היום אנחנו מציינים 45 שנים למלחמה ההיא. מלחמה שגבתה מחיר כבד, ובו בעת הייתה ציון דרך כמלחמה האחרונה שאיימה על קיום המדינה. מלחמה שלימדה את הישראלים מהו מחיר האופוריה והקונספציה. רבים וטובים יצאו לקרב ולא שבו. הם ומשפחותיהם הקריבו את ההקרבה הגדולה מכל.
עמדנו היום דקה דומיה לזכר ארבעת הנופלים של אגף התקציבים, וכאות תודה על מה שהם והחללים כולם במלחמות ישראל נתנו לנו - החיים.
יום העיון הזה, לזכרם של גד בונה, מיכה גלעד, בארי חזק ועמוס מילר מוקיר את פועלם, מנסה להתמודד עם הזיכרון אחרי כל כך הרבה שנים ודן בסוגיות הכלכליות והחברתיות הבוערות במדינה, בכלכלה ובחברה הישראלית.
במובנים רבים היום הזה מציג את רוחו של אגף התקציבים.
מהי הרוח של אגף התקציבים? מה המקור שלה?
לאורך שנים, לאגף תפקידים מרכזיים בכלכלה הישראלית. אפשר היה לחשוב שרוח האגף היא תוצר ישיר של תפקידים אלה, אבל רוחו איננה נובעת רק מיכולות התקצוב, או הניתוח הכלכלי. היא יותר עמוקה מאלה, ומהווה מרכיב חיוני לביצועם על הצד הטוב ביותר.
לאורך השנים האגף מצליח למשוך אליו את טובי האנשים בשירות הציבור, חדורי שליחות ומוטיבציה, המיטב שהחברה הישראלית יודעת לייצר. יושבים פה היום בחדר כאלה אנשים, שמייצגים את המצוינות, היצירתיות והיכולות שמאפיינות כל כך את האגף.
האגף הזה גדול מסך חלקיו. הדורות השונים של האגף שיושבים כאן היום מהווים שרשרת אנושית שמקיימת את האגף ורוחו, ואף מגדירה אותו מחדש כל הזמן. משהו בשרשרת הזאת מצליח לייצר לאורך עשורים אגף, שהינו בבחינת מגדלור ומצפן למדיניות כלכלית שתייצר פה מקום טוב יותר לכולם. האגף הוביל, מוביל וימשיך להוביל רפורמות שמעצבות את הכלכלה הישראלית ומהוות מרכיב משמעותי בצמיחתה וחוסנה כפי שאנו רואים היום.
העובדים באגף מחפשים תמיד את רווחת הכלל, נלחמים בקבוצות לחץ ובאינטרסנטים, ואומרים תמיד את האמת המקצועית שלהם, גם, ואולי בעיקר כשלא כולם רוצים לשמוע אותה. במקומותינו - זו לא תכונה מובנת מאליה, אך לנוכחים פה אני בטוח שיש המון דוגמאות מחייהם המקצועיים באגף, בהן עשיתם את מה שצריך היה לעשות.
בתפיסת עולמו של ז׳בוטינסקי, מובאות לקדמת הבמה שתי תכונות חשובות באדם - תגר והדר.
מבחינת אגף התקציבים, תגר - לקרוא תיגר על כל דבר. להטיל ספק, לשאול את השאלות ולא לחשוב שצריך להשלים עם כשלים קיימים בכלכלה. זהו עיקרון שהוא נר לרגליו של האגף.
אחת הפרשנויות של ההדר מכוונת, בין היתר, לחובתנו לומר למדינאים, כמו גם לאזרחים, בגובה העיניים, בלי מורא, מה הדבר הנכון בעיננו לעשות, למרות שזה לא תמיד מתאים להם. גם עיקרון זה הוא חלק בלתי נפרד מהרוח של האגף ומהמצופה מאנשיו.
עוד תכונה מובהקת של רוח האגף - הרוח הזאת לא נופלת, לא מתכופפת כעץ בפני רוח. אין לאגף - לא הפריווילגיה ולא התכונות של ויתור על העקרונות.
בוויתור, איני מתכוון אי-היכולת שלנו לעשות פשרות: כדי להביא רפורמה טובה, כולנו עושים פשרות, ואנחנו מצליחים להביא הישגים גדולים דרך תהליך כזה - אבל הפשרות שאנחנו עושים תמיד ייבחנו ביכולת להביא את המשק למקום טוב יותר, ולרווחה כללית גדולה יותר.
ישנן גם פעמים בהן אנו עושים רפורמות, ולמשל מקימים רשויות שנועדו לוודא שהשוק יעבוד בצורה טובה. אם במקרה, רשויות אלה אינן עושות את עבודתן ומנסות, בין היתר, למנוע מהלכים חשובים למשק, תוך הכפשת גופים מקצועיים אחרים של הממשלה, לדוגמה בשוק הטלוויזיה, עלינו לשוב לנקודת המוצא, ולעשות את הנדרש על-מנת שגופים אלה, או אחרים שיחליפו אותם, יראו שוב את טובת הכלל. המבנים שאנו בונים אינם המהות - הפיכת החיים במדינה לטובים יותר היא כן, ואנחנו נדע לעשות את התיקונים הנדרשים על-מנת לוודא שכך יהיה.
הימים האלה מורכבים לאגף התקציבים.
הבשורות הטובות - המשק הישראלי נמצא במצב טוב, אולי הטוב אי-פעם: החוב נמוך מאי פעם, ונושק ל-60% - חלקכם בוודאי זוכר איך בתחילת שנות ה-2000 כשהייתי צעיר מאוד באגף היינו ביחס חוב של כ-100% ושמו אותנו באותה השורה של ארגנטינה; אבטלה נמוכה מ-4% ושיעורי תעסוקה גבוהים; הצמיחה שלנו היא בקצב של 4.2% בחציון הראשון של השנה.
