איך שהעולם השתנה, ואנחנו בכלל לא הרגשנו! בשנת 1955, לא תאמינו, סיכלה הציונות הדתית (שנקראה אז 'החזית הדתית לאומית', ואח"כ מפד"ל), את בחירתה של אישה, הגב'
גולדה מאיר, לשמש בתפקיד ראשת העיר תל אביב, רק בשל היותה אישה. לא החרדים. המפד"ל סיכלה!
היום, 62 שנה לאחר מכן, לא רק שהציונות הדתית הריצה ו/או תמכה במירוצן של נשים לתפקידי ראשת העיר. זה כסף קטן לעומת 'הדבר העיקרי': חרדים ליטאים, בעלי ה'השקופע המזוככת', תמכו בבחירות 2018 במועמדותה של אישה חילונית, ציונית, אקדמאית, ד"ר עינת קליש-רותם, לראשות העיר חיפה. נוטרי 'פך השמן זית זך' עשו הכל למען בחירתה.
הכל? הרבה יותר מהכל: הם אפילו אילצו את מי שמכונה שר התורה מרן רבי חיים קנייבסקי, בן ה-91, שאין לו בעולמו אלא דל"ת אמות של תורה, לסגור את הגמרא ולהטריח עצמו מבני ברק לחיפה, כדי לתמוך בקליש, ולהוקיע את החסידים שלא התלהבו ממנו בתואר הנורא 'משנאי השם'. לא פחות. לא תצביע קאליש, אתה עובר למחלקת 'משנאי השם'. עד כדי כך.
וזה עוד כלום לעומת התוצאה. משנודע במוצאי יום הבחירות כי 'דידן ניצח', כלומר ניצחה, הם הזמינו למעוז החרדי שבשכונת הדר הכרמל את הגב' קליש, לחגוג עימם את הניצחון המתוק על ראש העיר
יונה יהב. וכך הגיעה ד"ר קליש, בביגוד שרחוק מלעמוד בנורמות הליטאיות, לחגוג כאישה בודדה עם מאות חרדים מדושני עונג, ששרו לכבודה שירים השמורים רק לגדולי הדור: 'ימים על ימי מלך תוסיף'. לא להאמין. 'ימי מלך' לגב' קליש?? לא התבלבלתם??
פתרון קסמים
לפני 62 שנה זה לא קרה. אז, בשנה שמן הסתם נחשבת כיום בעיני רבים מקוראי טור זה לפְּרה היסטוריה, סיכלה הציונות הדתית בחירת אישה לראשות העיר תל אביב. באותם ימים לא השלימה מפא"י, מפלגת השלטון דאז, עם היותה של תל אביב, מאז ימי מאיר דיזנגוף, מעוזם של החוגים האזרחיים, האנטי סוציאליסטיים. בן-גוריון הציע פתרון קסמים: להריץ מול החוגים האזרחיים את הקלף המנצח - שרת העבודה גולדה מאירסון.
גולדה אומנם נבחרה בראש הרשימה הגדולה, אבל אז קמה נגדה החזית הדתית הלאומית (המפד"ל עצמה קמה ב-1956) והודיעה עם אגודת ישראל, כי לא יתמכו בראשת עיר. באותם ימים נבחר ראש העיר לא ישירות, אלא על בסיס קואליציה שהתארגנה סביב המועמד. המפד"ל הכתירה את מועמד הציונים הכלליים חיים לבנון, וגולדה הגיבה בזעם: "בארץ זו של
חנה סנש מעזים בשנת 1955 להעלות מחדש את הארגומנטציה החשוכה הזו – שאין זכות שווה לאישה במדינת ישראל".
אולי אפשר בכל זאת להבין את החרדים החיפאים, שהיו מוכנים לרמוס את ה'השקופע' המקודשת (יעני), כדי לסלק את יונה יהב מכיסאו ולהושיב במקומו את ד"ר עינת קליש-רותם המפא"י'ניקית. מי שאינו חיפאי אולי לא יבין זאת, אבל לגבי החרדים, וגם לציונים החיפאים, הייתה כהונתו של יהב בבחינת 'נא בעין'. אפילו בקהילות הציוניות לא אהבו את התחנפותו למצביע הערבי באמצעות העלמת עין ולפעמים תמיכה באירועים ומופעים אנטי לאומיים, מתריסים, פרו ערביים. מעבר לכך, סבלה הקהילה החרדית מן התחושה, שיהב עושה הכל כדי להצר צעדיה בחיפה, אף שכלפי חוץ תמיד השתדל להיות נחמד כלפיה.
וזה מזכיר במידה רבה את האגדה בדבר סוד הישרדותו של ראש העיר הירושלמי המיתולוגי
טדי קולק. האגדה מספרת, שכשנשאל מהו סוד שרידותו, ענה: "אני ממלא את בקשות החרדים". האמנם? – תהו באזניו, והוא הסביר: "באים אלי נציגי קהילה א' ומבקשים שלא אתמוך בקהילה ב', ואני נענה. ואז באה קהילה ב' ודורשת שלא אסייע לקהילה ג', ואני שוב נענה. ואחריהם מגיעה קהילה ג' ודורשת לרמוס את קהילה ד', ושוב נענה. תמיד אני נענה ברצון".
כמו פלסטלינה
חזרה לחיפה ולעמדת החרדים בעיר הכרמל, שהרחיקו בפשרנותם אפילו מעמדת הציונות הדתית של 1955. ח"כ
משה גפני, ששנים פיטם את מוחנו בטענות שהפוליטיקה אינה מתאימה לנשים, יצא מגידרו ימים ולילות ונשכב על הגדר לטובת קליש החילונית. ומה עם ה'השקופע הטהורה'? עם 'פך השמן הטהור'? עם 'מעתיקי שמועה' שפסקו שנשים צריכות לשבת בבית? הכל הושלך לאשפה. ה'השקופע' התגמשה כמו פלסטלינה, כופפה ראשה בפני קליש, עם פיזוזי 'ימים על ימי מלך'.
גם בעיר בית שמש התמודדה אישה, ודווקא דתית, ד"ר עליזה בלוך. אבל כאן היה המצב הפוך. כל חרדֵי ה'השקופע' נלחמו נגדה לטובת ראש העיר החרדי
משה אבוטבול, מ
ש"ס. אבל גם כאן התגמשה ה'השקופע', כשמצביעים חרדים לא מעטים, התעלמו והצביעו בלוך.
נצחונה המזהיר של בלוך הוציא משלוותו את מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב
שלום כהן: "טפו עליכם!", זעק כלפי מצביעי בלוך המנהיג המגדף, שבעבר טען בעזות מצח שהציבור הסרוג הוא עמלק.
וכל כך למה? מפני שהבוחרים בבית שמש העדיפו אישה דתית, מזרחית (ששם נעוריה בן חמו) על פני עסקן דתי, וזאת בתקווה שהיא תדאג 'גם' לנקיון העיר, בניגוד לקודמה שאולי דאג לקהילות החרדיות בעיר אבל לא כל כך התייחס ברצינות לנושאים חיוניים אחרים המעניינים את האזרח. האם רק בשל כך מגיע להם גידוף בדמות 'טפו עליכם'. מסתבר שלא תמיד מקיימים חכמים את עצת חז"ל: חכמים היזהרו בדבריכם.
מאז 1955 התגמשה מאוד ה'השקופע הטהורה', בכל החוגים ובכל הארץ. העולם מִשתנֶה. לטובה או לרעה? – ישפוט הקורא.
