זכות השיבה

ההסתה נמשכת

האזנתי לרדיו של הרשות הפלשתינית בעקבות הפיגוע באזור התעשיה ברקן אזור סי. לאורך שעות השידור, סוקר האירוע בשמחה לאיד, שבחים למפגע וציטוטים מהצוואה שהשאיר. דגש על כך, שהוא הקריב את עצמו כ"שהיד". לעג וזלזול באישה שנפצעה, משום שהסתתרה תחת השולחן מרוב פחד. לעג וזלזול בכוחות הביטחון שהמפגע "הגיבור" הצליח לחמוק מהם. התעלמות מוחלטת מכך שזירת הפיגוע היא מקום עבודה בו מתפרנסים אלפי פלשתינים. אני שואל: אם זאת אינה הסתה לרצח, אז מה זאת הסתה? ומה עושה הממשלה? מלבד ההצהרות של השרים שטייניץ ולווין, שהרשות עוסקת בהסתה, אין צעד של ממש להרתיע את הרשות הפלשתינית. נכון, יש שיתוף פעולה ביטחוני ותיאום בין ישראל לרשות הפלשתינית, אך זה אינו מצדיק את אזלת היד בפני ההסתה. הלא ישראל שולטת מבחינה ביטחונית בכל השטחים ואם לא מפסיקים את ההסתה בתחנות השידור, צריכים לשתק את המשדרים. זה תהליך טכני שאינו מסובך. "על הפליט לישון תחת כיפת השמיים, כדי שלא ישכח שיש לו שמיים אחרים. עליו לעבוד כמשרת (בעבודה קשה) כדי שלא ישכח שיש לו משימה לאומית. עליו להתנגד לקליטה כדי שלא ישכח את פלשתין" (המשורר הלאומי הפלשתיני מחמוד דרויש).

האם פליטים לנצח

מנהיגי חמאס מכנים את ההתקלויות וההתפרעויות ליד הגדר ברצועת עזה "צעדות השיבה" וכי הצעדות יימשכו. כאן מתעוררת השאלה: השיבה לאן? והאם באמת יש אדם שפוי שסבור כי הפליטים וליתר דיוק, צאצאיהם ישובו לבתיהם? והאם יש הגיון כלשהו למפתחות הסמליים שהם מחזיקים, בתקווה שזה יסייע להם לממש את "זכות השיבה"? כל מי שרוצה לדון בסוגיית הפליטים הפלשתינים אינו יכול להתעלם מהעובדות הנוגעות לסוגיה: - מנהיגי הפלשתינים הכניסו את עצמם למלכודת. במרוצת שבעה עשורים, הם אימצו והניפו את סיסמת "זכות השיבה" כשזה די ברור שאין שום סיכוי לממש את הסיסמה. בימיו האחרונים נשאל ערפאת על-ידי הפרשן אהוד יערי: איך אפשר לממש את "זכות השיבה" כשישראל לא תקבל את זה, כי זה יפגע בצביונה של ישראל כמדינה יהודית? תשובת ערפאת: "בעיות הפליטים יפתרו באופן שלא יפגע באופיה היחודי של ישראל". אך בכל זאת, מנהיגי הפלשתינים אינם מפסיקים את השימוש בסיסמת "זכות השיבה" ועם זאת אינם מגלים עניין בהסדר מדיני שיבטיח פתרון הוגן ומוסכם לבעיית הפליטים. - לא רק המלחמות בין מדינות ערב לישראל. הרבה מלחמות הותירו מיליוני פליטים כגון מלחמות העולם הראשונה והשנייה. קברניטי הפליטים שיתפו פעולה עם המוסדות הבינלאומיים ועם סוכנות הפליטים של האו"ם ומצאו פתרונות הוגנים ליישב את הפליטים בארצותיהם ובארצות אחרות. זה שבעים שנה, המנהיגים הפלשתינים ובגיבוי מנהיגי ערב מסרבים לכל פתרון מוצע ועושים כמיטב יכולתם כדי להנציח את בעיית הפליטים על-ידי הישארות במחנות וסירוב מוחלט להעניק להם אזרחות ולשלול מהם את זכות העבודה והטיפול הרפואי וזורקים את האחריות על ארגון "אונרא". כך זה בלבנון, בסוריה, בטוניסיה ובעירק. - ישראל קלטה מאות אלפי פליטים ניצולי השואה ומגורשים ממדינות ערב לאחר שנשללו מהם רכושם והונם. נסיונות ישראל לסייע בקליטת הפליטים הפלשתינים ולקחת ממנה דוגמה, נתקלים בסירוב מוחלט. - 2.2 מיליון צאצאי פלשתינים בירדן מוגדרים כפליטים למרות שהם נושאים תעודות זהות ודרכונים ירדניים, וחלק מהם מתגוררים במחנות פליטים כמו מחנה "וחדאת" בפאתי רבת-עמון. - תקציב אונרא" מיועד למזון, בריאות, תעסוקה, חינוך ודיור. כדי להנציח את בעיית הפליטים, ההנהגה הפלשתינית מעבירה את תקציב הדיור לחינוך, כי לשיטתה דיור קבע ימחק את בעיית הפליטים. - ילדי פליטים ונכדיהם שנולדו בגדה וברצועה עדיין נרשמים כפליטים. ברצועת עזה למשל, מתוך 1,9 מיליון פלשתינים, 1.3 מיליון נרשמים כפליטים. גם פלשתינים שהתיישבו בארצות אחרות, נחשבים כפליטים. - בעיית הפליטים, היא תולדה של שתי מלחמות שהתכוונו לרסק את ישראל. מי שהתחיל מלחמת השמד והפסיד, אינו יכול להתחמק מאחריותו. מלחמות כאלה, משנות גבולות, מפות גאוגרפיות ודימוגרפיות. כך היה במלחמות העולם הראשונה והשנייה, מלחמות ששינו גבולות וסטטוס של אוכלוסייה. כך היה באלזס והלורין, הסודטים, ואודר-נייסה. האחריות לשינויים כאלה מוטלת על התוקפנים ולא על המותקפים. בכל זאת, ישראל מגלה רצון עז לסייע בפתרון המצוקה, אך לא לבדה. משפחת העמים ומדינות ערב העשירות מתבקשות לסייע. לפי הערכות של גורמים מוסמכים באו"מ, דרוש סכום של 35 מיליארד דולר לפתרון בעיית הפליטים הפלשתינים. סכום זה הוא כ-10 אחוזים מההכנסות השנתיות של סעודיה מהנפט.