ביום שבו הודיע צחי הנגבי במסיבת העיתונאים שהוא החליט להצטרף ל"קדימה" ולשרון, פרסמה המשטרה את המלצתה להעמידו לדין פלילי, על עבירות של מינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה עליו היה ממונה לפני שנתיים.
אין זו הפעם הראשונה שהמלצות המשטרה דולפות בצורה מפתיעה ומשונה, מתיקי המשטרה, כשהתיק בדרכו לפרקליטות, שלה בלבד הכוח והסמכות להחליט מה יעלה בגורלו.
בחקירה המשטרתית המפורסמת ביותר של אישיות פוליטית - בנימין נתניהו, בפרשת המתנות, בפרשת עמדי הובלות, דלפו בדרך תמוהה ביותר מהמשטרה לכתבי משטרה ועיתונאים, לא רק ההמלצות להעמידו לדין אלא גם פרטי החקירה.
ואם כל זה לא היה מספיק, גם הדליפו לעיתונאים ולטלוויזיה את מועד ומיקום "החיפוש" במשרדים ובבית של נתניהו, כדי שכל העם יראה את המשטרה עושה מאמצים אדירים בהוצאת קופסאות קרטון מהבית וכמובן מספר צילומי קלוז-אפ לקצינים בכירים.
התוצאה - ברוב החקירות הללו התיק נסגר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, והקרטונים הוחזרו למקומם בשקט ובלי צלמים. כך גם נהגו בפרשת החקירות נגד שרון, לרבות הדלפת מסמך "חיקור הדין בחו"ל" של שרון על-ידי פרקליטה בכירה שטיפלה בתיק, כדי לזרז, להפליל ולהפיל את שרון, לפני הבחירות.
בעקבות החקירות מהסוג הזה, והדלפות מאסיביות מחדרי החקירה, לרבות פרסום המלצות המשטרה ופרסום המלצות היועץ המשפטי, הוצאו הנחיות ברורות נגד הדלפות ונגד השימוש של המשטרה בהמלצות המלוות את תיק החקירה.
פקודות המשטרה והנחיות היועץ המשפטי אינן מחייבות את המשטרה לצרף המלצות. הנושא מוגדר בצורת "רשאית" המשטרה ולכן בהרבה תיקים שלא מגיעים לידיעת הציבור והעיתונאים, אכן מועברים תיקים לפרקליטות, ללא המלצה אופרטיבית. אבל כשהמשטרה מעוניינת בקבלת כותרות ובמיוחד בנושאים רגישים ואנשי ציבור, אנו עדים לצירוף פרסום ההמלצות, ובמיוחד הדגש הוא על העמדה לדין, על-ידי המשטרה.
למרות הביקורות הרבות בנושא זה, ולמרות פנייתו של היועץ אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל, הבקשה לא הופנמה וההמלצות דולפות שוב לתקשורת, בבחינת דחף שאינו בר-כיבוש.
חקירת אנשי ציבור, ח"כים, שרים ומנכ"לים בתקופת בחירות או בתקופת הביניים שבין הפריימריז לבחירות עצמן, הוא נושא רגיש ובעל השלכות פוליטיות מובהקות.
אין זה סוד שהכוח והסמכות להחליט, אם וכאשר יוגש כתב אישום, ועל איזה סעיפי אשמה, הם בידי הפרקליטות בלבד. וכאשר מדובר באיש ציבור בכיר, שר, ח"כ ומנכ"ל משרד ממשלתי, בדרך כלל הדבר נעשה בהתייעצות בין פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה.
המילה האחרונה בתחום זה שמורה ליועץ המשפטי, גם אם פרקליט המדינה מחזיק בדעה אחרת, כפי שהיה בוויכוח בין עדנה ארבל והיועץ אליקים רובינשטיין.
ברור שהפירמידה המשפטית קובעת שרק העומד בראשה מחליט ודעתו היא קובעת, וכך יהיה גם בקדנציה הנוכחית בראשות מני מזוז.
הצהרתו של מזוז כי יטופלו במהירות תלונות הקשורות לבחירות, ואילו יתר החקירות של הבכירים, שהתחילו לפני הבחירות, לא יופסקו, היא העמדה הנכונה והנורמטיבית, כל זאת בתנאי שהיועץ ימנע מלפרסם את מסקנותיו המרשיעות, כלומר: הגשת כתב אישום נגד פוליטיקאי מועמד, או רץ לבחירות, סמוך למועד הבחירות, כי בכך הוא למעשה יכול להכריע גורלות של פוליטיקאים, וחמור יותר - של רשימות מסוימות לכנסת על-ידי הטלת מום עברייני, פלילי, ברשימה מסוימת.
