אתמול נפתחה בוורשה "ועידה בינלאומית לשלום וביטחון במזרח התיכון" בהשתתפות נציגים בכירים של 70 מדינות, בכללם ישראל וכל מדינות ערב הסוניות. אירן, כמובן, אינה משתתפת בוועידה, זאת מכיוון שהמטרה המרכזית שלה היא, למעשה, להציג את אירן כבעיה המרכזית של המזרח התיכון, המונעת יציבות וביטחון, ולהביא לבידודה בנוסף לסנקציות האמריקניות. יוזמת הוועידה היא ארה"ב, בהנהגת שר החוץ שלה, פומפיאו, שלא מכבר נשא נאום מדיני מכונן בקהיר לגבי מדיניות ארה"ב במזרח התיכון. איני יודע באיזו הצהרה משותפת תיגמר הוועידה ובאם היא תיצור כלים מעשיים לבלימת אירן ובידודה ברמה הבינלאומית, אבל ברצוני להצביע על כמה נקודות בולטות בהקשר לוועידה:
האחת, המזרח התיכון חדל להיות אזור חיוני עבור ארה"ב, בראש ובראשונה מכיוון שאינה תלויה יותר בנפט שלו, אך אין פרוש הדבר שהיא "נוטשת" אותו ואת בעלות בריתה. בהיפוך גמור מממשל אובמה, שראה באירן בעל ברית, הממשל של טראמפ רואה בה אויב שיש להילחם בו, ולעזור לכל ידידיה במלחמתם בו. הנשק העיקרי של ארה"ב הוא לא חיילים (להבדיל ממטוסים) אלא הכלכלה שלה המיועדת, בעזרת הסנקציות, להתחיל לחנוק את אירן מתחילת מאי השנה (אז יהיה איסור מוחלט על קנית נפט מאירן).
השנייה, מה שנקרא פעם "העולם הערבי" שרובו ככולו איסלאמי סוני מבחינה דתית, מצוי במצב של חולשה, בלי עוצמת הסחיטה שהייתה לו בעבר בזכות "הפטרו-דולרים", מפולג, נלחם בתוכו, משמיד המונים מבניו, מפחד ורועד משתי האימפריות הלא ערביות ששלטו על חלקיו בעבר: הטורקית והפרסית. יותר כמובן מהפרסית השיעית הקרובה מאשר הטורקית הסונית. ישראל, שתשב יחד עם נציגיו בוועידה בוורשה, ויתכן שהעולם יראה אותם יחדיו בצילום ראשוני, נחשבת, ובצדק, לבעלת בריתם בהתמודדות עם אירן. אבל, ישראל צריכה כל הזמן לשנן לעצמה שהיא לא "מדינה סונית", שחיילים ישראלים לא ילחמו עבור המדינות הסוניות, ואם הן חפצות בכל מיני סוגי סיוע של ישראל, עליהן לשלם מחירים מדיניים (למשל, שמטוסי התעופה האזרחית הממריאים מישראל יטוסו מעל סעודיה).
השלישית, זאת הוועידה הבינלאומית הראשונה העוסקת במזרח התיכון שהנושא הישראלי-פלשתיני אינו מהווה בה בכלל נושא לדיון. ממש תופעת טבע חדשה, המשקפת את המציאות החדשה שהתהוותה באזור: הנושא הפלשתיני כמעט הוסר מסדר היום העולמי. ואכן, הרשות הפלשתינית שהוזמנה לוועידה, הודיעה בחמת זעם שלא תבוא. היא מחרימה את הוועידה! מה הפלא שתומכיו הוותיקים של אבו מאזן מהשמאל הקיצוני הישראלי החלו להתייפח שמזניחים את הפלשתינים ודואגים שעניינם יגווע. זה נכון במידה מרובה, ומי שדואג לכך הן בראש ובראשונה מדינות ערב הסוניות. הן עדיין חוששות ללכת בעקבות מצרים וירדן ולנרמל את היחסים איתנו, או לפחות לחשפם לפומבי, אך די ברור שהוועידה מהווה עוד צעד של התקדמות קטנה בפיתוח היחסים בין ישראל למדינות הסוניות, בעיקר של המפרץ הפרסי.
הרביעית, המדינה שהייתה פעם סוריה. היא כמובן לא בוועידה, אך היא נושא מרכזי, וגם בהקשר האירני. בימים אלו יש מפגש פסגה שני בסוצ'י שברוסיה של השלישיה רוסיה, אירן וטורקיה, בנושא עתיד סוריה וגבולותיה. לכולן אינטרסים מנוגדים בסוריה, ואיש מהם לא שואל את פי
בשאר אסד. בינתיים יש מדי פעם בפעם התנגשויות דמים בין כוחות צבא סורי הנאמנים לרוסים, לבין כוחות הנאמנים לאירן, ואפילו בין חיזבאללה לכוח צבאי סורי. ותוך כדי כך, כבשגרה, מטוסי אסד מפציצים אוכלוסייה אזרחית באזור אידליב, בצפון, ונהרגים ילדים, ואין פוצה פה ומצפצף ואף ארגונן זכויות במערב לא שובר שתיקה.
