מבוא מאז בחירתו של
אבי גבאי ליו"ר
מפלגת העבודה הוא מקבל ייעוץ מנחה, אינטסיבי, הדוק ומכוון שממנו הוא מושפע עמוקות מחברת הכנסת שלי יכחימוביץ (שדואגת מבחינתה לאיוש בשריון של שלוש נשים מנאמנותיה כמשוריינות בעשיריה הראשונה, שלפי הסקרים רק המקומות בעשיריה זאת הם ריאליים (מדובר בה עצמה, בסתיו שפיר ובמיכל בירן). גבאי גם מעוניין לקדם עיתונאי בתקשורת הלא ישראלית, בשם הנריקה צימרמן. איש זה צנח לאחרונה אל המפלגה. קיים מצב שלכאורה ישוריין לאחר הפריימריז לתפקידים מדיניים בכירים (לאיש מהלכים בממשל הקטרי הבעייתי). התוצאות וההשלכות הן הרות סיכונים למדינת ישראל ולמחנה הציוני המפורק, שאיבד את אמינותו במערכת הפוליטית הישראלית. זאת בין השאר בעקבות סילוק ברוטלי, מביש ופרחחי ברוח "השכונה", כפי שהגדיר זאת גבאי, של
ציפי לבני ו"התנועה" (חמישה חברי כנסת) כל זאת ללא אישור דמוקרטי נדרש של מוסדות המפלגה.
גבאי בעזרת דויד ליבאי, יו"ר ועדת החוקה שוחק ומפרק בהתמדה עקבית את הדמוקרטיה ואת מנגנוני האיזונים והבלמים במפלגה על-ידי תיקוני תקנון תדירים. דבר זה מאותת למערכת הפוליטית במדינת ישראל, שאין אפשרות לשתף פעולה עם ה"עבודה", הנמצאת בתהליכי שינוי אבולוציוניים וגנטיים שהופכים אותה לחסרת כשירות משילותית ממלכתית-לאומית. ללא ספק מדובר בתהליכים הפועלים לטובת ביבי בלשון המעטה. גם הפעילות הרעיונית האינטלקטואלית והאידאולוגית במפלגה מצוייה בתהליכים מוכוונים של גסיסה, ניוון והשבתה. לדוגמא: התאיינות הוועדה המדינית-ביטחונית שפעלה שנים בראשות ד"ר חיים אסא, שהמשיך את פעילות הוועדה בראשות פואד בן-אליעזר (שהיה מנושאי לפיד מורשת
יצחק רבין). צריך לציין שחלק מעוצמת הליכוד נובעת מפעילות רעיונית עניפה ביותר במכונים, באתרים ברשת, בחוגים רעיוניים ותרבותיים וכדומה. זה נגזר מהכלל, שבאין חזון תיפרע כל מפלגת שלטון ותהפך ללא רלוונטית וללא כשירה לשלטון. גבאי לא מחבב מוקדי כוח רעיוניים. במותגיות שלו הוא מבטיח שינוי, אך אין הבהרות לאיזה שינוי הוא מתכוון.
אבי גבאי, צנח בפתאומיות אל מפלגת העבודה במעבר חד מ"כולנו", כשהוא חסר אוריינטצייה מדינית של הזרם המרכזי ברוח
יצחק רבין. הוא נבחר לפני קרוב לשנתיים באופן בלתי צפוי ליו"ר מפלגת העבודה. בחירתו הביאה לפרישה מהכנסת של הראל מרגלית, בעל אוריינטציה מדינית וכלכלית רבינית.
יצחק הרצוג בעל אוריינטציה מרכזית (שלגביו היה סיכוי לכאורה להפוך לראש
ממשלה, דבר שהיה בעל היתכנות לכאורה, בשל חשש לכאורה לפגיעה בטוהר הבחירות הקודמות לכנסת ב-2015)- עבר לראשות ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית כדי לבצע שליחות לאומית בניסיון לשקם את היחסים שביבי הרס עם שלושת רבעי יהדות ארה"ב: הרפורמים והקונסרבטיבים. זאת על-רקע כניעה מבישה לחרדים בנושא רחבת הכותל החלופית שהובטחה להם בהבטחה שהופרה בגסות.
גבאי דאג באחת מהשתלחויותיו להרחקת ח"כ
זוהיר בהלול נציג המיעוטים מהכנסת וכן דאג להרחיק את שלושת החכי"ם בעלי האוריינטציה המדינית הרבינית-מרכזית: חיליק בר,
איתן ברושי ואיילת נחמיאס ורבין. הם הבינו שאין להם סיכוי בפריימריז עקב השראותיו של גבאי. ברושי מייצג גם את התנועה הקיבוצית המאוחדת. חיליק בר עוסק בנושאים מדיניים ובינלאומיים בדגש על תהליך השלום עם הפלשתינים וביטחון לאומי. כמובן, אין להעלות על הדעת שגבאי ידרוש הבאת משקיפים בינלאומיים לשמירה על טוהר הבחירות הקרובות (לאור חששות לכאורה לארועים בעייתיים בבחירות הקודמות).
