X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  ספרים
הבָאַת סיפור הגטו שעד כה לא סופר אודותיו ברבים היא מעלתו הראשונה של הספר. שהרי פוגרום הפרהוד של שנת 1941 לא התרחש רק בבגדד, אלא גם בערים אחרות
▪  ▪  ▪
קבר האחים של הנרצחים בפרהוד, בגדד

ספר זה ניתן לי על-ידי המחבר בערב בו הקראתי מספר שירי: "נופי ילדות מבית אבא" במועדון "אור" ברמת גן, בניהולו של מר גדעון שמש בחודש אוקטובר 2018. הספר, בן 110 עמודים, יצא לאור בהוצאה עצמית ובו מספר דניאל ששון על ילדותו, משפחתו, היהודים בעיר מולדתו, דיוואניה, בעירק והעלייה ארצה.
דניאל פותח בהקדמה בה הוא מציין אבני דרך בהיסטוריה של יהדות עירק. דניאל מפתיע וּמְחַדֵּשׁ, שבהיותו ילד בן חמש, עם פרוץ מרד ראשיד עלי אל כילאני בעירק ב-1941 רוכזו 670 מיהודי העיר בגטו סגור. הוא מעיד שבבגרותו התעניין וניסה לחקור את בני משפחתו אודות אותה טראומה שחווה וכך הוא כותב: "תוהה אני אם הגטו בעיר דיוואניה היה גטו ניסיוני שקם במטרה ללמוד ולתרגל את המודל הנאצי באירופה, להפיק ממנו לקחים וּלְיַשְּׂמוֹ על כל יהדות עירק בעת שידרש, או שנועד להפגין תמיכה בשלטון הנאצי שכבר קבע לו בסיס אידיאולוגי בעירק, בקרב חוגים וחברים בשלטון".
הבָאַת סיפור הגטו שעד כה לא סופר אודותיו ברבים היא מעלתו הראשונה של הספר. שהרי פוגרום הפרהוד של שנת 1941 לא התרחש רק בבגדד, אלא גם בערים אחרות, כמו: בצרה, דיוואונייה, עמארה. וגם אני זוכר איך המונים פרעו והיכו את אבי, יחזקאל ישעיהו ז"ל. המסקנה היא שפוגרום הפרהוד התרחש לא רק בבגדד, אף כי יהודיהָ סבלו את מירב הפגיעות וההרג.
ילדותו של דניאל:
דניאל מְסַפֵּר אודות ילדותו במשפחה יהודית טיפוסית שכל מעְיָנָהּ לְשרת את עצמה ואת טובת עירק. המשפחה שמרה על מסורת האבות ומנהגים יהודים טיפוסיים. בהתקרב חג הפסח נהגה המשפחה לקנות כבש לשחיטה אצל השוחט ששון סלמן, שהתברר כי הכֶּבש טרף. סבּו של דניאל ששון, הורָה לרכוש כבש שני - וגם הוא נמצא טרף. סבו ציווה להביא כבש שלישי ולשמחת המשפחה יצא שהוא כשר. מקרה זה מוכיח עד כמה המשפחה, כמו יתר היהודים בעירו, היו מחוברים למסורת ולהלכה היהודית.
עוד הוא מספר אודות הילולת "הזיארה" בקברו של יחזקאל הנביא, באֶל-צ'פל ועזרא הסופר באֶל-עוזיר, בצירוף צילומים של שני הקברים הקדושים.
משפחתו של דניאל:
דניאל גדל בבית סבו, ששון מועלם (1870-1950). סבו היה איש חזון, רגיש לסביבתו, ערני ונחוש לפתח עסקים לטובת המשפחה, הקהילה והסביבה. ששון מועלם התגורר תחילה בעיר שָׁמִיָה ובשנת 1919 עבר לדיוואניה. אביו של דניאל, אליהו מועלם היה נקש - חרט. הוא רקע ספרי תורה ושיבץ בהם זהב וכסף. משפחתו עסקה גם בחקלאות ובמסחר.
בשנת 1923 קיבל סבו זיכיון של חברת הנפט הבריטית בעירק: "בריטיש פטרולייום" לאספקת נפט מזוקק לשוק המקומי והֵיתר לפתוח תחנת דלק בעיר דיוואונייה. סבו שיתף גם ערבים בעסקיו. כשראה כי טוב רכש גם אדמות חקלאיות. הוא היה מקובל אצל ראשי השבטים באזור, שלא פעם הסתכסכו ופנו אליו לבוררות. סבו הנהיג חידושים טכנולוגים בתחום ההשקיה, הרפואה, והכלכלה. כל זאת לצד תמיכה חומרית באביוני עירו ערבים כיהודים.