לכן מצד אחד אין להפסיק חקירות ישנות ולסיים במהירות תלונות טריות, שבאות בדרך כלל בתקופות בחירות, כדי לעכב, להעליל ולהטיל רפש ופסול במועמדים מתחרים - תלונות שלרוב מופרכות, בנויות על נקמנות, רכילות ורצון להזיק.
מאידך, חקירות ישנות, שנמשכות שנים, לסיים אותן דווקא שבוע לפני הבחירות, יש בכך התערבות פוליטית לא ראויה ולא הוגנת - פרט ליוצא מן הכלל אחד - דהיינו, כשהיועץ מחליט לסגור את התיק ולנקות את המועמד, שכן אז הוא זכאי לעמוד בפני הבוחר כאדם נקי שזוכה ותיקו נסגר.
בהזדמנות זו ברצוני להזכיר את הזיכויים המאסיביים שהיו בשנים האחרונות לאנשי הציבור השונים ואת הצהרתו של היועץ המשפטי מני מזוז, כי רק מקרים שבהם יש סיכוי ודאי להרשעה פלילית יועברו לבית משפט, להבדיל מהתזה שהחזיקה בה פרקליטת המדינה עדנה ארבל, לפיו איש ציבור שיש נגדו ראויות לכאורה, יועמד לדין ושבית המשפט יכריע בגורלו. הבדל בין שתי התפישות הללו הוא מהותי ותהומי, שהרי לפי עדנה ארבל יכול איש ציבור להיות במשפט או חקירה ארבע או חמש שנים, לצאת זכאי, אבל אז הקריירה שלו גמורה והרוסה, או מעוכבת כפי שאכן קרה במציאות. ודי אם נזכור את המקרה של רפאל איתן ז"ל, שתיק החקירה נגדו העלה אבק על המדפים בפרקליטות משך כארבע שנים ורק כשרצו למנותו כשר לביטחון פנים, נזכרו בתיק, הוגש כתב אישום, והוא זוכה בישיבה הראשונה בבית המשפט אבל התפקיד כבר נמסר לאחר והוא נפגע מעצם הגשת כתב האישום ואובדן המשרה.
מקרה דומה היה לפרופ' יעקב נאמן, שמונה לשר משפטים, אבל היועץ המשפטי דאז והפרקליטות חיפשו אותו, מצאו תצהיר שקרי שהוגש על ידו, כביכול ביודעין, הוגש כתב אישום. הוא התפטר אך יצא זכאי בגדול בבית המשפט ולתפקידו כשר משפטים לא חזר.
אם נוסיף לכך גם את אביגדור קהלני, שהוא גם זוכה כליל, הרי שהמסקנה בעניין הגשת כתבי אישום נגד אנשי ציבור, בלי שתהיה ודאית להרשעה, היא שזה צעד מסוכן, משפטית וציבורית.
גם אם נניח שפרסום ההמלצה המשטרתית נגד צחי הנגבי ביום שעבר לקדימה היתה מקרית ולא מכוונת - דבר שיש לגביו ספקות רבים, הרי שההחלטה יכולה היתה להינתן אחרי הבחירות, פרט כמובן למקרה שהיועץ סוגר את התיק.
ומילה לגבי האשמות בדבר מינויים פוליטיים: כבר כתבתי בעבר שאני לא רואה פגם משפטי או פוליטי או מוסרי במינוי חברי ליכוד, או חברי מרכז, לתפקידים במשרדי ממשלה, בתנאי מפורש - שהם בעלי כישורים מתאימים לתפקיד ועומדים בקריטריונים של נציב שירות המדינה או ועדת רביבי, למינויים במגזר הציבורי.
אסור להתעלם מהעובדה שבין חברי מרכז הליכוד או בתנועת "קדימה" החדשה יש הרבה אנשים בעלי כישורים מתאימים - פרופסורים, מהנדסים, עורכי דין ואקדמאים, שעומדים בכל הקריטריונים המתאימים.
אנשי ליכוד מתאימים אינם "מצורעים" ואין להגבילם בתפקידים. עיקרון זה נכון גם לגבי אנשי העבודה, שינוי, ש"ס או קדימה ויתר המפלגות היושבות בממשלה או בקואליציה. יש לציין כי בארה"ב, כאשר הנשיא מתחלף ועולה מפלגה חדשה לשלטון, עוזבים אוטומטית כ-10,000 פקידי ממשלה את תפקידם ובמקומם באים פקידים מהמפלגה שזכתה בבחירות. עיקרון זה חל בכל העולם, ואין לפסול אותו - במגבלות שציינתי.
מה שבטוח, לקראת הבחירות הקרובות יהיה שמח מאוד, הן בתחום הפוליטי והן בתחום המשפטי.
