בית ספר מעלות בבני ברק הוקם אי-שם בשנות ה-20. שנה מדויקת של יסוד בית הספר לא ידועה לי ולא מופיעה בארכיונים. איש החינוך והסופר יצחק מאיר, שגדל והתחנך בבני ברק בצעירותו ולמד בבית ספר מעלות, מציין כי הוא בוגר מחזור י"ח -תש"ט (1949) ואף כתב את המנון המחזור ולפי חישוב והערכה שלו בית הספר נוסד רשמית על-ידי אנשי המזרחי בבני ברק בשנת 1925 לערך, שנה לאחר הקמת העיר בני ברק. לפניי מונחת תמונת מחזור כ"ט (29) של בית הספר מעלות משנת תש"ך 1960-61 ומכן אני מסיק כי ראשיתו של בית הספר אי-שם במחצית השנייה של שנות ה-20 במאה הקודמת. שמו הרשמי של בית הספר בשנותיו הראשונות היה "בית ספר העממי מזרחי בבני ברק" לאחר קום המדינה, הוסב שמו לבית ספר ממ"ד מעלות. הוא שכן בשנותיו הראשונות במקום בו שכן בית ספר משואות ברחוב מימון 28 בבני ברק. בתחילת שנות ה-40 ניהל את "בית הספר עממי המזרחי" בבני ברק, המורה והמחנך אליעזר אלינר, אחריו כיהן הרב שמחה הכהן במברגר. בית ספר היה פתוח לבנים ובנות. יצחק מאיר מספר כי בתקופתו הכתות היו נפרדות, החצר משותפת, והתקיימה פעילות חברתית משותפת לבנים ובנות כגון פעילות הקרן הקיימת, ועוד. מורים ומורות לימדו בכתות המקבילות. בהמשך הפך בית הספר מעלות לבנים בלבד. בהמשך הבנים עברו למבנה חדש ממול ברחוב העבודה (לימים רחי מימון 31 ) ואילו הבנות נשארו במבנה בית הספר העממי המזרחי הישן ונפתח במקום עבורם בית ספר נפרד- משואות . בידיעה על בית הספר שמתפרסמת בעיתון הצפה מתאריך 2 בנובמבר 1944 אני קורא כי מספר התלמידים "בבית ספר העממי (של המזרחי) הוא כ-450 ילד. עוד נמסר בידיעה "השנה הוקם בניין בשל מסעדת בית הספר שיושלם בקרוב ועולה למעלה מ-1,500 לא"י". מבנה בית ספר מעלות שכן ברחוב העבודה בבני ברק (לימים שונה שם הרחוב לרח' מימון) והיה בן שלוש קומות. ב-1951 נפתח בקומתו העליונה, בית ספר תיכון הדתי בני ברק אותו יסד וניהל הרב שמחה הכהן במברגר, כשתלמידי בית הספר היסודי "מעלות" בהנהלתו של הרב רוזה לומדים בקומות התחתונות של הבניין. את בניין בית הספר הקיפה חצר מגודרת. הכניסה הראשית אליו הייתה באמצעות מדרגות מכיוון רחוב מימון. מאחורי בית הספר היה מגרש כדורסל ששימש כמגרש ספורט לתלמידים, ולאחר שעות הלימודים שימש לעיתים גם כמגרש אימונים ומשחקים של קבוצות אליצור. בצדו האחורי לרגלי "הר העצמאות" בפאה הצפונית מערבית של בית הספר הייתה גינת ירק ששימשה בשנים מסוימות לשיעורי חקלאות. ב-1960 עבר בית הספר התיכון הדתי העירוני בני ברק ממבנה בי"ס מעלות ברחוב מימון 31 למבנה נפרד ברחוב אבטליון 20 ובמבנה ברח' מימון נותר בית הספר מעלות בלבד. בשנות ה-50 תחילת שנות ה-60 ניהל את בית הספר מעלות הרב משה רוזה מחנך בעל שם בעיר, וכשזה האחרון ייסד בתחילת שנות ה-60 את בית הספר "סגולה" ברחוב השומר מול בי"ח אסם (לימים רח' אהרנוביץ') ועבר לנהל אותו, מונה במקומו של הרב רוזה כמנהל "מעלות" הרב אברהם ויסמן, שכיהן בתפקיד זה שנים רבות והיה מהמנהלים המיתולוגיים של בית הספר. אגב פרט פיקנטי: רעייתו של אברהם ויסמן, פוריה ויסמן הייתה באותה עת מנהלת בית ספר "לפידות" בתל גיבורים בבני ברק, ובני ברק היא אולי העיר הראשונה בה כיהנו בעל ואישה במקביל כמנהלי בתי ספר באותה עיר.