סבתו הייתה מילדת ידועה. אביו היה קבלן ידוע אשר בנה מפקדות צבאיות. ב-1947 יזם והקים בעיר מפעל חדשני ליצור לבנים בטכנולוגיה מתקדמת ש-51% מהמניות היו בבעלותו.
בפרק החשוב: "השמים מתקדרים 1933-1941" מספר דניאל ומדגיש מספר דברים: בנאומו של היטלר ב-30, ינואר 1942 הוא קבע שהתוצאה של המלחמה תהיה חיסול היהדות. התעמולה הנאצית הארסית כוונה גם למזרח התיכון ולארצות האסלם. התעמולה העכירה את השלווה היחסית ואת החיים המשותפים של בני דתות שונות.
על-פי ידיעות מהעיתון (הארץ), תכנן המופתי הירושלמי משרפות ליהודים בעמק דותן שליד שכם. גם בעירק, תימן מצרים וסוריה. המדינות האלה ציפו לניצחונו של רומל ש"יגאל" את המזרח התיכון מן השלטון הבריטי. חלק מהמורים בעירק הנהיגו הצדעה נאצית בבתי הספר. כשהמורה נכנס לכיתה נעמדו התלמידים דום. חלקם הצדיע לתמונת המלך ר'אזי עם היד קדימה. ב-1935 קיבל המלך ר'אזי שי מן הצורר היטלר - מכונית שרד.
בשנת 1940 מונה רשיד עלי אל כילאני לראש ממשלת עירק כדי לפייס את המתנגדים לשלטון. המינוי גרם לעליית מדרגה בעוצמת האנטישמיות כלפי היהודים. בתקופת מלחמת העולם השנייה פעלו בעירק שגריר גרמניה ד"ר פריץ גרובה, חאג' אמין אל חוסייני ואחרים כדי לשטוף את המדינה בתעמולה נאצית.
הגטו בדיוואניה:
הימצאות גטו בדיוואניה, מובא לראשונה בספר זה, שֶׁכִּשְׁמוֹ כן הוא - "הסיפור שלא סופר". הגטו הוקם בבית אביו של דניאל ששון ובו רוכזו יהודי העיר דיוואניה וממנו נשלחו לעבודות כפייה. בית זה, שהוקם בשנת 1935 ליד נהר הפרת והשתרע על שטח של 750 מ"ר, היה בן שתי קומות ובשכנות עִם משרד המכס הממשלתי. עם סיום בנייתו ב-1937 עברה המשפחה להתגורר בו.
דניאל מספר שכאשר חליל חלמי, הפרו נאצי, נתמנה למושל העיר, ציווה להרוס את הבית בטענה שִׁקְרִית כי נבנה שלא כחוק. המשפחה, עָברה להתגורר אצל הסבא ששון מועלם, ואחרי כן עברה להתגורר בבגדד, שָׁם ערערה המשפחה על ההריסה בבית המשפט. בית המשפט קבע כי ההריסה לא הייתה חוקית וצווה לבנות הבית מחדש.
הבית נבנה שוב במימון ממשלתי, כך שבשנת 1941 רשיד עלי אל כילאני וחג' אמין אל חוסייני יחד עם חליל חלמי, חיפשו מקום מרוחק וראוי שישמש גטו ליהודים. בגטו רוכזו כ-670 נפש נשים ילדים תינוקות וגברים שהוכרחו לעבוד בעבודות כפיה.
דניאל, מספר על איכות החיים בגטו כולל כישלון המרד ובריחת מנהיגיו. עוד מְסַפֵּר אֶת שאירע למשפחתו בפוגרום הפרהוד בבגדד, כאשר 179 נפשות היו הקורבן ואלפי פצועים ונשדדים. דניאל מסכם את הפרק באומרו שמאורעות הפרהוד התירו דמם של היהודים בכל מקום - "ב-1 ביוני 1941 נרצח לעינינו בדם קר קרוב משפחתי מנשה כלאסצ'י בעיר שמיה".
