מי הם באמת

סוזי מילר, זמרת ויוצרת בעלת היסטוריה מוסיקלית עשירה, מוכרת לנו כחברה בלהקת "האחים והאחיות" וכסוזי, המורה לאנגלית בטלוויזיה. פגשנו לשיחה את סוזי ועמדנו על סיפורה האישי החל משנות ילדותה בארצות הברית ועד ימיה אלה. התבנית שחזרה לאורך השיחה עם סוזי הייתה אחיזתה בכל שלב בחייה בכישוריה הטבעיים למוזיקה ובתשוקתה לשירה. אורח חייה המקצועיים של סוזי מדגים באורח מעניין את דבריו של קן רובינסון הבריטי ואת תפיסתו בדבר החינוך העכשווי הראוי. לפניכם מוצגת סינתזה המשלבת את סיפורה של סוזי מילר עם תפיסת החינוך של קן רובינסון.

סוזי מילר קן רובינסון - התשוקה והכישרון הטבעי

סוזי מילר, היום בשנות ה-60 לחייה, בת למשפחה יהודית שהגיעה לאמריקה עם גלי ההגירה הגדולים עוד לפני שתי מלחמות העולם. בבית הספר היסודי הייתה סוזי הילדה הלבנה היחידה, ובכל זאת שרה במקהלה בעיקר שירי נשמה דתיים בבית הספר עצמו ובכנסייה הסמוכה. סוזי גדלה על שירים כ-Silent night וכך עיצבה את טעמה המוסיקלי בגיל הילדות¹. האתוס הרווח בין המהגרים בתקופה המדוברת היה כי ערך ההישרדות בעולם החדש, כפרט וכמשפחה, היה ערך מרכזי. גם סוזי התחנכה בצל האתוס הזה ובאופן טבעי כיוונה את עצמה אל החוזקות שלה כפי שראתה אותן, אל הכישרון שגילתה בעצמה, השירה בפרט והמוזיקה בכלל. קן רובינסון הזכיר בהרצאה (שאליה נתייחס בהמשך) את ג'יליאן לין (Gillian Lynne), רקדנית וכוריאוגרפית בריטית חשובה, שהחלה דרכה כילדה שאהבה ריקוד. נטייתה של ג'יליאן לריקוד התגלתה בשל ערנותו של רופא ילדים אליו הגיעה ג'יליאן בת השמונה עם אמה כדי לבדוק "מדוע ג'יליאן אינה לומדת כראוי". הרופא הבין מהן החוזקות של ג'יליאן הקטנה והמליץ לאמה לאפשר לבתה להיחשף לעולם הריקודים ולנסות בו את כוחה. במילים אחרות, לא ללחוץ על ג'יליאן להתאים את עצמה למתווה בית הספר, אלא לאפשר מציאות המתאימה את עצמה לג'יליאן - מציאות מצמיחה. ההיסטוריה מלמדת כי הרופא קלע באבחנתו וג'יליאן הפכה מהדמויות החשובות בעולם במאה ה-20 בעולם הריקוד והכוריאוגרפיה. זהו גם סיפורה של סוזי מילר, לאורך כל חייה כיוונה עצמה בטבעיות על-פי שני כוחות המצויים בה, התשוקה והכישרון ובכך ליכדה סוזי את הכוחות המהווים ציר מארגן של חייה. סיפורה של סוזי מילר מדגים את דברי קן רובינסון הטוען בספרו Finding your Element או בתרגומו לעברית: המקום הנכון כי חיים מלאים ממומשים ומספקים של אדם עשויים להתקיים אם הוא מצוי במקום המדויק לו, המקום הנכון, שהוא שילוב של תשוקה וכישרון. "חלק מהאנשים היצירתיים והמבריקים ביותר שאני מכיר לא היו תלמידים טובים. רבים מהם גילו מה הם מסוגלים לעשות - ומי הם באמת - רק לאחר שעזבו את בית הספר והתאוששו מן החינוך שקיבלו בו". רבים מאתנו עוסקים בדברים שאינם מעוררים בהם עניין, אם בשל הצורך בביטחון כלכלי, אם כדי לרַצות את משפחתם, ואם משום שלא מצאו את המקום הנכון, זה שבו הכישרון הטבעי נפגש עם ההתלהבות והלהט. קן רובינסון מראה באמצעות סיפוריהם של אמנים, מדענים, ספורטאים, אנשי עסקים ואקדמאים, כיצד מי שמתעקשים לעסוק במה שמלהיב אותם מרגישים שהם חדורי השראה וחווים סיפוק והנאה מעבודתם. מפול מקרטני, שלא התקבל למקהלת בית הספר, והסופר פאולו קואלו ("האלכימאי"), שהוריו אשפזו אותו בכפייה משום שסירב להיות עורך דין, ועד ד"ר פול סמואלסון, שהרגיש כדג במים כבר בשיעור הראשון בכלכלה באוניברסיטה"². כ-54 מיליון ועוד כ-300 אלף צפיות נרשמו באתר יו טיוב להרצאה ב"TED" של קן רובינסון העוסקת ברעיון כי מערכת החינוך הורסת את היצירתיות של תלמידיה. זו ההרצאה הנצפית ביותר בכל הזמנים³. סר קנת (קן) רובינסון (Ken Robinson; נולד ב-4 במרס 1950) ידוע בעיקר בהשקפתו החינוכית-ליברלית, הגורסת שכל אדם ניחן בכישרון כלשהו, הניתן לטיפוח ולשימוש כעיסוק עיקרי בחייו, ושמערכות החינוך המסורתיות מדכאות, בלי כוונה, את כישרונותיהם של מרבית התלמידים. רובינסון דוחף ומקדם את רעיונותיו בנושא תיקון מערכת החינוך, כך שתחקור, תגלה ותטפח את הכישרונות הטבעיים. רובינסון כתב מסמך בשם "לשחרר את היצירתיות" (Unlocking Creativity). המסמך, שפורסם בשנת 2010, נכתב במשותף עם שרים בקבינט של צפון אירלנד, והוא נחשב לגורם משפיע בתהליך השלום בין אנגליה והמושבה לשעבר. כמו-כן, היה רובינסון יושב הראש של הוועדה המייעצת לממשלה בנושא יצירתיות ותרבות. רובינסון מאמין שלכל אדם יש כישרון כלשהו, ואנשים שונים מוכשרים כל אחד בתחומו. אומנם לא כולם מוכשרים באותה המידה, אך כל אדם יכול להוציא לפועל, אם מספקים לו את התנאים המתאימים, את כשרונו ואף לעסוק למחייתו בתחום בו הוא מוכשר ואותו הוא אוהב. התנאי לכך הוא שתהיה לו סביבה תומכת בשנים המעצבות, כלומר בילדות. מערכת החינוך ראוי שתהיה מיוסדת על שלושה כללים בסיסיים: 1. גיוון: יש להכיר במגוון הגדול של כישרונות אפשריים, ולתת לכל חניך הזדמנות להתפתח בתחום הכישרון שלו. המערכת צריכה לייחס חשיבות שווה לתחומים השונים, הן ה"מעשיים" כמו מדעים ושפות (שכיום מקבלים עדיפות ברורה, במערכות החינוך של כל המדינות בעולם, לדעת רובינסון), והן התחומים ההומניים, שזוכים לעדיפות נמוכה, כמו מדעי החברה והאמנויות. 2. טיפוח הסקרנות: מטרתו של בית הספר היא לספק את הניצוצות שמציתים את הסקרנות הטבעית של הילדים, ואת הסביבה המתאימה לכך שהילדים ילמדו. היעילות של התהליך נמדדת בלמידה בפועל, ולא בעצם פעולת הלימוד שנעשית על-ידי המורים. כדי להשיג זאת, יש הכרח להעסיק מורים מצוינים, שהמערכת תטפח את מעמדם ותתגמל אותם על מאמציהם. 3. אמות מידה להצלחה: אמות המידה צריכות להיות אינדיבידואליות ולא בחינות הזהות לכולם. תקן אחיד לא מתחשב בגיוון האנושי, והוא מגדיר רף שמי שלא מגיע אליו מקבל תווית של נכשל; ומי שנכשל שוב ושוב נושר מהמערכת ומאבד את יכולתו למצות את כשרונו המיוחד כדוגמת מערכת החינוך של פינלנד, שמגיעה באופן עקבי למקומות הראשונים במבחני קריאה וחשבון, ושכמעט שלא קיימת בה תופעה של נשירה מבית הספר. באפריל 2013 הרצה רובינסון על "איך לחמוק מעמק המוות של החינוך" ובה פירט שלושה כללים החשובים להתפתחות האדם, ואיך מערכות החינוך נאבקות כנגדם במקום לטפח אותם: 1. כל בני האדם, ובכללם ילדים, שונים זה מזה באופן ניכר בתכונותיהם ובתחומי העניין שלהם; 2. ילדים הם למדנים טבעיים, והם ילמדו היטב בעצמם אם רק יניחו לסקרנות הטבעית שלהם לפרוח. סקרנותם היא המנוע להצלחתם; 3. בני האדם הם יצירתיים מטבעם. אחד מתפקידי החינוך הוא לעורר את היצירתיות.