מורי בית הספר לדורותיו

ביקשתי מכמה בוגרי בית הספר "מעלות" או כאלה שבני משפחתם למדו בבית הספר, לנסות להיזכר ולציין מורים שלימדו בבית הספר. לפניכם רשימה (חלקית) של מורי "מעלות" לדורותיהם: המורה והמחנך ישראל ינאי (לימים מנהל תע"ד בני ברק), הרב בנימין צביאלי(הרשקוביץ) לימים ממייסדי ומנהל שידורי הדת והמסורת בקול ישראל, ד"ר יהושע הורוביץ (אבא של איש הטלוויזיה מנחם הורוביץ), ישעיהו רוזנברג, לימים מנהל בית ספר מוהליבר בעיר, אלכסנדר מלכיאל שהיה לימים מנהל בי"ס מוריה בת"א, שרה נחשון - מורה לחשבון, מ.י חרמוני היה מחנך וסגן מנהל בית ספר, הרב י. שרמן מחנך ומורה ללימודי קודש, הרב ג. פרקש - מחנך מורה ללימודי קודש. ש.בראון מורה למלאכה ששימש גם כסגן מנהל, המורה לאנגלית וופנר. הרב מ. צ. בלייכר-מחנך כתה, ר. מנדלברג, נפתלי דוטשמן מורה לחקלאות, המורה ויזן, מ.שיפמן א. ליבפרוינד, ד.פריחן, ר. שידלובסקי, י.מלאכי ח.גולדמן-אוחנה, ש. שחור, נ.פילץ, ח.מקובר, ה. פישר מורה להתעמלות .

בין הבוגרים: מנחם מיכלסון וניסים משעל

בין בוגרי בית הספר מספר ידוענים: העיתונאי והסופר מנחם מיכלסון, איש הטלוויזיה ניסים משעל, החזן המנצח והמוזיקאי ד"ר מרדכי סובול, הפיזיקאי פרופ' יוסי ישורון שהיה הרקטור של אוניברסיטת בר-אילן. אחד מתלמידי בית הספר היה איש החינוך והסופר יצחק מאיר, בעבר קונסול כללי של ישראל בקנדה ושגריר בבלגיה ובשווייץ. מספר יצחק מאיר על תקופת לימודיו והאווירה בבית הספר מעלות (נקרא אז עממי המזרחי): "בספטמבר 1946 התקבלתי לכיתה ו' בבית הספר הייתי עולה חדש, לא דיברתי מילה עברית, שוחררתי ממחנה עתלית במאי אותה שנה, שש שנים אחרי שנסנו אני ובני משפחתי מבלגיה הכבושה, אמא מצאה דירת חדר ברחוב רבי עקיבא 3, בבני ברק בית טננבאום. אני הסתובבתי קצת ברחוב. וקצת נסעתי לבקר את אחי שנתקבל לעליית הנוער ברעננה. יעקב מרקוביץ עליו השלום איתר את אמי ודיבר על לבה לרשום אותי לבית ספר דתי. נרשמתי לבית ספר המזרחי בבני ברק (לימים מעלות"). מחנך הכיתה היה אנגלברג. בכיתה ז' כבר היה המחנך מר חרמוני. המורה של הכיתה המקבילה, הגברת תהילה שליק קריגר עליה השלום, היא הדמות היותר משפיעה על עיצוב ילדותי המאוחרת. היא שבה מהודו, לימדה אנגלית. הייתי תלמיד חכם שזכה להערכה רבה בקרב סגל מורי ההוראה בבית הספר, בהם המנהל הד"ר שמחה במברגר, ישראל ינאי, אלכסנדר מלכיאל, ד"ר הורוביץ, בלייכר, הגברת שילוני, ועוד. מאז אותם ימים אני שומר על קשר עם כמה מבני כיתתי בהם יהודה פרל, שרה גייגר. יש לי רב לספר על אותם ימים", אומר יצחק מאיר וניכר מדבריו כי הוא נזכר בערגה בתקופת לימודיו בבית הספר מעלות ובבני ברק של פעם. מוסיף מאיר בהקשר לבית ספר מעלות "איש לא ידע לומר ביטויים כגון "חינוך ציוני", "בית ספר של הציונות הדתית". לא היה צורך. זה פשוט היה כך. את חגיגות עשרים וחמש לייסוד העיר ציין בית הספר בשידור מסכת - "מגילת בני ברק", בבית החרושת דובק, הוקם אולפן זמני. מטעם קול ישראל. נשלחה השדרית הוותיקה לאה פורת להנחות להוליך את השידור. הכותרת הייתה "ילדי בני ברק חוגגים", לא ילדי בית הספר מזרחי, ילדי כל העיר בני ברק". בלהה ניצן, בתו של הרב והסופר בנימין צביאלי, מציינת כי את המסכת שהוקלטה בחגיגות ה-25 ליסוד בני ברק, כתב אביה הרב בנימין צביאלי ז"ל לבקשת עירית בני ברק. בלהה מציינת כי התסכית הזה קשר אותו לעבודה ברדיו ואחרי כמה שנים של הוראה הוא עבר לעבוד ברדיו, היה ממייסדי קול ישראל וניהל את התוכניות לדת ומסורת. אחרי כמה שנים הוא היה ממייסדי הטלוויזיה הישראלית וגם שם היה מנהל תוכניות הדת והמסורת. בית ספר מעלות בבני ברק שכן סמוך מאוד לסניף בני עקיבא בעיר שברחוב יהודה הלוי. רבים מתלמידי בית הספר מעלות היו חברים בתנועת הנוער בני עקיבא ולא פעם הלכו ישר מיד לאחר הלימודים לפעילות או התכנסות בסניף. דמות מיתולוגית בבית הספר הייתה חנה גוטליב, אשתו של ראש העיר בני ברק לשעבר ישראל גוטליב. שהייתה מזכירה במעלות במשך 26 שנים. בשנות ה-70 וה-80 צורפו לבית ספר מעלות בבני ברק תלמידים מהמושבים חמ"ד וצפריה הם הגיעו לבית הספר בהסעה מאורגנת במשאית נוסעים ...ובהמשך באוטובוס הסעות.