לאחר האירועים האלה, החליטה המשפחה לעזוב את דיוואונייה לבגדד. האב פנה למפכ"ל המשטרה כדי לקבל היתר נסיעה. משקבל את האישור נהג האב ברכבו בלווי שוטר. דניאל מספר: "כאשר התקרבנו לשדה התעופה השוטר החמוש עמד על המדרגה של המכונית ואחז בדלת שלה, בדרכנו, נתקלנו במטוס עירקי שהופל בטעות ע"י הצבא העירקי...ולפתע הגיח מטוס אנגלי שהשוטר ביקש לירט אותו, אך אבי מנע זאת ממנו".
התעוררות, עשייה ונחישות
כאשר התבסס הצבא האנגלי בעירק, ארְחוּ היהודים בבתיהם את אנשי הבריגאדה. דניאל היה בן 12 ומספר שחיילי הבריאדה היהודים הניחו תפילין בבוקר. לימים הקימו בארץ בשנת 1946 את המושב בצרה בשרון, זיכרון מאותה תקופה של ארוח יהודי הבריגאדה על-ידי הקהילה היהודית בבצרה.
לקחי האירועים ליהודים בעירק הובילו אותם לפנות אל הקומוניזים והציונות. חלק אחר גרס שיש לעבור לסדר היום ולהמשיך לתפקד כרגיל. אביו של דניאל, עיזת ששון מועלם, המשיך במפעל הלבנים לבנייה אך בשיטות מודרניות עד שפרצה מלחמת העצמאות ואיתה צצו בעיות.
שיבת ציון השנייה
כשדניאל היה בן 15 החלה עבורו שיבת ציון השנייה. דניאל עזב את עירק לארץ ישראל, כשחלק מבני משפחתו נותרו בבגדד. מפעל הלבנים של סלמן ששון מועלם, שהחזיק ב-40% ממניות החברה, ואהרון מועלם שהחזיק ב-9%, והתגוררו בעיר דוואניה והיו בבעלותם גם שטחי אדמה שהשתרעו על 2500 דונמים נלקחו על-ידי שוטרים ואנשי צבא מטעם שלטון הבעת. הם אספו את הכספים והחרימו את כל הרכוש, הבעלים נאזקו ונלקחו לחקירה.
רק בשנת 1970 זכו להיגאל מיסוריהם בעלותם ארצה בדרך בלתי לגאלית. הם הותירו מאחוריהם רכוש ונכסים רבים. בארץ, הוכר אביו של דניאל עיזת ששון מועלם כאסיר ציון.
באחרית דבר, מסכם דניאל ואומר: "אנו דור אחרון לגלות יהודה... אשרנו שזכינו להימנות על הדור שגם ראה בתקומת ישראל לאחר כ-2600 שנים מטלטלות בנפשהּ ובגופהּ של האומה היהודית. בהביטי היום על המתחולל בעירק, נחמץ ליבי. חבל מסופוטמיה הידוע לא רק ביופיו כי אם בעושר מחצביו, נהרותיו, עטור בשפע של אתרים היסטוריים ארכיאולוגיים מהחשובים היסטוריה של האנושות ושל העם היהודי, נתון במרחץ דמים ומבוסס במלחמות ובמאבקים קשים".

"הסיפור שלא סופר" מאת דניאל ששון, על אודות הגטו על גדות נהר הפרת שהוקם בשנת 1941.
תאריך:  12/11/2018   |   עודכן:  12/11/2018
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אדלינה קליין
'החיים' לגבי דידה של המשוררת אינם חד-צדדיים ולכן התייחסותה אליהם מדודים במידתיות
עפר דרורי
הספר מרתק, והוא בנוי כעלילה על חייו וסביבת מגוריו של הבעל שם טוב    דרכו ניתן להכיר ולהבין את העולם היהודי אז, את המסורות הקשוחות שהיו קיימות אז ועד כמה תפיסתו הייתה פורצת דרך
ציפי לידר
אביתר בן-צדף
בספרו, כמו בחייו, ניתח רובין את מעשיו, סיפר בצניעות על הצלחות (כמו הקרב של גדוד הצנחנים 202 בפיקודו בוואדי מבעוק במלחמת יום הכיפורים), והודה בטעויותיו ובכישלונותיו
ציפי לוין
מודעות עצמית היא בעיקרה עבודת שיפור ושינוי של עצמנו    מדובר בשינויים מעשיים ביותר של הרגלי חשיבה, רגש והתנהגות שהטביעו בנו החיים, ואשר אינם משרתים אותנו לטובה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il