השבוע נתבשרנו מפי הפרשנים בתקשורת שמערכת הבחירות התחילה סוף-סוף. את זה אמרו בהתייחס לנאומו של המועמד שנראה כי הוא מאתגר את ראש הממשלה המכהן, סוף-סוף יש מי שנראה כבעל סיכויים טובים לקחת ממנו את התפקיד. שמעתי וקראתי מעט מדברי המועמד ששתק עד לאחרונה ותהיתי מהי הבשורה שהוא מביא איתו. ואני לא מתכוון לאמירות הכלליות מדי והסותרות שהיוו את עיקר נאומו, שגם זו בעיה לכאורה, אני מתכוון לכיוון החדש כביכול שהוא מציע. בלי להכנס לפרטים שלענייננו אינם חשובים, אומר בכללות שהרושם שנותר הוא של הצעה לשינוי האווירה במדינה. אכן חשוב מאוד לטהר את האווירה החברתית המעופשת, אבל האם זו הדרך, הבטחות סרק?
אולי זה רק אני, אבל מלבד הרעיון להחליף אישים בצמרת לא הבחנתי בשום הצעה לשינוי כיוון בתחום כלשהו. כי הרי לא ניתן להתייחס ברצינות למי שמבטיח שלום עם אויבים שאינם רוצים בו. מה עוד שבמקביל הוא מבטיח גם חיזוק גושי ההתיישבות וגם שמירה על ירושלים מאוחדת. ועוד ועוד סתירות פנימיות כגון העמקת השותפות עם החרדים ובמקביל קידום ברית הזוגיות. הרי ברור שזה לא רציני כי זה תרתי דסתרי. אומנם הייתה לו הופעה טובה אבל מה שנשאר זה "אני ואנשיי במקום נתניהו ואנשיו" האם זה מספיק כדי לחולל מהפך? בתחום הפוליטי אולי כן, ימים יגידו, אבל בתחום המהותי אין פה שום בשורה. ואין פה בשורה כי כל ההתייחסות היא למעטפת, לא למהות.
וכאשר מדברים על המתח שבין המהות ובין המעטפת, אין המחשה יותר טובה מזו של מערכת המשפט. והנה לנו ההמחשה בפרשת השבוע הפותחת בפסוק (שמות כא): [א] וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. פסוק קצר, בסך-הכל ארבע מילים ועשרים וארבע אותיות, אבל כמה תוכן כלול בו. נתחיל באות הפותחת, ו' החיבור. (רש"י): ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. 'משפטים' זה כינוי למערכת דינים שבקלות אפשר שהשכל האנושי יסכים להם שכן הם נועדו לתיקון החברה, וכבר באות הראשונה אומרת לנו התורה: אף אלו מסיני. ועוד הדגשה: לִפְנֵיהֶם - ולא לפני ערכאות. בעת הצורך, חייבים להביא דינים אלו בפני דייני ישראל הדנים ופוסקים על-פי התורה שניתנה בסיני.
להשקיע בפנימיות כד להתחבר למהות
ויותר מזה, ממשיך רש"י ומצטט מחז"ל: ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם. מדוע לא? אם התוצאה המשפטית היא אותה תוצאה, מה זה משנה אם דנים בבית דין שהתורה היא ספר החוקים שלו או בבית משפט שספר חוקי בית המחוקקים הוא ספר החוקים שלו? ממשיך רש"י את הציטוט מחז"ל (בשינויים מתבקשים): שהמביא דיני ישראל לפני ערכאות מחלל את השם ומייקר את שם המחוקקים להחשיבם. כלומר המהות נקבעת בהתאם למקור הסמכות שאליו אני מתייחס, כאשר נקודת הייחוס שלי היא הרצון העליון כפי שהוא משתקף בתורה הקדושה, זו הכרזה במשתמע על החשיבות העליונה שאני מייחס לו. וגם ההפך נכון.
אבל מה לנו כי נלין, הרי השיח הפוליטי ככלל סובב סביב ומתייחס אל מדינת ישראל (כמדינה יהודית אמנם) אבל בהתעלמות כמעט מוחלטת מארץ ישראל. כאילו מדינת ישראל היא המהות שהכל סובב סביבה בעוד שהאמת היא שמדובר במעטפת בלבד, במכשיר שנועד לשרת את האזרחים. ואמנם בתורה, מה לעשות, אין מדינת ישראל יש רק ארץ ישראל. בעצם גם זה אין, יש ארץ כנען, ארצך, הארץ אשר ה' נותן לך ועוד ביטויים שכולם מדגישים את הקשר שצריך להיות בינינו ובין הארץ, בינינו ובין הקב"ה שנתן לנו אותה, והתלות שבין הקשרים האלה. זו המהות ועל זה לא כל כך מדברים אצלנו. זו המהות כי זו סיבת נוכחותנו כאן, כי ה' בחר לתת לנו את חבל הארץ הזה.
זו המהות כי רק כאן עשוי להתקיים הקשר הכי קרוב בינינו ובין בוראנו, שכן יש בתורה מצוות שרק כאן, בארץ ישראל אנחנו יכולים לקיים. למשל (פרק כג): [י] וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. [יא] וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ... בכלל, אומרת לנו פרשת השבוע בפרק הזה, התפקיד שלכם הוא לדאוג לזיכוך הפנימי ואם תעשו כך, מבטיח הקב"ה, אם תקיימו חברת מופת של משפט על-פי התורה תוך דאגה לחלשים שביניכם - באויבים החיצוניים אני אטפל. אבל כנראה המבט פנימה וכלפי מטה, לחלשים בחברה, לא מצטלם מספיק טוב, מבט למעלה והחוצה מצטלם הרבה יותר טוב וגם מביא רייטינג. לכן אנחנו ממשיכים לחכות לבשורה האמיתית, והיא תגיע בקרוב.