סגירתו של בית הספר

משנות ה-80 ואילך התגברה כידוע באופן עקבי ומתמשך הגירת אוכלוסייה דתית לאומית מבני ברק לישובים עוטפי בני ברק וגוש-דן, כמו, פתח תקוה, גבעת שמואל, שוהם, מודיעין ועוד, והאוכלוסייה הדתית לאומית בעיר שהיוותה כמחצית מתושבי העיר הלכה והידלדלה. אחת מתוצאות תהליך זה, ירידה במספר הנרשמים לבית ספר הממ"ד מעלות ולקראת סוף שנות ה-90 בית הספר מעלות, כמו מוסדות חינוך דתיים לאומיים אחרים בעיר, נסגר לאחר כ-70 שנות פעילות והפך תיכון לבנות וכיום פועל במבנהו בית ספר חרדי לבנות המשתייך לרשת "בית יעקב" בשם "תפארת תמר" ע"ש הרבנית תמר שטיינמן ע"ה.

בוגרי בית הספר שנפלו במערכות ישראל

מספר בוגרי בית הספר נפלו במערכות ישראל. בין הנופלים: יקותיאל ("קותי") דרורי שנהרג בקרבות הבלימה במלחמת יום כיפור ברמת הגולן, סמל חיים אלתר טייכמן, נפל ב-11.10.1973, בקרב ב"ציר מאדים" במלחמת יום כיפורים, ברוך שטיינמץ נפל ב-25.5.74 בקרב בחרמון, וסגן כתריאל שוורץ ממושב צפריה שנהרג ב-6 ביוני 1982 במלחמת לבנון הראשונה, בהובילו את כוחות השריון והצנחנים בגזרה המערבית ליד צור. זו רשימת הנופלים הידועה ושנמסרה לי. בגלל שאין ארכיון מסודר של בית הספר, ייתכן שיש נופלים נוספים בוגרי מעלות ששמם לא מופיע ברשימה זו כמובן בתום לב. מי שמכיר ויודע מוזמן כמובן להזכיר את שמם במדור התגובות שלצד כתבה זו.