין, ולדעתי בצדק, שהגבלת המהירות של אופניים חשמליים ל-25 קמ"ש מסכנת אותם בכבישים בהם מכוניות נוסעות 70 קמ"ש ויותר. אותו הגיון האוסר הסעת עגלות הרתומות לבעלי חיים או רכבי נכים איטיים לכבישים מסוימים חל גם כאן. במהירות שנקבעה כל רוכב אופניים מעכב את התנועה ומסכן בכך את חייו. ב. אי-אכיפת חובת רישוי וביטוח על נהגי כלי רכב מנועיים. בעיתונות פורסם כי לפי נתוני משרד התחבורה כ-149,000 מכוניות מכל הסוגים לא הועברו בחינת רישוי מזה כחמש שנים. משמעות הדבר כי כלי-רכב אלו נעים בכבישים, ללא בדיקת מצב הבלמים, התאורה ופליטת מזהמים. כלי רכב אלו מסכנים חיי אדם, וזה בצד אובדן הכנסות של מיליונים למשרד התחבורה בשל אי-גביית אגרות רישוי ואגרות מבחן ("טסט"). יש להניח כי בהעדר רישוי אותם כלי-רכב מסוכנים הם גם אינם מבוטחים בביטוח נזקי-גוף (וגם לא ביטוח כלפי צד שלישי), כך שבמקרה תאונה בה נפגע אדם מנוסעיהם, כולל הנהג או הבעלים עצמו, מי שנושא בכיסוי הנזק הן כלל חברות הביטוח המאוגדות לעניין זה בביטוח "הפול" או "אבנר". באופן זה מוטל הפיצוי על כלל הנהגים המבוטחים כחוק והם מממנים, באמצעות ההסדר הנ"ל, את העבריינים ה"חוסכים" לעצמם את הביטוח וכך הביטוח לשומרי החוק מתייקר. תמיהה היא כיצד המשטרה אינה ערה למחדלים אלו ואינה פועלת להורדת רכבים חסרי רישוי או ביטוח מהכביש ושליחת בעליהם לבית המעצר. למותר לציין שאין מדובר כאן במי ששכח לחדש רישוי או ביטוח במספר ימים, הגם שאלו עבירות. אלו תפקידים ראשוניים של משרד התחבורה ואם השר אינו מוודא שמשרדו ימלא את המוטל עליו הרי שאינו ראוי, עם כל הצער, לתפקידו. זה חשוב יותר מפרסום שלטי חוצות לתהילת השר ומשרדו. ג. אי-בניית מחלפים חיוניים מחמת שיקולים פסולים, בין פוליטיים ובין אחרים. מזה שנים נמנע משרד התחבורה מבנית מחלפים חיוניים, ובראש וראשונה מחלף להבים המשרת בין היתר את המטרופולין הענק של באר-שבע, את העיר רהט בת כ-70,000 תושבים, ובה עשרות כלי-רכב כבדים מסוג פול-טריילר וסמי-טריילר, את אזור התעשיה החדש הצמוד לצומת, את התעבורה לבסיסי צה"ל בנגב, לרבות שדה התעופה נבטים. את בית החולים "סורוקה" וזרימת אספקה לעזה. העדר המחלף גורם לפקקי ענק מדי בוקר, צהריים וערב, לעיכוב מובילים צבאיים ואמבולנסים, ולתאונות רבות מספור. בניית המחלף אושרה ותוקצבה עוד בימים בהם כיהן שאול מופז כשר התחבורה, אלא שאז לפי המסופר בישוב, עבר ראש המועצה בלהבים, אלי לוי, מ"הליכוד" לקדימה, השר ישראל כ"ץ התמנה לשר התחבורה ובאופן מקרי מיד הקפיא את הבנייה. עתה לאחר שנות סבל, עצבנות, תאונות ובזבוזי דלק וזמן יקרים זכו אזרחי ישראל השבוע, כנהוג במשרד התחבורה, לשלט גדול המבשר שהנה עומד לקום המחלף המיוחל. לוואי ויהא לכתוב בשלט חדש זה כיסוי, כי מוטב מאוחר, ואפילו מאוחר מאוד מֵאֲשֶׁר לעולם לא. ומה ענין המשרד לביטחון פנים לכאן? - השר ומשרדו, וגם המשטרה החוקרת את התאונות, לא פעלו עד כה להסקת מסקנות ולהעלאת הבעיות של האופנים החשמליים ושל אי-בניית מחלפים לפתרון. המשטרה אינה אוכפת את חוקי התנועה על עברייני האופניים ואינה אוכפת כראוי את חוקי התעבורה, כמו נהיגה מסוכנת, אי-רישוי כלי-רכב והעדר ביטוח. היא מתרכזת בעבירות מהירות ופיענוח מצלמות המהירות - דבר שכל פקיד במשרד האוצר יכול לעשות ללא מדים וללא ניידות יקרות. כל הקונצפציה צריכה להשתנות, ככך שהמשטרה תתמקד בעברייני התנועה המסוכנים, ובעיקר אלו המסוממים, השיכורים והמתפרעים בכביש ותצמצם מעט את ההצמדות לעבירות מהירות ולעבירות חניה זניחות.