ציטוטים נבחרים

בין האמירות הזכורות ביותר מתוך הרצאותיו של רובינסון, בהן הוא מציג את האבסורד שבמחיקת היצירתיות במקום לטפח אותה, ניתן למנות את הציטוטים הבאים:

• "רוב הילדים אינם סובלים מהפרעת קשב וריכוז, אלא הם 'סובלים' פשוט מהיותם - ילדים".

• "רופא שהתבקש לאבחן ילדה עם הישגים נמוכים בבית הספר, בדק אותה ואמר לאמהּ: "גבירתי, הילדה שלך איננה מופרעת; היא פשוט, רקדנית. שלחי אותה לבית ספר למחול." הילדה, ג'יליאן לין, עשתה קרירה כרקדנית, הקימה להקה משל עצמה, ויצרה את הכוראוגרפיה של מחזות הזמר "חתולים" ו"פנטום האופרה"; היום היו כנראה רושמים לה תרופות ומצווים עליה להירגע".

• "אין זה נכון שאמריקנים לא מבינים אירוניה; השם של החוק "אף ילד לא נשאר מאחור" (No Child Left Behind Act) הוא אירוני. למעשה, החוק מבטיח שמיליוני ילדים יישארו מאחור".

• "תפקיד המורה הוא לאפשר את הלמידה, זה הכל".

• "חינוך איננו מערכת מכנית, שניתן לכוון לנקודה אופטימלית של תפקוד. זהו מקצוע שעוסק בבני אדם, ושצריך להתחשב באופי האנושי המורכב".

• "מנהיגות אמיתית בחינוך אינה צריכה להפעיל פיקוד ושליטה - היא צריכה להפעיל בקרת אקלים, במובן של סיפוק התנאים המתאימים בשביל המורה והתלמיד, לפרוח".

• "ילדים לא פוחדים לעשות טעויות. מי שלא מוכן לטעות, לעולם לא ימציא דבר מקורי. בהתבגרם, רוב הילדים מאבדים את היכולת הזאת, לא לפחד לטעות".

אם נחזור לסוזי מילר נראה כי עם השנים חלה התפתחות בציר המארגן המוסיקלי של חייה והיא חיברה אליו אהבה נוספת - אהבת השפה האנגלית. היות שהכישרון הטבעי של סוזי הוא השירה והמוזיקה היא צירפה אליו את שאיפתה ללמד אנגלית ומטבע הדברים לימודי השפה התנהלו גם הם על המישור המוסיקלי⁴. סוזי מילר - קישורים לאתרים: מחרוזת קאונטרי שני אלונים - האחים והאחיות כמו בלדה - האחים והאחיות שירים עד כאן אם העולם סוזי סופרייז