לא מן הנמנע שאנחנו עומדים לפני סיבוב מלחמתי נוסף בצפון, וזה הזמן לשאול, מדוע - "סיבוב"? מדוע כל מלחמה היא רק הקדמה לזו שאחריה? התשובה היא שישראל אינה יכולה לנצח במלחמות כל עוד לא מצאה מענה לכשרונו המופלא של הדמיון הערבי לחלץ מציאות בדויה של ניצחונות כביכול מבין מלתעות המפלות הצבאיות שהיא מנחילה להם.
ההתעלמות הזאת מן ההוויה הריאלית לטובת נרטיב מדומה נוגדת את התפיסה המערבית המכירה רק בעובדות מוצקות ובזה לאחיזת העיניים האוריינטלית. אנו בישראל כחלק מן המערב שותפים לתפיסה הזו, ובכל זאת - הדמיון המזרחי מפתיע וגם כובש אותנו מדי פעם.
דוגמה מובהקת היא מלחמת יום הכיפורים. המצרים חוגגים "ניצחון אוקטובר" כוזב, מציגים את השקר הזה לראווה במצעדים ובמוזאונים, מחנכים עליו דור אחר דור. ולמרבה הפלא, גם בתודעה שלנו השאיר "יום הכיפורים ההוא" - מעל ומעבר לכאב על האבדות הכבדות - משקע תודעתי של כביכול מפלה צבאית, למרות שבמציאות היה זה הגדול שבניצחונותינו. צאו וראו: צרפת, כשהופתעה ע"י ה-'בליצקריג' הגרמני, נכבשה והוכנעה כולה. ברית המועצות, לאחר הפתעת 'מבצע ברברוסה', עצרה את הגרמנים אך בקושי בשערי מוסקבה, לנינגרד וסטלינגרד, במלחמה שארכה 4 שנים. ובכל זאת, רוסיה חוגגת ניצחון ואנחנו, ש-18 ימים (ימים!) אחרי ההפתעה הספיקו לנו להביאנו עד לשערי קהיר ודמשק - אימצנו לנו את אחיזת העיניים המצרית: לא רק ששתלנו בזיכרוננו ההיסטורי "מפלה" מדומה, אלא גם בפועל ממש נהגנו כאלו הם ניצחו ואנו הובסנו: החזרנו להם את כל סיני. וכך התהפכו היוצרות - הדמיונות שלהם הניבו את העובדה המוצקה של נסיגתנו והניצחונות שלנו, הממשיים, נשכחו מלב. ולא זו בלבד, אלא שיש בתוכנו מוחות מעוותים הרואים את הסטייה הפסיכית הזאת בחיוב. רק כך, הם אומרים, ניתן היה לשקם את גאוותו הפצועה של האויב המוכה, על-מנת להביאו לשולחן המו'מ כדי לקבל שם את הכל!
כך ארע גם לסיבובי הקרבות ברצועה, שכולם השאירו בפינו טעם של אכזבה. "
עופרת יצוקה", למשל. שלא כהפסקת האש האחרונה, שהשאירה רושם שלא היכינו בהם די, הותקפו בפעם ההיא 40 מנהרות, כמה מראשי החמאס חוסלו בסיכולים ממוקדים, בפעולה קרקעית בותרה הרצועה לשלוש ובסך-הכל נהרגו לאויב לפי דובר צה"ל 1,166 איש ואישה, רובם מחבלים. נהרסו 4000 בתים ו-21,000 נפגעו קשה, 100,000 איש נותרו ללא קורת גג. לנו נהרגו 10 חיילים ו-3 אזרחים.
עינינו הרואות, שהמהלומות שספג החמאס היו מכאיבות, אולם הכשל היה בסוף, בדרך שבה סיכם החמאס וסיכמה ישראל את ההתמודדות.
ראש הממשלה אולמרט, במסיבת עיתונאים, הודיע על הפסקת אש חד-צדדית וטען - "יעדי המבצע הושגו, חמאס הוכה קשות ונוצרו התנאים לשינוי מהותי במציאות הביטחונית בדרום"...
נכון תאר אולמרט את המציאות כהווייתה - החמאס אכן הוכה קשות, אולם הוא טעה בגדול בכל היתר: ל א "נוצרו התנאים לשינוי מהותי", מפני שאפשרנו לדובר החמאס להציג תמונת ניצחון מדומה עם נתונים שקריים של אבדותיהם ואבדות צה"ל, ולאסמעיל הנייה נתנו להכריז על "ניצחון אלוהי" וגם לשגר א ח ר י הפסקת האש עוד 15 רקטות ופצמר'ים, לפתוח באש על גדר המערכת, להרוג חייל ולפצוע שלושה באמצעות מטען חבלה ולהצטייד תוך חודשיים ב-45 טון חומרי גלם לייצור אמל'ח, ב-22 טון חומר נפץ תקני, בעשרות רקטות, טילי נ"ט ונ"מ ובמאות פצ"מרים.