והבשורות הרעות - כשהבשורות טובות, קל לכולם לאמץ קונספציה - המצב טוב וימשיך להיות טוב. למשל - הרבה אנשים מופתעים שאין הפתעות בהכנסות המדינה...
כן, גם היום, כל מי שמתפקידו במערכת הציבורית לעקוב ולהתריע צריך לקחת בחשבון את לקחי המלחמה ההיא.
אנחנו, הכלכלנים, בדרך כלל יודעים לנתח בצורה טובה מאוד משבר שקרה, את הסיבות שגרמו לו, את הדברים שאפשר וצריך היה לקדם ולמנוע על-מנת שלא יתרחש, או כדי שנזקיו ימוזערו, ואפילו מה יש לעשות כדי למנוע את הישנותו. מעטים הכלכלנים שיודעים במדויק לחזות מהו המשבר הבא, ומתי יקרה.
דבר אחד כולנו יודעים - הכלכלה יודעת עליות וירידות. אחד התפקידים המרכזיים של האגף במארג הממשלתי הישראלי, הוא למצות את התקופות הטובות ולהתכונן לרעות, וכשאלו מגיעות, לקצר אותן ולהמעיט מההשפעה הרעה שלהן על המשק.
תפקיד האגף להכין את המשק והממשלה לקראת התקופה הפחות טובה. צריך לשמור על הכללים הבסיסיים בכלכלה על-מנת להגדיל את הצמיחה, להגמיש את השוק ולייעל אותו.
קצב השינוי של סדר היום הכלכלי גדל, אבל לא רק קצב הכותרות משתנה, והצורך לייצר עוד כותרת, נועזת יותר, גדולה יותר, מורכבת פחות, אלא גם המציאות משתנה - הכלכלה משנה את פניה כאן ובעולם, חברות ענק קמות, ותעשיות אחרות נעלמות, הנסיבות הפוליטיות הישראליות, הנסיבות העולמיות, השיקולים. וככלל, הבעיות שעל סדר היום מורכבות, רב ממדיות ודינמיות יותר מאי פעם.
העולם הכלכלי של אחרי המחאה של שנת 2011, הן בסקטור הממשלתי והן בעסקי הוא עולם עם מעורבות ציבורית גדולה בהרבה, שמביאה אתגרים, אך גם הרבה יתרונות, ומסייעת למערכת להשתפר.
אבל לצד הצורך לעשות שינויים ולהתאים עצמנו לעולם המשתנה, חלק מהתפקידים שלנו לא משתנים: שמירה על ניהול פיסקאלי אחראי ופיתוח מנועי צמיחה למשק.
התקופה הנוכחית בה אנו מדווחים על מערכת פוליטית הרוחשת שמועות ותוכניות לבחירות, על-אף שלא הוכרזו רשמית, אינה פשוטה לאגף ומתאפיינת בכך שהשחקנים הפוליטיים מתארגנים לקראתן. כמו בכלכלה, גם פה, לציפיות יש השלכה ישירה על הפעולות. אלה הם זמנים, בהם עבודתנו מאותגרת יותר, אך תפקיד האגף: השמירה על הכללים הפיסקליים, ועל הקופה, מקבל משנה תוקף. אגף התקציבים ידע להתמודד בתקופות אלה, ויוכל להן גם בעתיד.
לפני שבוע נפתח מושב החורף של הכנסת. מושב זה, ברמה הכלכלית, עלול להיות נקודת הפיתול. המשק, שנמצא בתקופה טובה מאוד כבר שנים, לא יוכל לשאת עוד על גבו הוצאות שאינן מגובות באחריות כלכלית. עלינו לעמוד על המשמר, וביחד עם משרדי הממשלה, אני משוכנע שנוכל לאתגר.
לסיכום, חשוב שנזכור כי היותנו משרתי ציבור - מהות שמותקפת לאחרונה לא מעט מכל מיני כיוונים - מחייבת אותנו מחד להיות מקצוענים, להצביע על ההשלכות של מהלכים, להגיד את דעתנו ולהשפיע ככל הניתן, ובאותה הנשימה לקבל את זה שבסופו של דבר אנחנו איננו לבד על המגרש. המדינאים הם אלה שמנווטים את הסירה. הם צריכים לקבל את ההחלטות.
יום העיון יעסוק במשק הישראלי משלוש פרספקטיבות - משפטית, ביטחונית וכלכלית. אני רוצה להודות לנשיאת בית המשפט העליון,
אסתר חיות, לראש המוסד יוסי כהן ופרופ׳ ענת אדמתי מאוניברסיטת סטנפורד, שהסכימו להרצות בפנינו היום. בכנס ינאם, על-פי מיטב המסורת, שר האוצר, מר
משה כחלון.
ברמה האישית - זוהי לי השנה ה-17 בכנס, אך השנה הראשונה כממונה על התקציבים. אני זוכר את הכנס הראשון בו הייתי, ואין מבחינתי סגירת מעגל טובה מזו. בכל בוקר כשאני מגיע למשרד, ומסתובב במסדרונות - אני רואה חבורה של נשים וגברים, מוכשרות ומוכשרים, שרוח האגף מפעמת בליבותיהם. תחושת השליחות שלהם ורצונם לעשות טוב למשק ולהפוך את המקום המדהים הזה לטוב יותר, ניכרת על פניהם . האגף הזה, כמו עוד כמה מוסדות מפוארים במדינה, נחוצים למשק ולדמוקרטיה הישראלית כמו אויר לנשימה. כבוד גדול הוא לי להוביל את החבורה הזו בשנים אלה.
יום עיון מהנה לכולם.