בתורת השלטון יש תמיד לנתח ולאתר מי הוא הזוכה הגדול כתוצאה מהארועים שקורים. אין לי ספק שהמרוויחה הגדולה היא
שלי יחימוביץ' שהייתה ראשת ה"עבודה" לפני שהובסה על-ידי יצחק הרצוג. כיו"רית היא פעלה בדרך שנויה במחלוקת ומעוררת ניגודיות ומחלוקות. כך התנהלה גם עם תומכיה, שרבים עזבוה עקב כך. התחושה הייתה שלשיטתה יצירת משבריות תהליכית היא דרך פוליטית ראוייה, כי זה מקדם שינוים הרצויים לה. הייתה לה אהדה רבה לחרדים ולמתנחלים. לא הורגשה אופוזיציה לוחמת מצידה נגד ביבי. הקיבוצים, המיעוטים ומחנה רבין לא נמנו על חביביה. עם הפצעתו של אבי גבאי בפריימריז בסיועה, נוצר שילוב כוחות וכימיה פוליטית מתהדקת בינה לבינו. הפורום המייעץ והמקורב של גבאי כולל קבוצה שבה שלי ומקורביה הם הדומיננטיים.
התוצאות המעשיות כללו שינוי תקנון/חוקת המפלגה ב-2018 בשלהי תקופת כהונת הוועידה הקודמת של המפלגה. ה"עבודה "המשיכה לכרסם בדמוקרטיה שלה, הכל תוך העצמת היו"ר עד הפיכתה ל"מפלגת מנהיג "עם דמוקרטיה בעצימות נמוכה. גבאי שאינו ח"כ לקח לעצמו סמכויות לקבוע מי יהיו יו"ר הוועדות מטעם מפלגת העבודה בכנסת. לפני כן החליטו על כך חברי סיעת העבודה בכנסת כנציגי המפלגה הסוברניים בכנסת ישראל. היה זה תיקון חוקה נוגד חוקתיות. בעקבות התיקון אייש גבאי באופן חד-צדדי וללא התייעצות והצבעה בסיעה, את שלי יחימוביץ' כיו"ר ועדת ביקורת המדינה של הכנסת. מאז שמונתה לא הורגשה ביקורת יוצאת דופן מטעמה על ממשלת
בנימין נתניהו. אין שימוש באופציית הקמת והפעלת ועדות החקירה הפרלמנטריות מטעם הוועדה לניגוח הממשלה. צריך לציין לשבח את ח"כ
איתן כבל שעושה שימוש מוצלח בכלי זה בהיותו יו"ר ועדת הכלכלה. מדובר בין השאר בוועדת החקירה על הקצאות בעייתיות ולא פרופורציונאליות ולא מידתית של האשראי הבנקאי הישראלי בעיקר לטייקונים.
עם סילוקה המביש וההרסני של ציפי לבני ותנועתה ופירוק
המחנה הציוני על-ידי גבאי ללא אישור המפלגה ומוסדותיה, זכתה שלי יחימוביץ' פעם שניה וקבלה מגבאי גם את תפקיד ראשת האופוזיציה בכנסת במקום ציפי לבני. גבאי, כדרכו החפה מגינוני דמוקרטיה, לא התייעץ כלל עם שארית המוסדות הדמוקרטיים המקוצצים של המפלגה. שלי זכתה לכאורה שלא לפי סדרי דמוקרטיה מפלגתיים תקינים בשני התפקידים החשובים של האופוזיציה בכנסת. היא וגבאי מוכיחים שסדרי התנהלות דמוקרטית מפלגתית זרים להם.
גם בראשית כהונת הוועידה העשירית החדשה של ה"עבודה", שנבחרה בשלהי 2018 וכונסה בינואר 2019, הועברו באופן בעייתי בהצבעה לא חשאית ובספירה לפי אומדן תחושתי של המוני מצביעים (ספירת בערך חסרת אמינות) ותוך מהומה רבתי בוועידה, תיקונים נוספים ונגזרים בחוקת המפלגה ונגזרותיה. תיקונים אלה כמעט לא מאפשרים לצירי הוועידה לכנסה אם גבאי לא יתרצה להסכים לכך. כדאי לציין ששלי יחימוביץ' עצמה לא הגיעה לוועידה ולא נשאה בה דברים, מסיבות בריאותיות, כפי שנמסר.
לסיום ברצוני להזכיר את האבסורד הפרדוקסלי של ריצתה של שלי יחימוביץ, חסרת כל ניסיון בהתאגדות מקצועית בבחירות למוסדות ויו"ר ההסתדרות בשנת-2017 ביחד עם אנשי
ש"ס החרדיים האהובים עליה, זאת בתיאום עם
אריה דרעי. אין מה להכביר מילים על אירוע הזוי זה שאומר דרשני ומעיד על העושה.
לסיכום ביבי אמור להיות מאושר מתפקוד צמד קודקוד "העבודה": גבאי-שלי. אלו מוליכים לצערי למקומות בעייתיים בלשון המעטה. הכל כפי שתואר במאמר זה.