ד. קביעת יום הבחירות לרשויות המקומיות כיום שבתון - מעשה איוולת

היהדות מבורכת בימי חג ומועד. מדינתו הכירה ברובם כימי שבתון ועוד הוסיפה להם ימי חג-שבתון כמו יום העצמאות (ראוי) ויום הבחירות לכנסת (מיותר ולא ראוי). בישראל גם קיים ומנוצל לרעה חופש השביתה. סקטורים שלמים במשק שובתים ללא צורך, נמנעים מבוררות והסתדרות העובדים נותנת ברכתה כמעט לכל שביתה, לעתים גם לשביתות "פראיות" כפי שהיה נהוג ברכבת ובחברת החשמל, שלא לדבר על ה"שביתות האיטלקיות" המפילות למשכב בבת אחת עשרות טייסים או נהגי קטרים שאינם מרוצים מפריט זה או אחר בתנאי-עבודתם, או סווארים השובתים מחמת החלטת ממשלה על הקמת נמל נוסף וכל כיוצא באלו. עתה באו חכמי הכנסת והכריזו גם על יום הבחירות לרשויות המקומיות כיום שבתון. מדוע? כמה זמן לוקח לאזרח להגיע לקלפי בעירו, לעתים להמתין מעט בתור, ולהצביע? שעה אחת? שעתיים? זהו מחיר ראוי שכל אזרח אמור לשלם בשל עצם חייו בדמוקרטיה. לשם מה עלינו להשבית את כל המשק? כלום פריון העבודה אצלנו כה גדול? כלום אנו סובלים פתאום מעודף כח-עבודה? לדעתנו ראוי היה להסתפק בשעה אחת חופשית מהעבודה, אם בכלל, למעט אותם בודדים אשר אמורים לנסוע לישוב אחר על-מנת להצביע, לאלו ראוי להעניק בחוק מחצית יום או יום חופשה שלם, לפי מרחק הנסיעה. דומה שגם אלו יכולים היו להצביע בכל קלפי במעטפה סגורה וכפולה כאנשי צבא או עובדי משרד החוץ בחו"ל. כיום ברור שרבים ינצלו את יום החופש שהוענק להם לפתע ליציאות לבילוי עם משפחותיהם וכלל לא ברור אם יספיקו בכלל להגיע לקלפי... בכלל לדעתנו ראוי היה לחייב כל אזרח במדינה דמוקרטית להתיצב בקלפי ולהצביע. אם ירצה -יכניס למעטפה פתק לבן. ההצבעה היא חובה אזרחית שיש למלא אותה בלי קבלת תמורה למעט עצם החיים בדמוקרטיה. לדעתנו גם ראוי לקנוס אזרח המשתמט מחובתו להצביע בקנס ראוי. אך אם אין חובה להצביע מה טעם לתת לכלל העובדים והתלמידים יום בטלה? זו עוד דוגמה להפקרות ולזלזול בטובת הציבור וטובת המדינה מצד המופקדים על טובות אלו.